"קליידוסקופ" של בריאן סלזניק: יצירה דלה בגוונים ובעומק
איור של בריאן סלזניק מתוך הספר. מצייר טוב משהוא כותב
אלמלא ההצלחה הגדולה של סלזניק מאז "התגלית של הוגו קברה", ספק אם מישהו היה טורח לפרסם את ספרו החלש והגימיקי
דוד רפ
בחמש השנים שקדמו למגפת הקורונה, הסופר והמאייר בריאן סלזניק — מי שחתום על הספר פורץ הדרך "התגלית של הוגו קברה" — עבד "מעת לעת" על כתיבת ספר. כך הוא מספר בהערת המחבר ל"קליידוסקופ", שהתפרסם ב–2021 ולאחרונה תורגם לעברית, ומתאר כיצד קרע לגזרים כל מה שכתב באותה תקופה. ואז הגיעה המגפה ואיתה הסגרים. במשך שלושה חודשים היה סלזניק תקוע לבדו בדירה בניו יורק, וכמו עוף החול קמו קרעי הסיפורים והרכיבו ספר, "כקליידוסקופ, בו כל אחד מהמרכיבים, כמו פיסות של זכוכית צבעונית, מתפרק ומשתנה ומשתבץ שוב ונהיה למשהו חדש".
בתום הקריאה ב"קליידוסקופ" נדמה כי מוטב היה אילו סמך סלזניק על האינטואיציה הראשונית שלו. הטקסטים שעליהם ויתר לפני המגפה לא הבשילו במהלכה, ואלמלא הגיעו ממחבר שכבר קנה לו פרסום רב, ספק אם היו עוברים את שולחן הלקטורים. גם לסופרים טובים קורה שיוצאים תחת ידם חיבורים חלשים; לשם כך יש מגירות ועורכים. בישראל, מוטב היה לדלג ישירות לתרגום הספר הבא שסלזניק הוציא מאז, שנראה מבטיח יותר.
"קליידוסקופ" מורכב מסיפורים קצרים, עד ארבעה עמודים אורכם. לפני כל אחד מהם מופיעים שלושה עמודים מאוירים במבנה קבוע: כפולה "קליידוסקופית" אבסטרקטית ועמוד נוסף עם דימוי ריאליסטי. למעשה, הכפולה מציגה שבירה גיאומטרית סימטרית של הדימוי — בין שזו יד האוחזת במפתח, טירה או פירמידה. יחסי הגומלין בין האיורים — דימוי ופירוקו (או בעצם פירוק והרכבתו) — מעניינים במידה מסוימת. היחסים בין האיורים לטקסטים בספר מעניינים הרבה פחות.
את "התגלית של הוגו קברה" מ–2007, שזיכה את סלזניק בפרסים ספרותיים נחשבים, הוא הגדיר כ"סיפור במלים ובאיורים". הוא דחק בקוראיו להתייחס אל הדפדוף בספר כצפייה בסרט קולנוע. הסיפור הובא במקבצים של איורים וטקסטים, לסירוגין, לאורך יותר מ–500 עמודים. ספריו הבאים, רובם עבי כרס לא פחות, היו וריאציות על הדואליות הזאת. ב"מעשה פלאים" מ–2011, שבאופן טבעי הציג למחבר אתגר לאחר הצלחתו הגדולה, הובאו שתי עלילות שונות, שהתחברו לבסוף, האחת במלים והשנייה באיורים. ב"משפחת מארוול המופלאה" מ–2015, כ–450 עמודים מתוך הספר מאוירים לעומת כ–200 עמודים כתובים. גם סלזניק יודע כנראה שהוא מוצלח יותר בציור. "קוף, תינוק, בלש פרטי" מ–2018, המיועד לגילי הגן וראשית קריאה, הוא יצירה קלילה שחיבר עם בן זוגו, בסינרגיה מוצלחת מאוד בין המלל לאיורים.
האם הצגת הדימוי לצד מרכיביו הקליידוסקופיים, כפי שעשה בספר החדש, היא הברקה או פעולה מאולצת? האיכות הירודה של הטקסטים אינה עושה חסד עם הפן החזותי של הספר, ומחדדת את התחושה שהפעם סלזניק התאהב בגימיק יתר על המידה. אם היה פה ניסיון לבנות אסופת סיפורים שתהיה מעין מקבילה למעשה הפירוק האופטי — הוא כשל.
איור של בריאן סלזניק מתוך הספר
הסיפורים מובאים בגוף ראשון. חוזרת בהם דמות המכונה "ג'יימס", אולי כמחווה ל"ג'יימס והאפרסק הענק" של רואלד דאל, על היבטיו הפנטסטיים. למרבה הצער, הדבר מדגיש בעיקר את הפער בין כתיבתו השנונה, המרושעת והאירונית של דאל לזו של סלזניק.הפרק הראשון ב"קליידוסקופ", שכותרתו "מסע אל הירח", הוא פתיחה מבשרת רעות. "בבוקר יום הולדתי ה–13... גנבתי ספינה מהצי של אבי והפלגתי עם חברי ג'יימס", מספר המספר. "חלפנו על פני עמודי הרקולס ויצאנו אל האוקיינוס המערבי". סופה ענקית (האסוציאציה ל"קוסם מארץ עוץ" אכן טריוויאלית) מרימה את צמד הגיבורים לירח, שם הם פוגשים במלך הירח ונקלעים לקרב נגד השמש. עם קץ המלחמה נשאר ג'יימס להחליף את המלך, ואילו המספר חוזר לכדור הארץ "על ענן". נשמע מופרך ומטופש? בהחלט. וגם משעמם.
בסיפור אחר, סלזניק מציג איש שהחליט לתמצת את "כל המידע ביקום" לספר בודד פרי עטו. כבר במלה הראשונה שהוא מעלה על הכתב — תפוח — הוא נתקע, בשל מורכבות המושג. סלזניק לא מסתפק בהפניה העצלה והלא מדויקת לפרי עץ הדעת המקראי, ומשליך על הנייר ארכיטיפים נוספים הקשורים בתפוח בתולדות האנושות. יהיו אולי קוראים, מכל הגילים, שימצאו ציטוטים "מעוררי השראה" בדיונים שמציע הספר באידיאות "הגן", "העץ", "האביר", "החלומות" וגם "המנהרה". בעיניי, אם יש איזשהו רעיון מסדר לספר, סלזניק לא מתאמץ מספיק לסקרן את קוראיו כדי שיפענחו אותו.
הפרק הקצר על הגולם, כאן לא במשמעותו הקבלית היהודית, הוא דוגמה לאפשרות המפוספסת שהיתה לו להתמקד במוטיבים ספורים ולפתח אותם. במקום זה, המספר ואחד מהג'יימסים דנים בגלגולו של הזחל לפרפר ומעלים מחשבות בוסריות על השתנות, שכחה וזיכרון.
אחד הפרקים המרושלים ביותר בספר הוא "מהצד". המספר כאן הוא ענק הפוגש ילד, שאותו הוא מתאר כקטן יותר מהציפורן שלו. סלזניק לא מקפיד בהמשך על קנה המידה המוסכם, ואף שמוסבר כי שני הגיבורים אינם מדברים באותה השפה, מצליח הענק לספר לנו מה שהקריא לו הילד מתוך ספר. ילדים, שהם לעתים קוראים חדים מאוד, עלולים להיות הראשונים שיבחינו בחריקות מעין אלה.
על השדרה של כמה מספריו הקודמים של סלזניק מופיע איור נהדר של עין אנושית. ב"קליידוסקופ" עברה העין אל העטיפה הקדמית, שם היא מוצגת בצבע. האיורים בתוך הספר מופיעים בשחור־לבן, כמקובל אצל סלזניק. נדמה שבמקרה זה, במיוחד משום שבחר להתמקד בתופעה האופטית של הקליידוסקופ ואף תיאר את איכויות הזכוכית הצבעונית שלו, מפסידים הקוראים פעמיים לנוכח יצירה דלה בגוונים ובעומק.
