קיללת ציר הנפט ../images/Emo129.gif
החלטתי להשחיל כאן איזה מילה על משהו שנשכח אולי
בין כל מפעלי הענק: רוכבי ישראל, חוצי גולן למיניהם או לחלופין פרויקטים "מגלומניים" (אך מוצלחים מאד - אם יורשה לי לציין) של בודדים במשהו שנראה כמו איך אני שובר את שיא גינס ברכיבה מהצפון לדרום כאשר חסרים לי (מחק את המיותר): 10 שפיצים בגלגל, הרבה שעות שינה, אוכף...וגם מסעות הנדודים למחוזות ניכר על שני גלגלים - פירנאים, תורכיה וגם (שומו שמים) מונטנגרו (טוב נו, אז אני אשאל...איפה זה?) - רציתי לחזור למחוזותיו הרגועים, הנינוחים והמוכרים של טיול קטן ואינטימי, ממש כאן, בארץ, בתא שטח מצומצם יחסית. התמזל מזלי וחבורה חביבה של 4 אנשים (לא נעים להודות, אבל אנשים מטיילים גם בקבוצות כאלו קטנות
) זיכתה אותי בהזמנה לטיול דו יומי בנגב. הטמפרטורות מתחילות ללחך את הגבול השפוי ולנו במיוחד שיחק המזל. מסלול דרך הבשמים עפ"י חזי יצחק תוקן מעט כדי לחסוך לוגיסטיקה מטורפת וגם כמות ק"מ נכבדת בציר עתיר "דשדש" שנוא במיוחד. כיף לגלות שאפשר להשאיר משפחות מאחור ליומיים שלמים ולחזור אחורה בזמן לימים שחבורת גברים מבודדת היתה משוחחת על ז****ם ושאר הפרשות, רק שעכשיו מתמקדים באופנים ו...טוב נו, עדין בהפרשות. אני כאן מספיק זמן לדעת שהמסלולים הם בסוף אותם מסלולים (כולם יגיעו לשם מי במוקדם מי במאוחר), התמונות אותן תמונות (חבורה מיוזעת בשלל צבעי הרכיבה כשברקע נוף מדברי ולפעמים זוג אופנים או יותר מונפים בטוּל). מה שנשאר זה האוירה (שרק מי שהיה יודע) והאנשים שאפשר קצת להגיד להם מילה טובה. בראשם - רונן, על הארגון הנפלא, השקט וההתלהבות. על שספג וסופג בשקט את החרא שאני מאכיל אותו בהצקות נדנודים וויכוחים (לא יעזור - 4 ליטר זה לא מספיק). ממנו אני מנסה ללמוד שהחיים לא כל כך מסובכים כמו שנראה לי. שחר - השקט והמצטנע שנעלם לנו בכל עליה כאילו משכו אותו מלמעלה ואינו בוחל בשום מכשול טכני להפשיל ישבנו לאחור ולדלג עליו כלא היה. בערב נהנה לפטם אותנו בבשר כאילו היינו הילדים שלו ובבוקר מריץ חביתות כאילו לא צריך עוד מעט לצאת לרכיבה...מוכיח שיש אנשים שגם פרסום תמונה במגזין יוקרתי אינו מקלקל אותם. גונטוב ואודי - הילדים האמיתיים
הראו לי שיש הרבה חיים בגיל 40 הממהר להתקרב. תאומי האנדורו עם כושר...אוף....כל הכבוד לצה"ל
וכמובן לשותף, שכבר נהיה ה"קבוע" לרכיבות, שהצטרף ביום השני, שאירח לי חברה מאחור (בעליות) והיה לי איתו נעים כתמיד
(במיוחד בקטעים שהוא מציע לי להחליף תחביבים לאלו שאין בהם מאמץ....התפשרנו בסוף על בישול) יופי של טיול. אם יצאו גם תמונות מישהו בטח ישים פה כמה עדויות. יום א' - חלק ראשון של דרך הבשמים לפי חזי יצחק (סוף סוף פתרתי את החידה "למה בסיפור הדרך המסלול 46 ק"מ ובפועל רק כ33ק"מ?" - בתאור, המסלול רשום כמתחיל במדרשת שדה בוקר ובפועל מתחיל בחוה ליד עבדת) יום ב' - חניון בארות - נחל נקרות - הרמה מעל נחל נקרות - חזרה לנחל נקרות - נחל מישר - נחל חדב - מעלה מישר (כביש) - שדמה - ציר הנפט - חניון בארות (נארגן גם מפה בקרוב) - 46ק"מ. נקודות ציון: יום א' - סינגל עוקף נחל חוה למיצד גרפון - נחמד מאד. ירידה במעלה מחמל הנבטי, נוף עוצר נשימה למכתש וסינגל קצר חוויתי מאד. יום ב' - נוף מטריף לאורף כל הדרך, הסינגל מעל נחל נקרות - אין מילים לתאר את חווית הרכיבה בסינגל לא טכני שמעביר את עוצמת המדבר "בפול ווליום", ירידות משוגעות של ציר הנפט (עליות? בפעם אחרת). ומה עם הקללה? ביום הראשון נתקלים בתאור ציר הנפט בדרך הבשמים - הבטחה לעליות מתישות שהתגלו כאמת לאמיתה בדמות ציר ישר לחלוטין ש"תופר" את כל הנחלים הנקרים בדרכו. מסתבר שמסלול זה הינו רק הקדמה לטופוגרפיה של ציר הנפט המגיע מהכיוון השני, מכיוון מעלה מישר. ירידות של "צניחה חופשית" לתוך הנחלים עם עליה מקבילה, בשיפוע דומה מהצד השני. עולה ויורד עולה ויורד ותמיד אחרי ה"...זה האחרון..." יש עוד אחד. קריעה, למרות שכל העליות רכיבות לחלוטין לשרירני ארבע-ראשי. בהחלט מסלול אתגרי. במילה אחת - נקרענו בשתי מילים - מאד אהבנו
החלטתי להשחיל כאן איזה מילה על משהו שנשכח אולי
