בכל מקרה, למכורים כבדים כמוכם הוא בטח לא ייראה כבד, אז הנה הוא בגירסתו המצומצמת (נתבקשתי פעמיים לקצר אותו. הוא היה אפילו יותר ארוך בהתחלה, רק שלא שמרתי את הגירסא הכי ראשונית לצערי, רק את זו שהיא גירסת ביניים). אשמח לשמוע את חוות דעתו של מי שהיה במופע (Roiel), ובכלל: ~*~ הפתיחה הנועזת והחגיגית של "החומה" מעולם לא נשמעה טוב יותר. כמה שניות של כלִי הנשיפה העדין והחששן שבהתחלה, ומיד הקטיעה הברוטאלית שלו, הנישאת על גלי הדיסטורשנים הצרמניים השוטפים ובולעים כל שריד וכל זכר ממנו. אלא שדבר אחד הוא לשמוע את ה"התנגשות" הזו באוזניות, ודבר אחר לגמרי הוא לצפות בתזמורת המונה כשלושה מנייני נגנים והנתונה למרותו של מנצח כבד ראש ותזזיתי שמבצעת את הפתיחה הזו להפליא, ואז נסוגה בבהלה לנוכח מתקפתם הנחושה של שלושה גיטריסטים מחושמלים היודעים כי יש להם הרבה כאב לבטא. רבות ניתן לכתוב על הקשר המרתק הזה שבין מוסיקת הרוק למוסיקה הקלאסית, אך קצרה היריעה. די יהיה אם כן אם נזכיר שזרם הרוק המתקדם שלהקת פינק פלויד היתה מחלוציו ומאומניו הבולטים – הבין כבר לפני כארבעים שנה שהחלוקה הדיכוטומית הזו היא בעוכרינו, ושמשיתוף פעולה בין הקשישים המבושמים של המוסיקה הקלאסית לבין פרחחי הרוק החשמליים אפופי העשן – רק טובה תצמח. כך זכינו לז'אנרים ותתי ז'אנרים רבים שהתפתחו מן הרוק המתקדם, ושיצרו סינתזות שונות בין העולמות הרחוקים לכאורה הללו, ובין היתר גם ליוזמות מעניינות ומפתיעות, כמו המופע המרהיב המשותף של להקת הרוק הכבד "מטאליקה" והתזמורת הסימפונית של סן-פרנסיסקו משנת 99'. והנה הגיע תורנו. בימים אלו עולה ברחבי הארץ מופע מחווה מיוחד ליצירה המיתולוגית "החומה" מאת פינק פלויד, המבוצע ע"י התזמורת הקאמרית הישראלית ולהקת הרוק 'אובלינס'. מובן שבתור מעריץ פינק פלויד מושבע, וכן בתור שומע אדוק של מוסיקה קלאסית לא יכולתי להרשות לעצמי לפספס יוזמה מבורכת שכזו, וזאת על אף מאה וחמישים השקלים מהם נאלצתי להיפרד לטובת העניין. וכך מצאנו עצמנו ביום חמישי שעבר באמפי פארק ברעננה, אני ועוד חבר, ישובים בכיסאות מצויינים במרכז האמפי ונהנים מן האווירה: שמץ מאווירת ה"וודסטוק" שהיתה ממש לפני שנה בהופעת הענק של רוג'ר ווטרס בנווה שלום עמד באוויר. "קבוצת התמיכה" של מעריצי הפלוידים נקבצה שוב: אנשים מכל רחבי הארץ, בכל הגילאים כולם. מילדים בני עשר שכבר גילו את האור ועד לקשישים בעשורים המאוחרים של חייהם, שבצעירותם זכו להיחשף לגדולה המוסיקלית הזו. חולצות של פינק פלויד ושל ההופעה של רוג'ר ווטרס בכל אשר תביט, וגם תיירים מחו"ל ומעריצים נאמנים, שלא מחמיצים שום הופעה משום סוג. בחצי השעה שהיתה לנו נתתי לידידי סקירה רחבה על האלבום "החומה" והרקע שלו: האלבום, שנכתב רובו ככולו ע"י בסיסט הלהקה לשעבר – רוג'ר ווטרס – הוא אופרת רוק: מעין מחזמר, המכיל דמויות ועלילה פשוטה. במרכזו נמצאת דמותו של האנטי-גיבור "פינק" – אומן הרוק ההולל והמתוסבך, שעקב טראומות ילדותו וסחרור הצלחתו, יחד עם אטימותם של האנשים עימם הוא עובד ונפגש בבגרותו – הולך ונדחף אל מעבר לסף השפיות השברירי. פינק קורס אט אט לתוך עצמו, והולך ונפרד מיכולתו לתקשר עם העולם ועם עצמו. ובקיצור – בונה סביבו, לבנה אחר לבנה, את "החומה" המטאפורית שהעניקה לאלבום מרטיט ושותת כאב זה את שמו. האלבום מבוסס על פרטים אוטוביוגרפיים וביוגרפיים רבים השאובים מחייו של ווטרס עצמו, ושל סיד בארט - חברו ומי שהקים עימו את הלהקה ואיבד את שפיותו עקב השימוש בסמים. מובן כי האתגר שלקחו עם עצמם מארגני המופע היה בסדר גודל כזה שלא יוכלו לעמוד בו: מובן כי מן הבחינה המוסיקלית-ביצועית כמעט בלתי אפשרי להיכנס לנעליהם של הפלוידים, והם עוד הוסיפו אתגר על אתגרם, וביקשו להדגיש גם את הפן וויזואלי, ובכך להתחקות במשהו אחר הופעות "החומה" האקסטראוואגאנטיות של תחילת שנות השמונים – הופעות חסרות תקדים, שבסופו של דבר מרוב פעלולי במה, תאורה, סאונד ואפקטים גרמו ללהקה הפסדים. השעטנז שעל הבמה נראה הזוי מעט: התזמורת הקמארית והמנצח בחליפות ערב הדורות, ימינה מהם – הרכב הרוק "אובלינס", ומימינם – מקהלת הילדות והנערות הנפלאה 'בת-קול' בתלבושת אחידה ילדותית וחיננית. הסולן אוליב התחיל את המופע לבוש במיטב הסטראוטיפים של עולם הרוק - העור, השחור, הברזלים, חוסר השרוולים וכו', ובמהלך המופע החליף תלבושות מספר פעמים, ותפקד גם כשחקן. (המשך בפוסט הבא. מסתבר שיש הגבלה על כמות התווים בכל פוסט...)Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.