קיפאון

band12

New member
קיפאון

כול כך קר לי בזוגיות שלי, זה לא מה ששאפתי ואני מתחילה להכנס פנימה ,פתאום נגמר לי הרצון ובתוכי אני מרימה ידיים,אני נשואה 2 ילדים קטנים ולבעלי זה פרק ב',כול הזמן מנקרות בי מחשבות שאולי זה לא זה, ואולי אנחנו לא מתאימים ,בחוויה שלי אני בכוחות אחרונים שלי, לא בוכה לא מדברת פשוט נאטמת ,אני מנסה לקחת אחריות ולא יודעת מאיפה להביא את הכוח להתחיל ,משפט שבחיים לא חשבתי שאני יאמר , טוב שיש לי את האור הילדים שלנו. אם אני אנסה להגדיר מה לא בסדר זה שאין לי מאיפה להטעין את עצמי אני פשוט שחוקה,בטבעי אני פשרנית ואופטימית כך שבאמת אני מאמינה שהכול יסתדר אבל ככול שהזמן עובר כך המרחק גדל , השיחות נדושות והפתרונות זהים ? מה עושים ? איך נכנסים להקשבה והתקרבות שהמרחק כול כך עצום ???
 
ברוכה הבאה לפורום, הייתי רוצה לברר

איתך, איך הגעתם למקום הזה? אני מבינה שאת מיואשת ושנגמר לך מהקשר, לא ברור לי , ממה את מרימה ידיים וממה את שחוקה, אם תוכלי להוסיף, אבין יותר. גם לנקודת הקיפאון מגיעים המיים בהדרגה, מדוע התרחקתם? האם הייתם קרובים ואם כן מתי? אנסה לעזור לך , חגית.
 

band12

New member
פתאום ההארה

היאוש כמובן מגיע בהדרגה , אני חווה בדידות שמתבטאת בכך שאני זו שדואגת לכול ולאט לאט אני לא עומדת בציפיות , אין אוכל לבן זוג, לפעמים עייפות בגלל הקטנטנים שלנו וכול האחריות של נקיון,בישול,קניות וכו' נופלת עליי ערכנו שיחה ובשיחה הבנתי שאני לא עומדת בציפיות שלו , ובתוכי אני נגמרת , לא יודעת מה לעשות , אני מנסים שוב אבל הלבד שלי כול כך חזק שאני פוחדת לדבר על זה , ולשמוע את עצמי , כול הזמן אני שואלת את עצמי האם זה כך אולי אני טועה , אני אמא לילד בן שנה וילדה בת שנתיים אני עובדת ואחראית על העסק שלנו גם כן ואני בקושי מתמרנת פתאום אני מבינה שאם אצטרך לבשל זה אומר שלא יהיה לי זמן עם הילדים ואני והם נהיה כעוסים על כך , כול מה שהאמנתי על זוגיות ושותפות לאט לאט מתפוגג ואני מנסה להבין את המציאות החדשה , לא יודעת כול כך עייפה , תודה על ההקשבה ,
 
כאשר כל העול הוא שלך ואין חלוקה

בינכם, השותפות בזוגיות שאת זקוקה לה , איננה והרגשת הבדידות עולה כאשר את עושה הכל לבד וגם כל כך הרבה. מדוע אין שיתוף בזוגיות? איך קורה שאת אחראית על העסק וגם מטפלת בילדים ודואגת לבית? זה תמיד היה כך? את מדברת על אכזבה של בן זוגך ממך ומעצמך, מדוע גם העול הזה על כתפייך? אני שואלת את השאלות שאני מציעה לך לשאול גם את עצמך. . אני מזמינה אותך כן לדבר על זה. האם בן זוגך יודע בדיוק מה מצבך הרגשי וכמה את אומללה? אם יש לך חברות, אחיות ומשפחה לשתף אותם בקושי שלך, מאד מומלץ וגם לגייס אנשים במשפחתך לעזרה.
 

band12

New member
הודאה באמת

תודה על תגובה העמוקה, נכון כך היה תמיד הייתי בן אדם כול יכול היום אין לי כוחות נפשיים ולפעמים אני םוחדת להודות בזה ,חיי השתנו ובן זוגי שרגיל לכך שאני עושה הכול לא יודע איך להיות שותף ואין לי דרך היום ללמוד לשתף,אני מוצאת את עצמי מנסה לרצות את הכול חוץ מעצמי או יותר נכון מי זו אני ?? כול כך הרבה דברים השתנו , לדבר עם חברים ועם משפחה אני לא בעד כי תמיד הוא ואני נבחן רק בבעיות שלנו אני חושבת שאני אמצא לי טיפול קודם כול להבין אותי ,בן זוגי מרגיש זנוח ועסוק בעצמו כאשר שוחחנו ואמרתי על בדידותי הקשב היה בכך שהוא התעסק בעצמו אז לקחתי פיקוד כרגיל לקחתי אחריות והקשבתי שוב לו ואני מנסה לפתור את זה , תודה על ההקשבה אשמח לקבל כלים נוספים , תודה
 
זה נראה לי רעיון טוב ללכת ליעוץ,

נראה שיש דברים שאת צריכה לברר לעצמך על אופן ההתנהלות שלך מול "העולם" אני מניחה ואת גם מספרת שהשליטה והבלעדיות שלך היא לא רק בזוגיות אלא במקומות נוספים. מדוע משהו נהיה "שתלטן" על החיים זה קשור אולי לחינוך שלך, למודל מהבית, לפחדים, ולפרפקציוניזם. יתכן שבן זוגך הכיר אותך ככזאת ולא ייצר לעצמו את העצמאות באבהות בפרנסה ובעוד דברים שהם בבעלותך. אין זה מסיר ממנו את האחריות והוא גם כן צריך ללמוד להיות יותר דומיננטי בבית ואת במקביל, לשחרר את עצמך ולאפשר לו מקום. זאת עבודה לטיפול זוגי. במידה ולא ירצה ללכת, לכי לבד. בינתיים, תנסי לחשוב שכל דבר שאת לוקחת עליו פיקוד, את מזמינה לעצמך "ג'ובניק".
 
למעלה