קיטור ארוך ומפגר
אוף! אז ש. נסע לשבוע סך הכל בענייני עבודה. אני כמובן לוקחת הכל בקלות ובאמת משבת ועד הערב הכל היה מצוין, מלבד העובדה שישנתי עם עיניים פקוחות + אוזניים פקוחות כדי לשמוע כל פיפס של הלל. אבל חוץ ממעט ייסורי הרדמות סך הכל, הוא ממש ממתק. היום הוא התחיל לקטר ולבכות ולצרוח ולא הסכים להרדם עד לפני חצי שעה בערך (לרוב הוא נרדם כבר בשבע כי הוא לא ישן במשך היום). כל מה שהתחשק לי זה לקפוץ מהחלון או לצרוח עליו שיסתום כבר. מה שיותר מרגיז זה שבכל פעם שהוא התחיל להרדם היה פתאום טלפון, ובגלל שחשבתי שזה ש. עניתי לכולם. בקיצור סיוט. הגדילה לעשות אמא של ש. שהתקשרה פתאום מפריס לשמוע מה שלומו של הנכד האהוב, התחילה לספר על הצרות שלה ועל איך שאבא של ש. עובד קשה... ועוד שאלה בטון מאשים אם אמא שלי לא באה בכלל לעזור לי. חצופה (אמא שלי עברה ניתוח לפני שבוע ולא ממש קל לה לבוא להיות עם הללי). וכדי ממש לשמח אותי היא אפילו לא שאלה לשלומי. היא מהזן הזה שבטוח שנשים חייבות להיות המטפלות הבלעדיות של הילדים שלהן, ולאבות יש "פריבילגיה" רק לנשק על המצח או לשאול אם הוא גמר את כל השיעורים. אני יודעת שהיא מסתכלת בעין מאוד לא יפה על זה שש. ואני מתחלקים בגידול של הלל, ושהיא חושבת שאני מפונקת נורא, כי אני מעזה לדרוש זמן לעצמי מידי פעם. בקיצור, אני לא יודעת מה רציתי. אולי סתם להגיד שנורא קשה להיות אם חד-הורית קש. ושדי בא לי שיהיו נחמדים אלי ולא יתייחסו אלי כאל מובן מאליו. ש. מאידך התקשר מברצלונה ואמר שהרבה יותר כיף חו"ל אתי, המתוק. אני כל כך מתגעגעת לקצת זמן רק איתו. הוא חוזר ביום חמישי בלילה וביום שישי יש לנו יום נישואין שישי. מצד שלישי, קיבלתי הצעת עבודה מעולה באפייה, אז כנראה טוב שהתפטרתי. הידד לעצמאות. תודה ששרדתן עד עכשיו.
אוף! אז ש. נסע לשבוע סך הכל בענייני עבודה. אני כמובן לוקחת הכל בקלות ובאמת משבת ועד הערב הכל היה מצוין, מלבד העובדה שישנתי עם עיניים פקוחות + אוזניים פקוחות כדי לשמוע כל פיפס של הלל. אבל חוץ ממעט ייסורי הרדמות סך הכל, הוא ממש ממתק. היום הוא התחיל לקטר ולבכות ולצרוח ולא הסכים להרדם עד לפני חצי שעה בערך (לרוב הוא נרדם כבר בשבע כי הוא לא ישן במשך היום). כל מה שהתחשק לי זה לקפוץ מהחלון או לצרוח עליו שיסתום כבר. מה שיותר מרגיז זה שבכל פעם שהוא התחיל להרדם היה פתאום טלפון, ובגלל שחשבתי שזה ש. עניתי לכולם. בקיצור סיוט. הגדילה לעשות אמא של ש. שהתקשרה פתאום מפריס לשמוע מה שלומו של הנכד האהוב, התחילה לספר על הצרות שלה ועל איך שאבא של ש. עובד קשה... ועוד שאלה בטון מאשים אם אמא שלי לא באה בכלל לעזור לי. חצופה (אמא שלי עברה ניתוח לפני שבוע ולא ממש קל לה לבוא להיות עם הללי). וכדי ממש לשמח אותי היא אפילו לא שאלה לשלומי. היא מהזן הזה שבטוח שנשים חייבות להיות המטפלות הבלעדיות של הילדים שלהן, ולאבות יש "פריבילגיה" רק לנשק על המצח או לשאול אם הוא גמר את כל השיעורים. אני יודעת שהיא מסתכלת בעין מאוד לא יפה על זה שש. ואני מתחלקים בגידול של הלל, ושהיא חושבת שאני מפונקת נורא, כי אני מעזה לדרוש זמן לעצמי מידי פעם. בקיצור, אני לא יודעת מה רציתי. אולי סתם להגיד שנורא קשה להיות אם חד-הורית קש. ושדי בא לי שיהיו נחמדים אלי ולא יתייחסו אלי כאל מובן מאליו. ש. מאידך התקשר מברצלונה ואמר שהרבה יותר כיף חו"ל אתי, המתוק. אני כל כך מתגעגעת לקצת זמן רק איתו. הוא חוזר ביום חמישי בלילה וביום שישי יש לנו יום נישואין שישי. מצד שלישי, קיבלתי הצעת עבודה מעולה באפייה, אז כנראה טוב שהתפטרתי. הידד לעצמאות. תודה ששרדתן עד עכשיו.
