קיטור

[cookie1]

קיטור

בנות - קשה לי . אנייודעת שכאן יש נשים שיוכל להבין אותי בלי לשפוט ובלי לרחם

קשה לי עם שניים. קשה לי בעיקר פיזית. השעות בין 16:00 ל 19:00 הפכו להיות עבורי ממש שעות שצריכות לעבור ושכדאי שאשאר שפויה בהן על מנת להמשיך הלאה. מהרגע שאני אוספת את יובל אני רק מנסה להיות סבלנית ולצערי לא תמיד מצליחה. ניסיתן פעם לתת תשומת לב לילד בן שנתיים בזמן שאחיו הקטן דורש לינוק או סתם להיות על הידיים ? ניסיתן פעם ללכת יום יום עם מנשא ובו ילד ששוקל 8 קילו כדי לאסוף זאטוט שכבר עומד על שלו ולא תמיד זה מתאים בדיוק למה שאת מתכוונת/רוצה לעשות ? נסיתן להכניס שניים לרכב, להוציא שניים, לעשות פעילות כלשהי ושוב להכניס להוציא ואח"כ עוד לחזור לסדר היום בבית של מקלחת השכבה ? זה נשמע אולי כל כך פשוט אבל זה ממש קשה. אני מוצאת את עצמי מסרבת להזמנות לחברות אחה"צ כי אין לי כוחות להתמודד עם נסיעה עם שניהם, מה שאומר גם השכבה מאוחרת בד"כ. אני מוצאת את עצמי עם דמעות בעיניים כי כעסתי על יובל רק בגלל שהוא רוצה לעשות משהו שלא ממש מתאים לי כרגע. אני מוצאת את עצמי כועסת על אהוד רק בגלל שיש לו לחץ בעבודה כרגע והוא חוזר בסביבות 19:00. עזרה ? יש רק את אמא של אהוד שלפעמים עדיף לי שהיא לא תגיע כי היא לא ממש מתמודדת עם עומר ויובל לא מתחבר אליה, מה שאומר שאני מטפלת גם בהם וגם בה וזה עוד יותר מרגיז שאני צריכה להרגיע תינוק רק בגלל שהוא היה אצל סבתא שלו. בקיצור - אחהצי"ם של בית,ילדים שלא מקבלים את כל מה שהם יכלו לקבל (אולי) אם היו לי קצת יותר כוחות. תסכול. ברור לי שזה שלב וזה יעבור, אבל הייתי חייבת לפרוק קצת.

עלל ההקשבה....

 

[galiaS]

אוי, נשמע כל כך קשה

אין לי כל כך מה להגיד כי ברור שזה שלב שעובר. זה באמת נשמע מאד קשה. יש לי חברה שיש לה הפרש גילאים דומה בין שתי בנותיה. ההתחלה היתה כל כך קשה, כמו דאת מתארת. היום כשהבת הקטנה שלה בת שנה וחצי אני מתסכלת בקנאה איך שתי האחיות הקטנות האלו משחקות ביחד ומההוות אטרקציה מרכזית אחת עבור השניה.

 

[sael]

זה מה שמפחיד אותי בשניים

למרות שברור שבהמשך נהיה קל יותר והילדים לומדים להנות אחד מחברת השני. מאחלת לך שהשלב הקשה יעבור מהר ושיחזרו לך הכוחות.

 

[galiaS]

mummy אל תקראי את ההודעה של קוקי

רק היתה צריכה להוסיף את זה, תסלחי לי.

 

[cookie1]

../images/Emo6.gif

MUMMY, את קרובה אלי אז נוכל להעביר את הקושי יחד... אמנם צרת רבים נחמה לטיפשים, אבל אולי נפיק ממנה תועלת ?

 

[mummy]

מה את צריכה, רק תגידי

תיכף אני אאזור אומץ לקרוא את ההודעה שלך שאני כבר מנחשת לאיזה נושא היא מתייחסת. לא בטוחה שאני אוכל לעמוד בלראות את זה מקרוב, אבל יכול בהחלט להיות שזה חלק מהפתרון (האם אפשר באמת להגיע לשם מוכנים?). בלי קשר לדיון הפילוסופי, אני אשמח להעביר את הקושי ביחד. רק תגידי מתי ואיפה (בינתיים לי יש רק אחד ולך שניים, אז נראה לי שמן הראוי שאני זו שאבוא לקראתך

).

 

[בימבילי]

ההכנה היחידה שאפשר לעשות,

לדעתי, היא לדעת שיהיה קשה. עצם הידיעה אולי תפטור מעונש? זה, ולהיערך עם עזרה אחה"צ. אלו הטיפים שלי. (ומצד שני - להכנס עכשיו לחדר שלהם ולראות אותם ישנים קרובים ומתוקים, ולחשוב שאת כולם אנחנו עשינו ואיך הצליח לנו...זה הצד השני של המטבע)

 

[mummy]

../images/Emo99.gif וכלם באמת הצליח. לגמרי.

זה הזמן והמקום להתנצל על ההברזה. מאתמול. אבל זה היה די ברור שלא נפגש בגינה כמו שתיכננו, לא? נשיקות בינתיים, עד הפעם הבאה (בייחוד לנובורישית הקטנה והמפותחת מותגית. הרסת אותי עם הסיפור על האוטו. זה לא יוצא לי מהראש...).

 

[mummy]

וכלם כמובן שצ"ל לכם. חלם של ממש.

 

[mummy]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo2.gif../images/Emo5.gif ועוד כמה ../images/Emo6.gif לסיום

אבל זה כי עוד לא קראתי באמת את ההודעה המקורית של קוקי... אני מבינה יקירתי (גליה) שהקיטורים שלי מהשבוע הותירו בך רושם עמוק. אני שמחה לשמוע שיש עוד מישהו שלוקח אותי ברצינות... ועכשיו אני אחשוב אם יש לי אומץ לקרוא את ההודעה של קוקי, שלאחריה בטח אני אפרוץ בבכי.

 

[בימבילי]

אני מהנשים כאן שיכולות להבין

אותך, בלי לשפוט אותך ובלי לרחם עליך (טוב, אולי קצת לרחם...) כי אני מרגישה בדיוק כמוך. רק שאצלי יש הפרש של 3 שנים (לא שינה כלום) והקטן כבר בן שנה (הבדל גדול). מאוד קשה. וגם קצת סיזיפי. והכי נורא (בעיני) התחושה שאת רק רוצה לעבור את היום. אני רק יכולה לנחם אותך שזה באמת הולך ונעשה יותר קל. אמנם קצב ההתקדמות הוא איטי, אבל יש אור בקצה המנהרה. אני כבר רואה את קצה קצהו של האור. ועצה פרקטית - אולי תקחי בייביסיטר כמה פעמים בשבוע אחה"צ? מנסיוני, מספיק שיש עוד מבוגר (גם בדמות בת 18 מהשכונה) וכבר אחה"צ הזה נראה קצת פחות מאיים. תחזיקי מעמד (ומקווה שגם אני...).

 

[mummy]

מה, זה הכל? נו באמת...

בוטנים כמו שאומרים הגויים. תרשי לי לדלג בקלילות מעל שיחת המוטיבציה (כל כך מעט דברים אני עוד יכולה לעשות בקלילות, שלא לומר בדילוגים קלילים, אז איך אוכל להתאפק

----) שולחת לך מסר ובו הצעה פרקטית. וחוץ מזה, באמת שאין לי מה להגיד. אולי רק שכשאני אגיע לשם (אוטוטו) את כבר תהיי אחרי? זה מעודד במשהו?

 

[lulyK]

נשמע פשוט? מה בדיוק שנמע פה פשוט?

יותר ויותר נראה לי שאני אלך על עוד ילד רק כשיותם יוכל לקחת אותו במנשא בעצמו..... ולגבי 16:00-19:00, הצעתי לך לא פעם לבלות את השעות האלה ביחד....(גם אני נלחמת בהן על שפיותי ולי יש רק אחד).

 

[cookie1]

יאללה בואי נקבע כבר

אולי פשוט תגיע וזהו ? מה עם יום שני הקרוב?

 

[lulyK]

שלחתי לך מסר.

 

[שרון של לוטן]

לא שופטת וקצת מרחמת ובעיקר

רואה את עצמי בדיוק באותו מצב בעתיד הקרוב (לא, אני עוד לא בהריון). ומשקשקת מפחד. כן, כן, אני מבינה בדיוק כמה קשה לך, גם אם זה תאורטי לגבי. ובאמת, הנחמה היחידה היא שבקרוב הם יוכלו להעסיק אחד את השני ולתת לך קצת לנוח. ובינתיים, אני מציעה לנצל את Mummy...

 

[boringvered]

עוד לא שם, אבל מבינה מאוד

מסתכלת על אחותי שהיא במצבך ורואה כמה שזה קשה... וברור שמותר לך לקטר ולהוציא החוצה, וברור שקשה מאוד. זה תובעני ביותר, ואת מנסה לעשות את הטוב לכולם ולא בטוחה שזה אפשרי. שולחת לך חיזוקים שהתקופה הזו תעבור כמה שיותר מהר, ששני החברה שלך ישחקו זה עם זה ותוכלי להקדיש לכל אחד מהם מספיק זמן.

ורד

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo24.gif מבינה אותך מאוד. הייתי שם

ועכשיו כבר לא, עכשיו אני עם שלושה...ותתפלאי, זה משום מה הרבה יותר קל. אצלי ההפרש היה שנתיים ושמונה, והרגשתי שאני מתפקדת נפלא, במיוחד יחסית למורכבות, אבל זה גבה מחיר כבד, פשוט נהייתי חולה. הצבתי לעצמי רף גבוה מידי. מבחינתי, המפתח הוא הנמכת ציפיות. אני החלטתי שהמטרה היא להגיע לערב חיים ויחסית מרוצים. זהו. לא יותר מזה. במיוחד זכורה לי השעה "שבע וחצי שעת הקריזה" עם תינוק מוגז (ויונק ויונק ויונק) וילדה במשבר לפני שינה ואיש, איך לא, בעבודה. היו ימים שלא הייתי בטחוחה שאצלח עד 21:00 ופשוט עוברים את זה יום אחדר יום. מה שהקל עלי היה דווקא ביקורים של חברות (שעל הדרך קצת עזרו, ובנותיהן העסיקו את ביתי, אז היא ירדה ממני), אבל בעיקר הקלה ההבנה שצריך להנמיך ציפיות. ובעיקר, למען האמת, זה היה ק-ש-ה. את צודקת, זה שלב וזה עובר, אבל זה עדיין קשה. הקשיים עם ילד שני הם אחרים והם בעיקר בתחום "ניהול המשימות" המצב של עודף משימות וצורך בחלוקת קשב ותשומי. עם הזמן תשתפשפי בזה. אגב, לי עזר שהעברתי את רוב התפעול של התינוק לבוקר: אמבטיות ופינוקי היו בבוקר. כשאחותו הגיעה (13:00) נסיתי להתמקד בסיפוק צרכיו ההכרחיים, אבל המוקד היה יותר עליה. אגב, מה עם לקחת בייביסיטר, אפילו נערה בת 13-14 שתהייה לצידך, ותעסיק את יובל או תחזיק את עומר כשצריך? פעם פעמיים בשבוע ואת אדם אחר. ועכשיו, מנטרה ליום סגריר "לא נורא אם הוא הלך לישון בלי מקלחת, העיקר שהוא הלך לישון" ותארי לך, שיום אחד יבוא לך לעשות שלישי(ת)...

 

[בימבילי]

אני מנסה לפצח את החידה -

איך יותר קל עם שלושה מאשר עם שניים? (זה נשמע לי הגיוני מאוד, אולי כי נראה לי שיותר קשה ממה שהיה לי לא יכול להיות...). אנא האירי את עיני ומלאי אותי תקווה!

 

[מעיןבר]

לא שם אבל...

הניסיון עושה את שלו וגם העבודה ששני הגדולים מעסיקים האחד את השני. הבכור גם יכול כבר לעזור קצת (למשל - להביא חיתול טטרה לפליטות

). ואולי בסופו של דבר היעדר ההיסטריה