כן.. בלאגן פסיכומטרי... אגב סיפור קטן
התחלתי לפני שבועיים פסיכומטרי, דווקא בשיעור ראשון יצא לי לאחר, ידעתי בתחילת היום שאני עלול לאחר טיפה משום שבעבודה הייתה צריכה לבוא מטופלת ב רבע ל 5 לצילומים והשיעור ב 5.. ואתה יודע איך זה מטופלים לפעמים מאחרים, בכל אופן כל היום זה כרסם לי בראש אם אני יאחר בטח הוא ישאל את השם ו....
טוב איחרתי ב 10 דקות בערך, עולה במדרגות פותח את הדלת, כולם מסתכלים והמורה שואל כן.. אני: האא בסדר אני פה... המורה שואל איך השם?
אני: רון עם איזה מלמול אחרי זה ואז אמרתי ירון..
יש קטעים בחיים שהגמגום לא יפריע לך אם אתה מדבר עם אנשים ברחוב כאילו בסדר יאאלה שטויות.. אבל מצד שני יש מצבים שלפעמים זה בא באי נעימות הרגשות באסה כמו במקרה שלי שכולם בוחנים אותך ולא בא לך לגרום לאנשים לחשוב שאתה איזה אהבל\דפקט או לא יודע מה הם עוד עלולים לחשוב, ואין הרבה מה לעשות שמישהוא שונה בחברה היא מסתכלת עליו אחרת, בידיוק כמו שצמחוני ישב עם חבר'ה במסעדה ויגישו בשר, אין מה לעשות הוא ירגיש נבדל... אמנם יצא לי לעבור את זה ככה על גבול העובר אבל המשחקים האלו והדאגות האלו תמיד ישארו....