קיץ.
אני אומר לכם ידידי, אין תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. יום מלא בשמש, שמיים בצבע ג'ינס כחולים ללא ענן אחד, פשוט נמשכים ונמשכים עד ללא סוף., ובתוך אסם אדום על עירמת חציר אני שוכב שם, בגדי מקופלים יפה לידי ומעלי בחור אחר, שנינו נושמים בכבדות, מרגישים אחד את השני, ניזונים אחד מהשני. אני אומר לכם ידידי, אין תרופלא לעצבות שמגיע עם הקיץ. שנינו הינו יחד כל העונה, שומרים את סוד אהבתינו חבוי מכל העולם, חבוי מעיני ההורים היודעות, חבוי מאצבע הכומר המאשימה, מעבירים את כל היום רק כדי להגיע לאותה שעת בין ערביים על החציר שבה נשמותינו טיפסו לגבהים חדשים ללא יכולת אומדן או הגבלה, חינו אחד את השני, אהבנו אחד את השני. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. סדינו היה חייב להתגלות בסופו של דבר, פחד התחיל להעיב על שני התכלת שחסמו את אור האמת מעיננו, הינו צריכים לפחד, הינו צריכים להשמר, כל העירה היה כמרקחה מהחטא שהתגלה בקירביו, כמו גידול סרטני ושחור הבוער בעמקי התודעה של בני הכפר העיורים באמונתם וחרשים בכעסם גידול שחייבים לעקור לפני שיתפשט כמו צמח מטפס ויבלע את כל האור. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. בכל בית נערך חיפוש, כל בית בעירה זכה לביקור מהכומר עם אצבעו המאשימה וחבריו המאמינים, שרפות, המוני להבות ליכחו את השמיים נטולי הכובים כשהם שרפו את כל מי שנחשד בעוון כנגד האל, פחדו שאצבעתו של המוות שנגלם באמצעות הכומר תפנה לעברינו, אך לא יכולנו להפסיק. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיע עם הקיץ. הם תפסו אותנו בסופו של דבר, הצרחות שנישמעו מגרננו לנצח ישררו באותו מקום מקולל, הם גררו אותנו עירומים וקשורים לכיכר העירה, בה כל אחד יכול היה לראות את בושתנו ואת חטאנו, קשורים לסד שערנו נופל על פנינו בנסיון להתחמק מהירקות וקריאות הבוז, הם לקחו אותו באותה שעת בין ערביים בסיומו של היום, זה האונש לחוטאים לחש באוזנינו הכומר שעה שהדליק את הגפרור שישלח את נישמתינו החוטאות לשמיים בענן של גיצים ואפר. מתנו בהלהבות שולחות את לשונות של המוות שלהם על פנינו וצעקתו של הכומר עדיין מהדהדת באוזניו: תירשו גהנום. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. במעמקי גרמניה יש חורשה, אף לא אחד מעז להתקרב לחורשה הזאת או להעמיק אל תוכה, אל קרחת יער ששם עדיין באמצע יש עיגול של אפר ששום דבר לעולם לא ימצח בתוכו, שם מתה אהבתינו, שם לנצח תשאר עדות טבועה בקרקע, צלקת על פני העולם. שם לנצח ישרור חורף מקפיא, לנצח תזכר בורותו של האדם בהאמינו באל כוזב, סוף סוף, אצבעו המאשימה של הכומר סרה מקברינו. ואני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ.
אני אומר לכם ידידי, אין תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. יום מלא בשמש, שמיים בצבע ג'ינס כחולים ללא ענן אחד, פשוט נמשכים ונמשכים עד ללא סוף., ובתוך אסם אדום על עירמת חציר אני שוכב שם, בגדי מקופלים יפה לידי ומעלי בחור אחר, שנינו נושמים בכבדות, מרגישים אחד את השני, ניזונים אחד מהשני. אני אומר לכם ידידי, אין תרופלא לעצבות שמגיע עם הקיץ. שנינו הינו יחד כל העונה, שומרים את סוד אהבתינו חבוי מכל העולם, חבוי מעיני ההורים היודעות, חבוי מאצבע הכומר המאשימה, מעבירים את כל היום רק כדי להגיע לאותה שעת בין ערביים על החציר שבה נשמותינו טיפסו לגבהים חדשים ללא יכולת אומדן או הגבלה, חינו אחד את השני, אהבנו אחד את השני. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. סדינו היה חייב להתגלות בסופו של דבר, פחד התחיל להעיב על שני התכלת שחסמו את אור האמת מעיננו, הינו צריכים לפחד, הינו צריכים להשמר, כל העירה היה כמרקחה מהחטא שהתגלה בקירביו, כמו גידול סרטני ושחור הבוער בעמקי התודעה של בני הכפר העיורים באמונתם וחרשים בכעסם גידול שחייבים לעקור לפני שיתפשט כמו צמח מטפס ויבלע את כל האור. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. בכל בית נערך חיפוש, כל בית בעירה זכה לביקור מהכומר עם אצבעו המאשימה וחבריו המאמינים, שרפות, המוני להבות ליכחו את השמיים נטולי הכובים כשהם שרפו את כל מי שנחשד בעוון כנגד האל, פחדו שאצבעתו של המוות שנגלם באמצעות הכומר תפנה לעברינו, אך לא יכולנו להפסיק. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיע עם הקיץ. הם תפסו אותנו בסופו של דבר, הצרחות שנישמעו מגרננו לנצח ישררו באותו מקום מקולל, הם גררו אותנו עירומים וקשורים לכיכר העירה, בה כל אחד יכול היה לראות את בושתנו ואת חטאנו, קשורים לסד שערנו נופל על פנינו בנסיון להתחמק מהירקות וקריאות הבוז, הם לקחו אותו באותה שעת בין ערביים בסיומו של היום, זה האונש לחוטאים לחש באוזנינו הכומר שעה שהדליק את הגפרור שישלח את נישמתינו החוטאות לשמיים בענן של גיצים ואפר. מתנו בהלהבות שולחות את לשונות של המוות שלהם על פנינו וצעקתו של הכומר עדיין מהדהדת באוזניו: תירשו גהנום. אני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ. במעמקי גרמניה יש חורשה, אף לא אחד מעז להתקרב לחורשה הזאת או להעמיק אל תוכה, אל קרחת יער ששם עדיין באמצע יש עיגול של אפר ששום דבר לעולם לא ימצח בתוכו, שם מתה אהבתינו, שם לנצח תשאר עדות טבועה בקרקע, צלקת על פני העולם. שם לנצח ישרור חורף מקפיא, לנצח תזכר בורותו של האדם בהאמינו באל כוזב, סוף סוף, אצבעו המאשימה של הכומר סרה מקברינו. ואני אומר לכם ידידי, אין בעולם תרופה לעצבות שמגיעה עם הקיץ.