קינת טלינקה5
"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינותהיתה למס בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים." כבר לא נשאר לי יותר מה לכתוב. את כל העצב הוצאתי במילים חסרות תועלת. לא מנסה לכתוב שיר יפה, אל תטעו בי, רק מנסה לא לפגוע בעצמי עכשיו. אין יותר חרוזים, אין יותר יופי אומנותי, רק האמת האכזרית ניתזת מהשורות, כל הגוש חרא שיושב אצלי בלב, שלא מתפוצץ, שלא יוצא, שלא נותן לי לנשום. רק שירים של אלג'יר וטעם חמוץ בפה זה מה שנשאר. ואפילו לבכות אני לא יכולה, ואפילו למות אני לא יכולה. כי אין לי אומץ. כשלאף אחד כבר לא אכפת, כשהועם כולו מפנה לך גב, ואתה נשאר לבד, לבד. שורט את הקירות, בוכה אל הקירות, לבד, לבד. כשכל מה שנהיה טוב נעלם בבת אחת, כשאין לי אפילו מקום לתקוע את עצמי בו, עד שיעבור זעם. ובעצם לא יעבור זעם. כשהחיים מוכיחים לך שוב שאין לך על מי לסמוך, כשהרעידות חוזרות, העיניים דומעות, הלב נשבר. אז אתה מבין. לא בשביל זה באת לעולם. לא עשיתי שום דבר רע שזה מגיע לי, אז למה אתם עושים לי את זה, הא? למה ציפית, ילדה? הרי מהרגע הראשון אמרתי לך שתתאכזבי. לעצב אין מוסר ואין גבולות. קחי את הסמים, ילדה, אולי הם יעזרו לך קצת. לא רוצה סמים רוצה כבר שיעבור זעם! אבל לא יעבור זעם, ילדה, תתחילי להבין זאת. העצבות חזרה לעיניים, הערפל חזר לאישונים, ואני הולכת על המים, מנסה רק את הראש להרים. אחת, שתיים, שלוש. הראש לא קם. אפילו לישון אני לא מצליחה. תתקעי את הכדור הזה בראש כבר, ילדה! תעשי לעצמך פעם אחת טובה. לא רוצה, לא רוצה!!! כשהחושך יורד לי על העיניים, ואני מרגישה שכל מה שנשאר לי זה לתקוע כדור בראש, אז מנסה אני ללכת על המים, ולספור: אחת, שתיים, שלוש...
"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינותהיתה למס בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים." כבר לא נשאר לי יותר מה לכתוב. את כל העצב הוצאתי במילים חסרות תועלת. לא מנסה לכתוב שיר יפה, אל תטעו בי, רק מנסה לא לפגוע בעצמי עכשיו. אין יותר חרוזים, אין יותר יופי אומנותי, רק האמת האכזרית ניתזת מהשורות, כל הגוש חרא שיושב אצלי בלב, שלא מתפוצץ, שלא יוצא, שלא נותן לי לנשום. רק שירים של אלג'יר וטעם חמוץ בפה זה מה שנשאר. ואפילו לבכות אני לא יכולה, ואפילו למות אני לא יכולה. כי אין לי אומץ. כשלאף אחד כבר לא אכפת, כשהועם כולו מפנה לך גב, ואתה נשאר לבד, לבד. שורט את הקירות, בוכה אל הקירות, לבד, לבד. כשכל מה שנהיה טוב נעלם בבת אחת, כשאין לי אפילו מקום לתקוע את עצמי בו, עד שיעבור זעם. ובעצם לא יעבור זעם. כשהחיים מוכיחים לך שוב שאין לך על מי לסמוך, כשהרעידות חוזרות, העיניים דומעות, הלב נשבר. אז אתה מבין. לא בשביל זה באת לעולם. לא עשיתי שום דבר רע שזה מגיע לי, אז למה אתם עושים לי את זה, הא? למה ציפית, ילדה? הרי מהרגע הראשון אמרתי לך שתתאכזבי. לעצב אין מוסר ואין גבולות. קחי את הסמים, ילדה, אולי הם יעזרו לך קצת. לא רוצה סמים רוצה כבר שיעבור זעם! אבל לא יעבור זעם, ילדה, תתחילי להבין זאת. העצבות חזרה לעיניים, הערפל חזר לאישונים, ואני הולכת על המים, מנסה רק את הראש להרים. אחת, שתיים, שלוש. הראש לא קם. אפילו לישון אני לא מצליחה. תתקעי את הכדור הזה בראש כבר, ילדה! תעשי לעצמך פעם אחת טובה. לא רוצה, לא רוצה!!! כשהחושך יורד לי על העיניים, ואני מרגישה שכל מה שנשאר לי זה לתקוע כדור בראש, אז מנסה אני ללכת על המים, ולספור: אחת, שתיים, שלוש...