חלוקה סגנונית מה שמקובל להגדיר כמוזיקה קלאסית בציבור הרחב מקיף אלף שנות מוזיקה בערך, כולל סגנונות שונים מאוד. אם נתמקד בסגנונות המקובלים יותר (ויש מי שיחלוק עלי כמובן) מדובר על כ-250 שנה, מהסגנון הטרום קלאסי, קלאסי, רומנטי והסגנונות הפוסט רומנטיים (מודרניים בהכללה). במקביל לחלוקה הסגנונית, יש גם מוזיקה לכלים ולהרכבים שונים - מוזיקה לכלי יחיד (בד"כ כלי מקלדת), מוזיקה קאמרית - להרכבים כליים מסוגים שונים, מוזיקה תזמורתית לסוגיה, ומוזיקה ווקאלית (שירה - לא, אופרה זה רק סוג מאוד מסוים של שירה ולאו דווקא קלאסית בכלל). אחרי ההקדמה הטרחנית והמייגעת, נתן כמה דוגמאות לסגנונות השונים: טרום קלאסי - באך הוא הדוגמא הבולטת ביותר. נדמה לי שהפסיונים שלו יהיו קצת כבדים למי שלא ממש מכיר, אבל הקונצ'רטי השונים שלו למשל די קלים להאזנה. קלאסי - למוצארט ולהיידן יש סימפוניות וקונצ'רטי חביבים ביותר, וגם המוזיקה הקאמרית שלהם לא קשה מדי למאזין המתחיל. בטהובן יכול להיות כבד מעט יותר, הסימפוניה הפסטורלית היא קלה למדי. למי שחובב פסנתר יש כמובן הרבה סונטות נפלאות. רומנטי - מנדלסון, למשל "חלום ליל קיץ" והסימפוניה האיטלקית, הקונצ'רטו לכינור. שוברט - חמישיית הטרוטה, האימפרומפטי לפסנתר. שופן - הכל הולך... ברהמס עלול להיות קצת כבד למאזין המתחיל, אבל הסימפוניות של שומאן למשל גם יכולות להתאים. וזה רק על קצה קצהו של המזלג.