קלף הקוסם כיוצר מכשף 1\2
ראשון לכל נוצר כאוס,ואחר כך גאיה רחבת השד,לכל מושב איתן לעד וטרטרוס אדי בלב האדמה רחבת הדרכים גם ארוס,היפה בין האלים בני האלמוות מתיר האיברים,כובש החזיהם של האלים ובני אדם כולם תבונה ועצה מחושבה ומכאוס נוצרו ארבוס ולילה שחור; ושוב מלילה נוצרו איתר וגם יום, אשר הרתה וילדה משהתערבהעם ארבוס באהבה. וגאיה הבכירה את אורנוס המככב, להיות לאלים הברוכים מושב איתן לעד וילדה ההרים הגדולים,מגוריהן מלאי החן של הנימפות האלוהיות, הדרות בהרים מיוערים. וילדה גם את הים וכו´.... היסיודוס,תיאוגוניה,116-131 התבוננו לרגע בקלף הקוסם.אז מה אתם רואים?אתם בעצם מדמים שאתם רואים דינמיקה תנועתית,אבל אתם יודעים שמודבר באוסף של כתמי צבע.בעצם,מסקנתכם באשר למוצג הויזואלי שמולכם תהיה תוצר של אופן הסתכלותכם,של סוג השאלות שתשאלו,במתודה שבעזרתה תפתרו את הקושיה,והקריטריונים לפיהם תבחנו את אותה מתודה.למעשה,אתם תפתחו השקפה פילוסופית-מדעית על העולם.אך גם דרך מחשבה,שנדמה לכם שהיא כה טבעית וברורה מאליה,גם היא תוצר של דורות רבים שחשבו כך.למעשה,גם ההשקפה התיאורטית על העולם התפתחה מתוך תפיסת עולם מסויימת,לא פילוסופית.הפילוסופים היוונים הראשונים בעולם פיתחו את הסתכולתם מבעד לאספקלריה של השקפת העולם הקדם פילוסופית-מה שאריסטו קרא לה:ההשקפה המיתולוגית.אריסטו מנגיד את דרך המחשבה המיתולוגית לדרך המחשבה של "חוקרי הטבע",שגם הם השתאו מול פלאי העולם,וניסו לתת הסבר כלשהו להם-אך בדרך שונה בתכלית מזו של המיתולוגיה.הפילוסופים הראשונים נקראו "פילוסופי הטבע",משום שהם התבוננו בחומר וניסו לשער את מקור היווצרותו ומקור הנעתו.כל זאת על סמך תצפיות,ולאחר מכן בנסיון לאמת את ההיפותזות שלהם,כמובן בכלים המחקריים שעמדו לרשותם.לכן,אלו היו המדענים הראשונים. במאמר הזה תמצאו,קטיגורליזציה של עקרונות המיתוס,והקבלה ראשונה בין אספקטים במיתוסים לאספקטים בקלפי הטארוט. תיהנו. המיתוס,כפי שברור מפירוש המלה ביוונית,הוא סיפור.המיתוס מעצים את החוויות העמוקות של הפרט כיחיד ,כחלק מקולקטיב ביניים-החברה,וכחלק מהקולקטיב הסופי-האנושות.כלומר,מדובר בארכיטיפים,דפוסי אב,שהם הביטוי של הממשויות הבלתי נראות במונחים של תופעות נראות.במילים אחרות,המיתוס הוא ביטוי של המופשט והכללי במונחי הקונקרטי והפרטי-בעצם,מדובר בכלי המאפשר את האנוש לחרוג מעבר לכאן ועכשיו של המקרה הפרטי. אופן נפוץ של הבעת המשמעות הכללית על ידי המקרה הפרטי הוא השימוש בהאנשה,אנתרומורפיזם.כך,למשל,דמותו העשירה של אריס,לדמויות החיוורות של בניו פויבוס(פחד),ודימוס(יראה).בעצם,ההבדל בין מיתוס לפילוסופיה ומדע הוא זה שבין הנסיון לאחד את הריבוי בעזרת דימויים קונקרטיים כגון בני האלוהים,לבין הנסיון לעשות זאת באמצעות מושגים מופשטים. הקטיגוריה היסודית של המיתוס היא,איפוא,המטמורפוזה:אריסטו המדען יטען שבגרעין הוא עץ בפוטנציה,ואילו דפני,היא עלמה הופכת לעץ באופן טוטאלי ,ואין בה פיתוח אספקט שהיה כבר קיים בה קודם לכן. המיתוס רואה את העולם כאוסף של כוחות ,ולא כשיטה.הסיבות הן אד-הוק,ופרסונאליות-רצונו של אל כזה או אחר,הוא רצון שלא מצורף לו הסבר,וגם לא מצריך הסבר.המדע רואה את האירוע הקונרטי כמקרה פרטי של חוקים כלליים,כמשתלב בתוך סדר רציונלי.כלומר,המדע מכפיף את המקרים הפרטיים לחוקיות הסדר הכללי,ובכך מנסה להגיע לאידיאל של חוק אחד שיצמצם את ריבוי התופעות.כלומר רדוקציית כל התופעות בעולם לכדי חוקיות אחת ויחידה,המבוטאת בחוק כללי.המיתוס,לעומת מכן,מחפש הסבר לפרטי באשר הוא יהיה. תוצאת הבדלי הגישות מתבטאת היטב בהבדל תפיסת הזמן.המיתוס מתאר התרחשויות בין אלים שבהן נוצר העולם,התרחשויות בזמן מיתי,שהיו ונגמרו,ולא יחזרו עוד,ובכך קורע את הזמן המיתי מההיסטורי(זמן האנושות).המדע לא מבדיל בין הזמנים,משום שהחוקיות בפועלת כיום היא זו שפעלה בהיווצרות העולם,היא כללית וצריכה להסביר כל מקרה פרטי שהתרחש אי פעם. הזמן והחלל הם הומוגניים,ואין האחד נהנה מעדיפות או מקדימות כלשהי במדע,משום שהם כולם נובעים מחוק אחד שמתבטא בכל אחד מערכי ה"ביניים" הללו באופן שווה.לעומת מכן,המיתוס מעדיף נקודות הזמן,או מספרים מסויים(המספר שלוש ושבע).כך,אבן מסויימת או הר מסויים נושאים ערך מועדף,משום ששם ממוקם מרכז האלים. טארוט לאור המיתוס ------------------- ניתן להקביל בקלות את הטארוט למיתוסים.אדרבא ואדרבא,לכל קלף בארקנה הגדולה למשל,רקע מיתי,שמהווה את רוב אם לא כל משמעותו של הקלף.הבא נתמקד בקלף הקוסם. זאוס מלך האלים ראה באנדרוגינוס(גבר ואשה מחוברים יחדיו)איום על ההגמוניה שלו.זאת משום,שהאנדרוגינוס היה כל כך מאושר(איך לא?חיבור תמידי בין אברי המין של הגבר והאשה,שלא נפרדים לעולם),ולכן היה מסוגל להכול.כל האלים אהבו אותו,ועם זאת,פחדו מכוחו העולה,שנבע מהאושר אותו הוא חווה כל עת.לכן,זאוס ביתר את האנדרוגינוס לשניים,וכך נוצר האדם וזוגתו.מאז ועד היום אנו מוצאים את התשוקה השכלית והמינית לאיחוד מחודש בין שני חלקי הפסיכה-הגברית והנשית.ניתן לראות בקלף הנאהבים ביטוי מדוייק של אותו מיתוס.אותה תשוקה נקראת ארוס,וניתן לראות אותו כמלאך המתבונן על שני הנאהבים הסובלים.אותו סמל של אנדרוגינוס נשמר בתודעת האשה והגבר גם יחדיו.אחד מהאלים האנדרוגינים היה מרקורי,שליח האלים,שהתרוצץ ברחבי הממלכה,ובעצם חיבר בין חלקיה על ידי שזירת קשרים תקשורתיים.אם נפנה לרמת הפסיכה של הפרט,ניתן לראות באותה תשוקה בלתי נגמרת של כל בן אנוש לחיבור עם בת המין השני,שימור של אידיאת האנדרוגינוס,ושאיפה אליה.כלומר בכל גבר מוטבע האידיאל של חיבור נצחי עם האשה,ולהיפך.אך עם זאת,הגבר נותר לבדו ואבר מינו אינו מחובר לאיבר מינה של האשה.לכן,לעד תישאר אותה תשוקה לוהטת לסינטוז שכלי ומיני של שני חלקי האנדרוגינוס.קלף הנאהבים פונה בדיוק לנישה זו.השניות המתוארת בקלף הנאהבים מקבילה לשניות שנורצה עקב ביתור האנדרוגינוס על ידי זאוס,והאמצעי לקישור ביניהם הוא מרקורי,קלף הקוסם.קלף הנאהבים מייצג את מזל תאומים,וכמה מוזר,מרקורי הוא הכוכב המשוייך למזל תאומים.לסיכום,מרקורי הוא מין כלי שבאמצעותו אנו מתחברים עם אהובתנו,ובעצם עם החלק הנשי האובד בפסיכה שלנו,וקלף הנאהבים מתאר את המצב של בן האנוש,השואף להגשים את אידיאל החיבור האולטמטיבי,ולא יכול למצוא בעולם הזה,ולכן מנסה להגשימו על ידי יצירת קשרי אהבה ומין עם בת המין השני.לעולם לא יהיה זה חיבור מושלם,משתי סיבות פרקטיות ברורות:אנו בני תמותה,לכן חיבור נצחי לא יכול להתקיים.בנוסף,אין אפשרות לתפקד בחיי היום היום כאשר אברי המין מחוברים,לא? לכן תמיד תימשר השאיפה,כאשר מרקורי בא לעזרתנו ובמהירות מסחררת משמש אותנו כקשר לצד באישיותנו המונגד לזהותנו המינית. עד כה,הבלטתי את הפן הדומיננטי והמוביל של קלף הקוסם,מרקורי האסטרולוגי,מפרספקטיבה מיתית,ובכל זאת,הרגל כפייתי שלי הוא לקשר את הרעיון לפילוסופיה החביבה עלי,של הענק אפלטון.עולם האידיאות שאפלטון משרטט הוא בעצם העולם הממשי,בעוד שעולם החומר הוא עולם המתמיד בשאיפתו לחקות את עולם האידיאות,ללא הצלחה.לפיכך כל אובייקט בעולם החומר תמיד מידמה לאידיאה שלו,אך תמיד נשאר בגדר מודל דהוי.כך גם האנדרוגינוס מרקורי.אגב,את רעיון ההתמדה הנצחית של כל עצם,השאיל שפינוזה,שאלמנטים מתורתו יובאו בהמשך .
ראשון לכל נוצר כאוס,ואחר כך גאיה רחבת השד,לכל מושב איתן לעד וטרטרוס אדי בלב האדמה רחבת הדרכים גם ארוס,היפה בין האלים בני האלמוות מתיר האיברים,כובש החזיהם של האלים ובני אדם כולם תבונה ועצה מחושבה ומכאוס נוצרו ארבוס ולילה שחור; ושוב מלילה נוצרו איתר וגם יום, אשר הרתה וילדה משהתערבהעם ארבוס באהבה. וגאיה הבכירה את אורנוס המככב, להיות לאלים הברוכים מושב איתן לעד וילדה ההרים הגדולים,מגוריהן מלאי החן של הנימפות האלוהיות, הדרות בהרים מיוערים. וילדה גם את הים וכו´.... היסיודוס,תיאוגוניה,116-131 התבוננו לרגע בקלף הקוסם.אז מה אתם רואים?אתם בעצם מדמים שאתם רואים דינמיקה תנועתית,אבל אתם יודעים שמודבר באוסף של כתמי צבע.בעצם,מסקנתכם באשר למוצג הויזואלי שמולכם תהיה תוצר של אופן הסתכלותכם,של סוג השאלות שתשאלו,במתודה שבעזרתה תפתרו את הקושיה,והקריטריונים לפיהם תבחנו את אותה מתודה.למעשה,אתם תפתחו השקפה פילוסופית-מדעית על העולם.אך גם דרך מחשבה,שנדמה לכם שהיא כה טבעית וברורה מאליה,גם היא תוצר של דורות רבים שחשבו כך.למעשה,גם ההשקפה התיאורטית על העולם התפתחה מתוך תפיסת עולם מסויימת,לא פילוסופית.הפילוסופים היוונים הראשונים בעולם פיתחו את הסתכולתם מבעד לאספקלריה של השקפת העולם הקדם פילוסופית-מה שאריסטו קרא לה:ההשקפה המיתולוגית.אריסטו מנגיד את דרך המחשבה המיתולוגית לדרך המחשבה של "חוקרי הטבע",שגם הם השתאו מול פלאי העולם,וניסו לתת הסבר כלשהו להם-אך בדרך שונה בתכלית מזו של המיתולוגיה.הפילוסופים הראשונים נקראו "פילוסופי הטבע",משום שהם התבוננו בחומר וניסו לשער את מקור היווצרותו ומקור הנעתו.כל זאת על סמך תצפיות,ולאחר מכן בנסיון לאמת את ההיפותזות שלהם,כמובן בכלים המחקריים שעמדו לרשותם.לכן,אלו היו המדענים הראשונים. במאמר הזה תמצאו,קטיגורליזציה של עקרונות המיתוס,והקבלה ראשונה בין אספקטים במיתוסים לאספקטים בקלפי הטארוט. תיהנו. המיתוס,כפי שברור מפירוש המלה ביוונית,הוא סיפור.המיתוס מעצים את החוויות העמוקות של הפרט כיחיד ,כחלק מקולקטיב ביניים-החברה,וכחלק מהקולקטיב הסופי-האנושות.כלומר,מדובר בארכיטיפים,דפוסי אב,שהם הביטוי של הממשויות הבלתי נראות במונחים של תופעות נראות.במילים אחרות,המיתוס הוא ביטוי של המופשט והכללי במונחי הקונקרטי והפרטי-בעצם,מדובר בכלי המאפשר את האנוש לחרוג מעבר לכאן ועכשיו של המקרה הפרטי. אופן נפוץ של הבעת המשמעות הכללית על ידי המקרה הפרטי הוא השימוש בהאנשה,אנתרומורפיזם.כך,למשל,דמותו העשירה של אריס,לדמויות החיוורות של בניו פויבוס(פחד),ודימוס(יראה).בעצם,ההבדל בין מיתוס לפילוסופיה ומדע הוא זה שבין הנסיון לאחד את הריבוי בעזרת דימויים קונקרטיים כגון בני האלוהים,לבין הנסיון לעשות זאת באמצעות מושגים מופשטים. הקטיגוריה היסודית של המיתוס היא,איפוא,המטמורפוזה:אריסטו המדען יטען שבגרעין הוא עץ בפוטנציה,ואילו דפני,היא עלמה הופכת לעץ באופן טוטאלי ,ואין בה פיתוח אספקט שהיה כבר קיים בה קודם לכן. המיתוס רואה את העולם כאוסף של כוחות ,ולא כשיטה.הסיבות הן אד-הוק,ופרסונאליות-רצונו של אל כזה או אחר,הוא רצון שלא מצורף לו הסבר,וגם לא מצריך הסבר.המדע רואה את האירוע הקונרטי כמקרה פרטי של חוקים כלליים,כמשתלב בתוך סדר רציונלי.כלומר,המדע מכפיף את המקרים הפרטיים לחוקיות הסדר הכללי,ובכך מנסה להגיע לאידיאל של חוק אחד שיצמצם את ריבוי התופעות.כלומר רדוקציית כל התופעות בעולם לכדי חוקיות אחת ויחידה,המבוטאת בחוק כללי.המיתוס,לעומת מכן,מחפש הסבר לפרטי באשר הוא יהיה. תוצאת הבדלי הגישות מתבטאת היטב בהבדל תפיסת הזמן.המיתוס מתאר התרחשויות בין אלים שבהן נוצר העולם,התרחשויות בזמן מיתי,שהיו ונגמרו,ולא יחזרו עוד,ובכך קורע את הזמן המיתי מההיסטורי(זמן האנושות).המדע לא מבדיל בין הזמנים,משום שהחוקיות בפועלת כיום היא זו שפעלה בהיווצרות העולם,היא כללית וצריכה להסביר כל מקרה פרטי שהתרחש אי פעם. הזמן והחלל הם הומוגניים,ואין האחד נהנה מעדיפות או מקדימות כלשהי במדע,משום שהם כולם נובעים מחוק אחד שמתבטא בכל אחד מערכי ה"ביניים" הללו באופן שווה.לעומת מכן,המיתוס מעדיף נקודות הזמן,או מספרים מסויים(המספר שלוש ושבע).כך,אבן מסויימת או הר מסויים נושאים ערך מועדף,משום ששם ממוקם מרכז האלים. טארוט לאור המיתוס ------------------- ניתן להקביל בקלות את הטארוט למיתוסים.אדרבא ואדרבא,לכל קלף בארקנה הגדולה למשל,רקע מיתי,שמהווה את רוב אם לא כל משמעותו של הקלף.הבא נתמקד בקלף הקוסם. זאוס מלך האלים ראה באנדרוגינוס(גבר ואשה מחוברים יחדיו)איום על ההגמוניה שלו.זאת משום,שהאנדרוגינוס היה כל כך מאושר(איך לא?חיבור תמידי בין אברי המין של הגבר והאשה,שלא נפרדים לעולם),ולכן היה מסוגל להכול.כל האלים אהבו אותו,ועם זאת,פחדו מכוחו העולה,שנבע מהאושר אותו הוא חווה כל עת.לכן,זאוס ביתר את האנדרוגינוס לשניים,וכך נוצר האדם וזוגתו.מאז ועד היום אנו מוצאים את התשוקה השכלית והמינית לאיחוד מחודש בין שני חלקי הפסיכה-הגברית והנשית.ניתן לראות בקלף הנאהבים ביטוי מדוייק של אותו מיתוס.אותה תשוקה נקראת ארוס,וניתן לראות אותו כמלאך המתבונן על שני הנאהבים הסובלים.אותו סמל של אנדרוגינוס נשמר בתודעת האשה והגבר גם יחדיו.אחד מהאלים האנדרוגינים היה מרקורי,שליח האלים,שהתרוצץ ברחבי הממלכה,ובעצם חיבר בין חלקיה על ידי שזירת קשרים תקשורתיים.אם נפנה לרמת הפסיכה של הפרט,ניתן לראות באותה תשוקה בלתי נגמרת של כל בן אנוש לחיבור עם בת המין השני,שימור של אידיאת האנדרוגינוס,ושאיפה אליה.כלומר בכל גבר מוטבע האידיאל של חיבור נצחי עם האשה,ולהיפך.אך עם זאת,הגבר נותר לבדו ואבר מינו אינו מחובר לאיבר מינה של האשה.לכן,לעד תישאר אותה תשוקה לוהטת לסינטוז שכלי ומיני של שני חלקי האנדרוגינוס.קלף הנאהבים פונה בדיוק לנישה זו.השניות המתוארת בקלף הנאהבים מקבילה לשניות שנורצה עקב ביתור האנדרוגינוס על ידי זאוס,והאמצעי לקישור ביניהם הוא מרקורי,קלף הקוסם.קלף הנאהבים מייצג את מזל תאומים,וכמה מוזר,מרקורי הוא הכוכב המשוייך למזל תאומים.לסיכום,מרקורי הוא מין כלי שבאמצעותו אנו מתחברים עם אהובתנו,ובעצם עם החלק הנשי האובד בפסיכה שלנו,וקלף הנאהבים מתאר את המצב של בן האנוש,השואף להגשים את אידיאל החיבור האולטמטיבי,ולא יכול למצוא בעולם הזה,ולכן מנסה להגשימו על ידי יצירת קשרי אהבה ומין עם בת המין השני.לעולם לא יהיה זה חיבור מושלם,משתי סיבות פרקטיות ברורות:אנו בני תמותה,לכן חיבור נצחי לא יכול להתקיים.בנוסף,אין אפשרות לתפקד בחיי היום היום כאשר אברי המין מחוברים,לא? לכן תמיד תימשר השאיפה,כאשר מרקורי בא לעזרתנו ובמהירות מסחררת משמש אותנו כקשר לצד באישיותנו המונגד לזהותנו המינית. עד כה,הבלטתי את הפן הדומיננטי והמוביל של קלף הקוסם,מרקורי האסטרולוגי,מפרספקטיבה מיתית,ובכל זאת,הרגל כפייתי שלי הוא לקשר את הרעיון לפילוסופיה החביבה עלי,של הענק אפלטון.עולם האידיאות שאפלטון משרטט הוא בעצם העולם הממשי,בעוד שעולם החומר הוא עולם המתמיד בשאיפתו לחקות את עולם האידיאות,ללא הצלחה.לפיכך כל אובייקט בעולם החומר תמיד מידמה לאידיאה שלו,אך תמיד נשאר בגדר מודל דהוי.כך גם האנדרוגינוס מרקורי.אגב,את רעיון ההתמדה הנצחית של כל עצם,השאיל שפינוזה,שאלמנטים מתורתו יובאו בהמשך .