קליפת השקד
קליפת השקד החומה מכילה כמות קטנה של גליקוזיד הנקרא אמיגדלין ההופך בנוכחות מים(גם כאלה שיש ברוק) לציאניד, סוכר, ושמן אתרי. האפקט של ציאניד הוא רעיל- אם כי כאן המינון נמוך מאוד. הציאניד אשר טעמו מר מדכא את פעילות מערכת העצבים המרכזית והלב. חומרים נוספים שיש בקליפה הם טאנינים היוצרים אפקט של כיווץ רקמות ושינוי מבנה של חלבונים איתם הם באים במגע(בעיקר ריריות מערכת העיכול-מתאים לשלשול) חומרים מעכבי ספיגה של מינרלים. לסיכום ניתן לומר כי ההשפעה הכללית של קליפת השקד איננה רצויה ברמה היום יומית. קיים שימוש בשקד לא מקולף בעיקר בתזונה טיפולית כאשר רוצים להביא לידי ביטוי את תכונות הקליפה. ברפואה הסינית אין תיעוד שידוע לי על שימוש בשקדים לא מקולפים, אך באיורוודה, הרפואה ההודית השקד המקולף נחשב טוניק למערכת העצבים והמין, מזון המעודד התפתחות רוחנית ואורך ימים. אילו השקד הלא מקולף נחשב למזון מחמם, קשה לעיכול ובעל אפקט "מחוספס" (להודים יש דרכים מיוחדות לאפיין את המזון ולהסביר את פעילותו הרפואית). לסיכום-כנראה שעדיף לא לאכול שקדים לא מקולפים, ולהעדיף שקדים מושרים במים ומקולפים.