קלינית של הילד- ערמת שאלות...

[נפתלי אורבך]

קלינית של הילד- ערמת שאלות...

יש לי כמה שאלות לגבי קלינית של הילד:
מה תנאי הקבלה של קלינית של הילד? כלומר, מה ציון המתאם הנדרש- באמת 110 או שהם דורשים בפועל הרבה יותר? (קיבלתי 116)
ובמה בפועל עובדים אחרי התואר? בשוק הפרטי או הציבורי?
מה אורך ההתמחות? האם יש תקנים להתמחות או שמחכים הרבה שנים?
והאם אני אוכל לטפל גם במבוגרים?
האם אני צריכה המלצות דווקא מעבודה קלינית עם ילדים, או שעבודה בגני שפה וגנים רגשיים מספיקה?
איפה לומדים את זה? (ידוע לי על ירושלים וחיפה. האם ידוע לכם על מקום נוסף?)
אשמח לתשובות...

 

[katzeran]

קלינית של הילד

קלינית של הילד זו מגמה בתואר שני. היא מקבילה למגמה הקלינית (שלפעמים מכונה "קלינית מבוגר") אך מתמקדת בעבודה עם ילדים.
תנאי הקבלה מפורטים באתרים של האוניברסיטאות. 116 זה ציון טוב, אפשר להתקבל איתו (אני מכיר אנשים שהתקבלו למגמה עם ציון מעט נמוך יותר). כמובן שצריך להצליח בראיונות או ימי ההערכה.

במה עובדים אחרי התואר: כמו עם המגמה הקלינית, אין כל כך במה לעבוד אחרי התואר השני אלא אם עושים התמחות. אחרי ההתמחות אתה נקרא "פסיכולוג קליני" ויכול לעבוד בשוק הפרטי או הציבורי (רוב מי שעובד בציבורי משלב את זה בעבודה בשוק הפרטי, כי המשכורות בשוק הציבורי הן מעליבות).

ההתמחות אורכת ארבע שנים בחצי משרה. צריך להבהיר: אין התמחות ב"קלינית של הילד". יש פשוט התמחות קלינית. כך שאם סיימת את ההתמחות הקלינית, תוכל לטפל גם במבוגרים (יש מקומות בהתמחות בהם משלבים עבודה עם מבוגרים ועם ילדים, כמו איפה שאני עושה). לגבי תקנים להתמחות, המצב לא פשוט בכלל. בהרבה מהמקומות יש צורך לחכות שנה או שנתיים.

בנוגע להמלצות, אני מניח שאתה מתכוון להמלצות שצריך להגיש בקבלה לתואר השני. בעקרון, בתואר הראשון עושים לימודי שדה ואז מקבלים מהם המלצות. לא קריטי לעשות את העבודה עם ילדים, אבל זה עשוי לעזור בשלב הראיונות, אני מניח.

איפה לומדים: יש כיום חמישה מוסדות להשכלה גבוהה שמוסמכים להעניק תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד: אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה (מגמה קלינית-חינוכית) והמכללה האקדמית תל-אביב-יפו. באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע אין מגמה קלינית של הילד.

מקווה שזה עוזר,
תרגיש חופשי לשאול עוד

בהצלחה.

 

[נפתלי אורבך]

עוד כמה שאלות

אני לומד באוניברסיטה הפתוחה, ככה שלא עשיתי לימודי שדה. לכן אני שואל אם העבודה בגן רגשי יכולה להספיק. (סה"כ נפגשתי בגן הזה עם טווח רחב של בעיות- מילדים עם ADHD ועד ילדים עם גדיכאון קליני, או עם פגיעה נוירולוגית שמשפיעה על הויסות הרגשי). זה נשמע מספיק? או שאני צריך לחפש בית חולים להתנדב בו?

מקום כמו איפה שאתה עובד- מקום שמשלב עבודה עם ילדים ומבוגרים- יש הרבה מקומות כאלה להתמחות?

ושאלת השאלות- אם בסופו של דבר אני עושה התמחות בקלינית, למה ללכת למסלול לימוד של קלינית של הילד? איזה יתרון יש בזה? (אני באמת מתעניין יותר בבעיות אצל ילדים ונוער, לכן אני שואל)

ודרך אגב- האם אחד המוסדות עדיף על אחרים בלימודי התואר?

 

[katzeran]

תשובות

אני לא יכול לומר בודאות, אבל אני מאמין שעבודה בגן רגשי בהחלט תתאים, רק תדאג לקבל המלצה מהמקום (רצוי מפסיכולוג שעבד שם וליווה אותך)

מבחינת מקומות שמשלבים התמחות עם מבוגרים וילדים, אין לי מושג, האמת. רוב המקומות לדעתי לא משלבים (וחבל). אפשר לחפש את רשימת המקומות להתמחות, מצוין בכל אחד באיזו אוכלוסיה מטפלים.

לגבי שאלת השאלות, אכן שאלה טובה. אני אישית חושב שאם מעניין אותך לעבוד עם ילדים ונוער, שווה ללכת לקלינית של הילד כי שם לומדים הסתכלות קצת שונה. לומדים על פתולוגיה של ילדים ובעיקר על גישות להבנה ולעבודה עם ילדים. למשל, לא לומדים על טיפול במשחק בקלינית של המבוגר... כאמור, אפשר להתנסות בעבודה עם ילדים בהתמחות ואפילו אחרי. פסיכולוג הוא מישהו שלומד לאורך כל הקריירה ואני מכיר פסיכולוגים שהחלו לעבוד עם ילדים אפילו אחרי ההתמחות. אבל אם אתה יודע שזה משהו שמעניין אותך יותר, למה לא ללמוד את זה? (וחייבים לומר עוד משהו: אם אתה גבר, יש סיכוי שתיהנה מאפליה מתקנת בקבלה לקלינית ילד... אין הרבה מאיתנו בתחום הזה)

לגבי האם אחד המוסדות עדיף על אחרים, שאלה יפה, אין לי תשובה טובה עליה.