אמברוזיה עכשיו
New member
קיצור תולדות חיי ושאלות (קצת ארוך)
[כמעט ושכחתי- שלום!
] כבר אין לי מושג יותר מה אני רוצה מהפרטנרים הפוטנציאליים שלי.. אני זוכרת שתמיד חיבבתי / הערצתי בנות באופן רגשי עוד מהגן, אבל לא העזתי לחשוב עליהן במודע כ"אפשרות", כי האמת שגם לא כל כך ידעתי מה זה אומר להיות לסבית, ולא הייתי פעילה מינית, אז לא חשבתי על זה לעומק. בגיל ההתבגרות חיבבתי בנים, אבל רציתי אותם בעיקר כי ככה חינכו אותי ולא רציתי להיות יוצאת דופן מבין הבנות. כשהתחלתי להיות פעילה מינית סביבות גיל 17-18 עשיתי סקס עם בנים, אבל אף פעם לא נהניתי. החדירה הכאיבה לי, וגם כשלא הכאיבה זה היה כזה "נו, מתי תצא כבר". בדיעבד אני יודעת שרק רציתי את הסטטוס של החבר, ו"לרצות" אותו (עם פתח), שיהיה מי שילטף ויחבק אותי אחר כך. אחר כך עשיתי החלטה לשכב רק עם בנים שאני אוהבת ונמשכת אליהם באמת, אבל לא מצאתי כאלה. ז"א, גיליתי שבן צריך להיות מבחינתי משהו מיוחד- נגיד יפה בעיניי במיוחד או בעל אישיות סופר-ממגנטת- וכאלה לא מצאתי (לפחות לא כאלה שהיו יכולים לאהוב אותי בחזרה). הייתי בקשר עם בחורים נחמדים ואינטיליגנטים, מסודרים, טובי לב, לא מכוערים, שאהבו אותי מאוד, אבל לא רציתי לשכב איתם, רק לישון איתם מקסימום. אחרי כמה זמן של התעניינות באינטרנט בכל העניין של משיכה לסבית, החלטתי לנסות לפני שנה וחצי קשר ראשון עם בחורה. נפגשנו והתאהבנו, לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה, וגם המגע במיטה היה אחרת לגמרי. אני זוכרת שממש רווח לי שרוב האקט מתבסס על ליטופים ונשיקות ולא צריך חדירה (לאביזרים עוד לא הגענו). דווקא היתה לי מעין משיכה מינית אליה, אהבתי מאוד לגעת בה ושנגעה בי, אבל לא רציתי לעשות לה מין אוראלי או שהיא תעשה לי. גם לא ממש אהבתי שהיא מכניסה לי אצבעות- זה לא עשה לי כלום (רק חיכוך אצבעות מבחוץ הצליח לעשות לי משהו), וכשהייתי מכניסה לה אצבעות זה היה קצת כמו עבודה מכנית בשבילי, למרות שכמובן שמחתי לראות שהיא נהנית. בכל מקרה- לא גמרתי מעולם בסקס, עם אף אחד, ולא חוויתי משהו שמתקרב לזה ממש (זה לא הפריע לי). מאז שנפרדתי ממנה אני מרגישה ירידה רצינית ברצון לסקס ובכלל ברצון להיות עם מישהו/ מישהי. בבנים כבר לא מתחשק לי לגעת בכלל-לפני חודשיים יצאתי שוב עם בן והפעם אפילו שינה משותפת היתה מעיקה. לנשים אני עדיין נמשכת אבל הרבה פחות, ולא מעוניינת שיחדרו אלי בשום צורה. עד לא מזמן הגדרתי את עצמי כביסקסואלית, אבל ככל שאני חושבת על זה אני מבינה שאני פשוט לא רוצה שום דבר שמעורבת בו חדירה, כמה שפחות נשיקות צרפתיות, לא יותר מדי מגע מכל סוג, ובכלל שבערך 80 אחוז מהזמן אני פשוט מעדיפה להיות לבד... וכן, אני בחורה בריאה, שמחה, מתפקדת וידידותית. ולאחר כל המגילה, כמה שאלות שאשמח לשמוע את דעתכם עליהן: אסקסואליות יכולה להיות דבר "נרכש"? האם לאור מה שכתוב למעלה הייתם מגדירים אותי כא-סקסואלית או סוג של אחת כזו? ואחרונה: אומרים שביסקסואלים זקוקים לתקופות של נשים ולתקופות של גברים בחיים. זה ככה גם באסקסואליות? כלומר תקופות שיש חוסר משיכה מוחלטת לבני המין השני ותקופות ש"יש על מה לדבר" (תלוי כמובן במידת האהבה לפרטנר)? תודה למי ששרד עד כאן...
[כמעט ושכחתי- שלום!