קלמרמון
(הביסט ספיריט של ררמון, הדיג'ימונית הימית, פרונטייר.) ובכן, הלכתי בים לתומי, כשלפתע נשמעה צעקה: "אהה! מדוזה!!" ומיד לאחריה: "זאת לא מדוזה, זאת שקית ניילון!" ומיד לאחריה: "זאת לא שקית ניילון, זאת מדוזה!" וכו' וכו'. כעבור כמה דקות צפתי לי על הגב כשלפתע ראשי נחבט בדבר מה בעל מרקם חשוד ביותר. נפנפתי את גפיי כה וכה, בלעתי וירקתי מים רבים, ובסופו של דבר גיליתי שאני עדיין במים הרדודים, והתיישבתי. הדבר בו התנגשתי התגלה כאורחת לא קרויה, הלוא היא קלמרמון. "קלמרמון! מה את עושה פה?!" שאלתי בהפתעה ובחוסר נימוס משווע. "מי את בכלל?" היא השיבה לי והתיזה עלי בעזרת אחת מזרעות התמנון המבחילות שלה. "אני...?" גירדתי בשערי הדביק משום מה ולפתע מצאתי את עצמי אוחזת במעין מחבט מטכות (ככה כותבים את זה?) זעיר, נושא את דיוקנה של ררמון מצידו האחד ולב ורוד מצידו השני. "הו, את חברה במועדון המעריצים שלי! בואי, אני מיד אספר לך הכל!" היא הכריזה. "אה, כן.." מלמלתי בשקט בלי שהיא תשמע. "מאז מה שקרה בקיץ 2002, אנחנו -עשרת הלוחמים האגדיים- נוהגים לבקר בעולם בני האדם בתחילת כל חופש גדול. זה מה שאנחנו עושים כאן!" היא הסבירה לי בחיוך גדול. "מה? אבל איך אתם מגיעים לכאן? חשבתי שהשער הדיגיטלי נסגר מיד אחרי החמישיה!" "אנחנו מגיעים לעולם שלכם בדרך הרגילה, כמובן- עולים על טריילמון ראנדומלי ומגיעים לתחנת רכבת תת קרקעית מתחת לאחת הרכבות התחתיות בעולם. הפעם במקרה הגענו לרכבת התחתית של חיפה, ועכשיו אנחנו כאן!" "רגע, אם הגעתם לרכבת התחתית של חיפה-מה את עושה בחוף בתל אביב?" תהיתי בקול רם. "אה, זה.. האמת היא שעד שאמרת את המשפט האחרון לא ממש הייתי סגור על המיקום שלי.. אז אני בתל אביב עכשיו, מה?" היא תהתה בקול. "כן! איך הגעת לכאן מחיפה?" "טוב.. האמת היא ש.. אני לא רוצה לדבר על זה.. זה לא הצד החזק שלי.. אבל את חברה במועדון המעריצים שלי, אז אני אגלה רק לך! פשוט, היה לנו ממש חם שם בים.. החלטתי לעשות קצת רוח עם ה"טיטניק צ'ארג'" שלי, ואת יודעת מה קורה כשאני משתמשת ב"טיטניק צ'ארג'" שלי.." "אה, מה, את עדיין אל שולטת במתקפה הזאת? את עדיין עפה כמו שבשבת לאנשהו..?" "כן, וזה נושא מאוד רגיש, אני מבקשת שלא תדברי על זה ככה בקול!" היא נזפה בי. "אה טוב, סליחה.." שוב מלמלתי לעצמי. "טוב, נראה לי שאני אפרד ממך עכשיו, מעריצה יקרה! אלא אם יש לך עוד שאלות או בקשות, להצטלם איתי או אולי חתימה?" היא שאלה. "דווקא יש לי כמה שאלות ובקשות! את יודעת שלפורום דיגי'מון יש יומולדת השבוע?" "ודאי שאני יודעת! בגלל זה השנה באנו דווקא לישראל! אני יודעת שכל שנה יש לו יומולדת, אבל נו.. *קול קטן:* רציתי חתימה של טקאטו..*/קול קטן*" ת: "מה היתה העונה האהובה עליך?" ק: "פרונטייר, כמובן. הרי אני הייתי שם!" ת: "אם היית יכולה להופיע באיזה עונה שאת רוצה, בתור איזו דמות שאת רוצה, מי זה היה ומתי?" ק: "איזומי, פרונטייר." ת: "לאורך כל ההסטוריה של דיג'ימון, מה היה הרגע שהכי.. 1. ריגש אותך 2. הכעיס אותך 3. שימח אותך 4. הטריד אותך 5. היית מעדיפה שלא היה בכלל 6. רצית לצפות בו שוב ושוב ושוב?" ק: "1, כשאיזומי נצחה אותי אז בתוך ספירות'מון, הזיכרון שלה מהטיול ההוא ואיך שהיא התגברה על זה נגעו מאוד לליבי. 2, הכעיס אותי שמועדון המעריצים שלי בגד בי שוב ושוב, כמובן, וגם כשהחברים של איזומי קראו לי מכוערת. 3, שימח אותי הפעם הראשונה של ה"היפר ספיריט אבולושן". בכלל, מאוד אהבתי את השיר של זה. 4, הטריד אותי הדוימון קרח ההוא שבא אחרי שהילדים נצחו את קרבימון ורצה לעשות להם כל מיני מעשים מגונים. אה, וגם הנהמון הזה ממש הטריד אותי. מי הדפוק שהמציא אותו? 5, כל הקטעים עם נהמון. 6, אז בכפר ההתחלות כשכל הלוחמים האגדיים באו לעזרת הילדים, וגם בפרק האחרון כשנפרדנו מהם. בכלל, את כל הפרק האחרון רציתי לחוות שוב ושוב ושוב רק כי היה עצוב לי שהכל כבר נגמר.." ת: "האם את מודעת לעובדה שמאחורי נהמון ומאחוריך עומד אותו המנגקה?" ק: "אני מכחישה בתוקף!" "היה נהדר לראיין אותך, קלמרמון!" "תשמרי על קשר, חמודה! תמסרי ד"ש בפורום דיג'ימון ואני אמסור ד"ש ללוחמים בחיפה! זזתי~ *טיטניק צ'ארג'!!* " ואז היא הסתובבה כמו שבשבת.. ועפה לה דרומה.. O_O "היי, קלמרמון! את עפה לכיוון ההפוך!" טוב, אל נראה לי שהיא שמעה אותי כי היא המשיכה לשם.. מעניין מה יקרה לה בהמשך, אני מקווה שהיא תספיק לחזור לחברים שלה לפני שהם יחזרו לעולם הדיגיטלי.. נ.ב.: אם רק מתחשק לכם, גם אתם מוזמנים לענות על השאלות שהצגתי כאן בפני קלמרמון!
(הביסט ספיריט של ררמון, הדיג'ימונית הימית, פרונטייר.) ובכן, הלכתי בים לתומי, כשלפתע נשמעה צעקה: "אהה! מדוזה!!" ומיד לאחריה: "זאת לא מדוזה, זאת שקית ניילון!" ומיד לאחריה: "זאת לא שקית ניילון, זאת מדוזה!" וכו' וכו'. כעבור כמה דקות צפתי לי על הגב כשלפתע ראשי נחבט בדבר מה בעל מרקם חשוד ביותר. נפנפתי את גפיי כה וכה, בלעתי וירקתי מים רבים, ובסופו של דבר גיליתי שאני עדיין במים הרדודים, והתיישבתי. הדבר בו התנגשתי התגלה כאורחת לא קרויה, הלוא היא קלמרמון. "קלמרמון! מה את עושה פה?!" שאלתי בהפתעה ובחוסר נימוס משווע. "מי את בכלל?" היא השיבה לי והתיזה עלי בעזרת אחת מזרעות התמנון המבחילות שלה. "אני...?" גירדתי בשערי הדביק משום מה ולפתע מצאתי את עצמי אוחזת במעין מחבט מטכות (ככה כותבים את זה?) זעיר, נושא את דיוקנה של ררמון מצידו האחד ולב ורוד מצידו השני. "הו, את חברה במועדון המעריצים שלי! בואי, אני מיד אספר לך הכל!" היא הכריזה. "אה, כן.." מלמלתי בשקט בלי שהיא תשמע. "מאז מה שקרה בקיץ 2002, אנחנו -עשרת הלוחמים האגדיים- נוהגים לבקר בעולם בני האדם בתחילת כל חופש גדול. זה מה שאנחנו עושים כאן!" היא הסבירה לי בחיוך גדול. "מה? אבל איך אתם מגיעים לכאן? חשבתי שהשער הדיגיטלי נסגר מיד אחרי החמישיה!" "אנחנו מגיעים לעולם שלכם בדרך הרגילה, כמובן- עולים על טריילמון ראנדומלי ומגיעים לתחנת רכבת תת קרקעית מתחת לאחת הרכבות התחתיות בעולם. הפעם במקרה הגענו לרכבת התחתית של חיפה, ועכשיו אנחנו כאן!" "רגע, אם הגעתם לרכבת התחתית של חיפה-מה את עושה בחוף בתל אביב?" תהיתי בקול רם. "אה, זה.. האמת היא שעד שאמרת את המשפט האחרון לא ממש הייתי סגור על המיקום שלי.. אז אני בתל אביב עכשיו, מה?" היא תהתה בקול. "כן! איך הגעת לכאן מחיפה?" "טוב.. האמת היא ש.. אני לא רוצה לדבר על זה.. זה לא הצד החזק שלי.. אבל את חברה במועדון המעריצים שלי, אז אני אגלה רק לך! פשוט, היה לנו ממש חם שם בים.. החלטתי לעשות קצת רוח עם ה"טיטניק צ'ארג'" שלי, ואת יודעת מה קורה כשאני משתמשת ב"טיטניק צ'ארג'" שלי.." "אה, מה, את עדיין אל שולטת במתקפה הזאת? את עדיין עפה כמו שבשבת לאנשהו..?" "כן, וזה נושא מאוד רגיש, אני מבקשת שלא תדברי על זה ככה בקול!" היא נזפה בי. "אה טוב, סליחה.." שוב מלמלתי לעצמי. "טוב, נראה לי שאני אפרד ממך עכשיו, מעריצה יקרה! אלא אם יש לך עוד שאלות או בקשות, להצטלם איתי או אולי חתימה?" היא שאלה. "דווקא יש לי כמה שאלות ובקשות! את יודעת שלפורום דיגי'מון יש יומולדת השבוע?" "ודאי שאני יודעת! בגלל זה השנה באנו דווקא לישראל! אני יודעת שכל שנה יש לו יומולדת, אבל נו.. *קול קטן:* רציתי חתימה של טקאטו..*/קול קטן*" ת: "מה היתה העונה האהובה עליך?" ק: "פרונטייר, כמובן. הרי אני הייתי שם!" ת: "אם היית יכולה להופיע באיזה עונה שאת רוצה, בתור איזו דמות שאת רוצה, מי זה היה ומתי?" ק: "איזומי, פרונטייר." ת: "לאורך כל ההסטוריה של דיג'ימון, מה היה הרגע שהכי.. 1. ריגש אותך 2. הכעיס אותך 3. שימח אותך 4. הטריד אותך 5. היית מעדיפה שלא היה בכלל 6. רצית לצפות בו שוב ושוב ושוב?" ק: "1, כשאיזומי נצחה אותי אז בתוך ספירות'מון, הזיכרון שלה מהטיול ההוא ואיך שהיא התגברה על זה נגעו מאוד לליבי. 2, הכעיס אותי שמועדון המעריצים שלי בגד בי שוב ושוב, כמובן, וגם כשהחברים של איזומי קראו לי מכוערת. 3, שימח אותי הפעם הראשונה של ה"היפר ספיריט אבולושן". בכלל, מאוד אהבתי את השיר של זה. 4, הטריד אותי הדוימון קרח ההוא שבא אחרי שהילדים נצחו את קרבימון ורצה לעשות להם כל מיני מעשים מגונים. אה, וגם הנהמון הזה ממש הטריד אותי. מי הדפוק שהמציא אותו? 5, כל הקטעים עם נהמון. 6, אז בכפר ההתחלות כשכל הלוחמים האגדיים באו לעזרת הילדים, וגם בפרק האחרון כשנפרדנו מהם. בכלל, את כל הפרק האחרון רציתי לחוות שוב ושוב ושוב רק כי היה עצוב לי שהכל כבר נגמר.." ת: "האם את מודעת לעובדה שמאחורי נהמון ומאחוריך עומד אותו המנגקה?" ק: "אני מכחישה בתוקף!" "היה נהדר לראיין אותך, קלמרמון!" "תשמרי על קשר, חמודה! תמסרי ד"ש בפורום דיג'ימון ואני אמסור ד"ש ללוחמים בחיפה! זזתי~ *טיטניק צ'ארג'!!* " ואז היא הסתובבה כמו שבשבת.. ועפה לה דרומה.. O_O "היי, קלמרמון! את עפה לכיוון ההפוך!" טוב, אל נראה לי שהיא שמעה אותי כי היא המשיכה לשם.. מעניין מה יקרה לה בהמשך, אני מקווה שהיא תספיק לחזור לחברים שלה לפני שהם יחזרו לעולם הדיגיטלי.. נ.ב.: אם רק מתחשק לכם, גם אתם מוזמנים לענות על השאלות שהצגתי כאן בפני קלמרמון!
