אמא של שחר
New member
קיטורי ממילואים
לאחר כמעט שבועיים רצופים (בעזה...) אבא של שחר סוף סוף חוזר מחר! בהתחלה שחר נראתה בסדר ושמחה לדבר איתו בטלפון. אבל מיום ראשון היא מראה סימנים של חרדה הולכת וגדלה. היא חזרה להתעורר בלילה ומבקשת לישון איתי דבר שהיא בדרך כלל לא מעוניינת בו (לצערי ...) היא מסתובבת בבית ואומרת "אין אבא", "אבא לא פה". כל משבר מביא לבכי ובקשות לאבא. וכשהוא מתקשר היא לא מוכנה לדבר איתו - מחזירה לי את הטלפון ואומרת לי "אין אבא". היום בבוקר איך שהיא קמה היא הודיעה "לא רוצה גן". כשהגענו היא נצמדה אליי ובכתה, דבר שמעולם לא קרה, אפילו ביום הראשון (הוא בדרך כלל מביא אותה). פשוט כואב לי הלב עליה ואני מרגישה אשמה שאולי לא הכנו אותה כמו שצריך? אבל מה כבר אפשר להסביר בגיל שנתייים וחודש? מחר כל זה יסתיים סוף-סוף אבל אין לי ממש לקחים לפעם הבאה. תודה על ההזדמנות לשפוך את הלב...
לאחר כמעט שבועיים רצופים (בעזה...) אבא של שחר סוף סוף חוזר מחר! בהתחלה שחר נראתה בסדר ושמחה לדבר איתו בטלפון. אבל מיום ראשון היא מראה סימנים של חרדה הולכת וגדלה. היא חזרה להתעורר בלילה ומבקשת לישון איתי דבר שהיא בדרך כלל לא מעוניינת בו (לצערי ...) היא מסתובבת בבית ואומרת "אין אבא", "אבא לא פה". כל משבר מביא לבכי ובקשות לאבא. וכשהוא מתקשר היא לא מוכנה לדבר איתו - מחזירה לי את הטלפון ואומרת לי "אין אבא". היום בבוקר איך שהיא קמה היא הודיעה "לא רוצה גן". כשהגענו היא נצמדה אליי ובכתה, דבר שמעולם לא קרה, אפילו ביום הראשון (הוא בדרך כלל מביא אותה). פשוט כואב לי הלב עליה ואני מרגישה אשמה שאולי לא הכנו אותה כמו שצריך? אבל מה כבר אפשר להסביר בגיל שנתייים וחודש? מחר כל זה יסתיים סוף-סוף אבל אין לי ממש לקחים לפעם הבאה. תודה על ההזדמנות לשפוך את הלב...
