קמתי מחצלול מטורף כרגע
רושמת שלא אשכח.
התחיל בקטע טרגי שבו המשפחה החליטה כולם לעבור דירה והבנתי שגם אני צריכה לבוא איתם. עברנו לעיר אחרת, ואולי הינו גרים כמו באמריקה בניו יורק נאמר ועברנו למדינה שכנה שם.
אז תפסתי את כל החתולים שלי בסל ושחררתי אותם בכניסה לרחוב או מקום אחר בשכונה שלי כדי שהסיכוי שלהם לשרוד יהיה גבוה יותר או משהו, או כדי שיבינו שאני לא חוזרת. משהו מוזר.
נסעתי ברכבת והיתי עמוסה בדברים: תיק ושני שקים של אוכל לחתולים. הגעתי לעקו, ולפי החלום נסעתי ללימודים. (אני לומדת בכלל ברמת השרון אבל כל החיים שלי עשו כאן סלט). היתי צריכה לקחת עוד אמצעי תחבורה. בינתיים הלכתי ברגל ותהיתי למה לקחתי את שקי האוכל איתי, זה לא אנושי שאסחוב אותם עד ללימודים ובחזרה! תהיתי אם אוכל להשאיר אותם בתחנת רכבת לפיקדון. אבל מתי אקח אותם חזרה? ואז נזכרתי במשהו אחר שכן היתי צריכה לקחת ולא לקחתי: את הסקסופון שלי, כי היתי צריכה להקליט משהו בלימודים וכולם סמכו עלי שאביא אותו. לא.... מה הטעם לבוא בלעדיו?
נזכרתי בבאסה הזאת ובבאסה של המעבר דירה והחתולים, ואז נזכרתי שבעצם כל העניין בוטל ובסוף כן חזרנו הביתה! השעה היתה בסביבות 6 בבוקר לפי השעון שלי (בדקתי פעם אחת) אז החלטתי לחזור הביתה, להניח את השקים, לקחת את הסקסופון ולסוע שוב.
היתי בבית ופתאום נזכרתי ששכחתי מזה שלשתי חתולות שלי יש גורים! והפרדתי ביניהם. עברו כמה ימים מאז ועכשיו הגורים בטח גוססים ולא ישרדו...
יצאתי לבדוק אם נשארו גורים חיים. ולא ידעתי מה יהיה איתם, כי עכשיו כל החתולים לא פה. זה היה ממש שקט ועצוב.
הגורים היו בחיים, כולם או רובם. חשבתי ללכת בשכונה ולקרוא לחתולים, עם אוכל, ואז חשבתי על רעיון טוב יותר: להסתובב עם הגורים, וכשייבכו ההימהות יבואו אחרי ויחזרו הביתה! נורא התלהבתי מהרעיון ורציתי ישר לישם. היה לילה וזה היה מושלם כי השכונה כולה היתה שקטה.
נזכרתי שאני חייבת לטפל להם קודם בעיניים, כי יש להם דלקות. נזכרתי שאסור לי לישון עכשיו ואני חייבת לקום לטפל בהם. אסור לישון? צריכה לקום? זו היתה המחשבה האחרונה שלי לפני שנרדמתי במציאות. ואז חשבתי, אוי לא, אולי נרדמתי. לא ממש האמנתי אבל הנפתי יד מולי ומתחתי לצדדים. היו 6 אצבעות בערך (אני סומכת על הסתכלות ולא ממש סופרת). אה, יופי, חלום. אוי לי.
קמתי. היתי בחדר, התעוררות כוזבת במקום אחר, לא איפה שנרדמתי באמת(בדקתי עכשיו שוב מציאות ליתן ביטחון).
עכשיו כבר ידעתי שאני חולמת. יכול להיות שחזרתי לחלום ההוא. היתי במבנה כמו תחנה מרכזית. היתי עם אחותי נראה לי. היתה שם מישהי שקראה לי מאיזה דלפק, שאלה אם אני עובדת בחנות "נעמן", כלי בית, עניתי שכן, שאלה אם יש לנו כוסות ואיזה. עניתי לה שיש מבחר והיא מוזמנת לבוא לבדוק, אבל היא רצתה לדעת על כוסות מסויימות ושלפה אותן: כוסות זכוכית שמנות למעלה וצרות למטה. עניתי לה שלא, אין, ואז מי שהיתה מול הדלפק מימיני התערבה. זיהיתי אותה שהיא עובדת גם בחברה שאני והיא ישר התחילה לסובב את מה שאמרתי, ולהסביר שיש לנו דומים וכו, כי אסור להגיד ללקוח לא והיא הרגישה כמו איזה אלופת מכירות ורצתה להוכיח את זה. היא היתה בלונדינית צבועה עם קול סיגריות. הסתובבתי והלכתי משם, ממש לא היה לי חשק להקשיב לשטויות האלו. לקחתי איתי כוס וכבר התקדמתי עם אחותי ותהיתי מה לעשות בה. לחזור ולשים לה על השולחן? אבל זה חלום, אני לא חייבת. כאן התחלתי להיות פעילה חצלולית יותר.
מיששתי את הכוס, זכוכית, וזרקתי אותה, היא נשארה שלמה והגיבה יותר כמו פלסטיק. היא חזרה אלי בבומרנג די קרוב אז זרקתי שוב ושוב והיא לא נשברה והתעצבנתי: "מה יש לי בחלומות עם חומרים????" זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי. שדברים שבירים לא נשברים לי מזריקה.
כאן אני ואחותי הגענו לאיזה פארק שכולו מתוחם בגדר. תהיתי מה לעשות. לרחף, לעוף? לא הצלחתי, לא היתה לי מוזה. ידעתי שאצליח רק אם אמצא מקום גבוה. מעבר למתחם, מימין, היה נוף משגע שהזכיר את ההר שיש לנו מול הבית אבל יותר גדול ומדברי. אבל אז ראיתי שמימיני בירידה יש גם נחל, שהתחיל כמו בריכת שחיה וזרם לכל מיני מקומות שם, ואני לא שחיתי כבר המון זמן. שנים. אז החלטתי ללכת על זה. לא הזמנתי את אחותי לבוא איתי כמו שאני בדרך כלל עושה, לא רציתי לאבד זמן. תהיתי מה גובה המים, רציתי לזרום עם הזרם ולא להתקע. הצלחתי, נכנסתי למים שהיו קרים אבל כיפים והתקדמתי מנחל אחד לאחר. הנחלים עברו בשבילים קטנים של יער ברושים וזה היה נחמד.
אחר כך יצאנו משם לכניסה לפארק הזה ושם היו מימיננו מתקנים מתנפחים של ילדים ומסביב להכל גדר. ניסיתי למצוא מקום נוח לטפס ולעוף משם, אבל ראיתי שכאן בעצם כבר לא מעניין ואין טעם לעוף.
במקום זה הלכתי והעברתי לי בראש קטעים מהחלום עד עכשיו, כדי לזכור פרטים. שחלילה לא אהיה עצלנית מלזכור ואשכח הכל. והנה, זה עזר
מחוץ להכל, אולי מחוץ לתחנה מרכזית או תחנת רכבת, היה עמוד עבה והחלטתי לבדוק אותו. תפסתי אותו בשתי ידיים ולחצתי חזק. האצבעות שלי לא עברו דרך, אבל העמוד נעשה גמיש ושמחתי, כאילו מצופה במשהו כמו עור נחש או בד. או! סוף סוף חומר שמגיב אלי לפחות.
יצא לי גם לנסות להפוך לעייט כי מישהו שם נתן לי רעיון. ניסיתי להפוך את הידיים לכנפיים, מכפות הידיים, שהאצבעות יפרדו יותר בבסיס ואלו יהיו הנוצות. הצלחתי חלקית.
גם הפחדתי מישהי שעצבנה אותי שם ואמרתי לה שהנשמה שלי תרדוף אותה כי אני אדם זאב, אמרתי "כי אני WEREWOLF" היא השתכנעה. אולי גם הפכתי קצת ממני לזאב.
היו עוד קטעים אבל שכחתי.
זהו. יומן החלומות להיום תודה למי שהקשיב.
מקווה לקבל עוד חצלולים ברמה בקרוב!
רושמת שלא אשכח.
התחיל בקטע טרגי שבו המשפחה החליטה כולם לעבור דירה והבנתי שגם אני צריכה לבוא איתם. עברנו לעיר אחרת, ואולי הינו גרים כמו באמריקה בניו יורק נאמר ועברנו למדינה שכנה שם.
אז תפסתי את כל החתולים שלי בסל ושחררתי אותם בכניסה לרחוב או מקום אחר בשכונה שלי כדי שהסיכוי שלהם לשרוד יהיה גבוה יותר או משהו, או כדי שיבינו שאני לא חוזרת. משהו מוזר.
נסעתי ברכבת והיתי עמוסה בדברים: תיק ושני שקים של אוכל לחתולים. הגעתי לעקו, ולפי החלום נסעתי ללימודים. (אני לומדת בכלל ברמת השרון אבל כל החיים שלי עשו כאן סלט). היתי צריכה לקחת עוד אמצעי תחבורה. בינתיים הלכתי ברגל ותהיתי למה לקחתי את שקי האוכל איתי, זה לא אנושי שאסחוב אותם עד ללימודים ובחזרה! תהיתי אם אוכל להשאיר אותם בתחנת רכבת לפיקדון. אבל מתי אקח אותם חזרה? ואז נזכרתי במשהו אחר שכן היתי צריכה לקחת ולא לקחתי: את הסקסופון שלי, כי היתי צריכה להקליט משהו בלימודים וכולם סמכו עלי שאביא אותו. לא.... מה הטעם לבוא בלעדיו?
נזכרתי בבאסה הזאת ובבאסה של המעבר דירה והחתולים, ואז נזכרתי שבעצם כל העניין בוטל ובסוף כן חזרנו הביתה! השעה היתה בסביבות 6 בבוקר לפי השעון שלי (בדקתי פעם אחת) אז החלטתי לחזור הביתה, להניח את השקים, לקחת את הסקסופון ולסוע שוב.
היתי בבית ופתאום נזכרתי ששכחתי מזה שלשתי חתולות שלי יש גורים! והפרדתי ביניהם. עברו כמה ימים מאז ועכשיו הגורים בטח גוססים ולא ישרדו...
יצאתי לבדוק אם נשארו גורים חיים. ולא ידעתי מה יהיה איתם, כי עכשיו כל החתולים לא פה. זה היה ממש שקט ועצוב.
הגורים היו בחיים, כולם או רובם. חשבתי ללכת בשכונה ולקרוא לחתולים, עם אוכל, ואז חשבתי על רעיון טוב יותר: להסתובב עם הגורים, וכשייבכו ההימהות יבואו אחרי ויחזרו הביתה! נורא התלהבתי מהרעיון ורציתי ישר לישם. היה לילה וזה היה מושלם כי השכונה כולה היתה שקטה.
נזכרתי שאני חייבת לטפל להם קודם בעיניים, כי יש להם דלקות. נזכרתי שאסור לי לישון עכשיו ואני חייבת לקום לטפל בהם. אסור לישון? צריכה לקום? זו היתה המחשבה האחרונה שלי לפני שנרדמתי במציאות. ואז חשבתי, אוי לא, אולי נרדמתי. לא ממש האמנתי אבל הנפתי יד מולי ומתחתי לצדדים. היו 6 אצבעות בערך (אני סומכת על הסתכלות ולא ממש סופרת). אה, יופי, חלום. אוי לי.
קמתי. היתי בחדר, התעוררות כוזבת במקום אחר, לא איפה שנרדמתי באמת(בדקתי עכשיו שוב מציאות ליתן ביטחון).
עכשיו כבר ידעתי שאני חולמת. יכול להיות שחזרתי לחלום ההוא. היתי במבנה כמו תחנה מרכזית. היתי עם אחותי נראה לי. היתה שם מישהי שקראה לי מאיזה דלפק, שאלה אם אני עובדת בחנות "נעמן", כלי בית, עניתי שכן, שאלה אם יש לנו כוסות ואיזה. עניתי לה שיש מבחר והיא מוזמנת לבוא לבדוק, אבל היא רצתה לדעת על כוסות מסויימות ושלפה אותן: כוסות זכוכית שמנות למעלה וצרות למטה. עניתי לה שלא, אין, ואז מי שהיתה מול הדלפק מימיני התערבה. זיהיתי אותה שהיא עובדת גם בחברה שאני והיא ישר התחילה לסובב את מה שאמרתי, ולהסביר שיש לנו דומים וכו, כי אסור להגיד ללקוח לא והיא הרגישה כמו איזה אלופת מכירות ורצתה להוכיח את זה. היא היתה בלונדינית צבועה עם קול סיגריות. הסתובבתי והלכתי משם, ממש לא היה לי חשק להקשיב לשטויות האלו. לקחתי איתי כוס וכבר התקדמתי עם אחותי ותהיתי מה לעשות בה. לחזור ולשים לה על השולחן? אבל זה חלום, אני לא חייבת. כאן התחלתי להיות פעילה חצלולית יותר.
מיששתי את הכוס, זכוכית, וזרקתי אותה, היא נשארה שלמה והגיבה יותר כמו פלסטיק. היא חזרה אלי בבומרנג די קרוב אז זרקתי שוב ושוב והיא לא נשברה והתעצבנתי: "מה יש לי בחלומות עם חומרים????" זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי. שדברים שבירים לא נשברים לי מזריקה.
כאן אני ואחותי הגענו לאיזה פארק שכולו מתוחם בגדר. תהיתי מה לעשות. לרחף, לעוף? לא הצלחתי, לא היתה לי מוזה. ידעתי שאצליח רק אם אמצא מקום גבוה. מעבר למתחם, מימין, היה נוף משגע שהזכיר את ההר שיש לנו מול הבית אבל יותר גדול ומדברי. אבל אז ראיתי שמימיני בירידה יש גם נחל, שהתחיל כמו בריכת שחיה וזרם לכל מיני מקומות שם, ואני לא שחיתי כבר המון זמן. שנים. אז החלטתי ללכת על זה. לא הזמנתי את אחותי לבוא איתי כמו שאני בדרך כלל עושה, לא רציתי לאבד זמן. תהיתי מה גובה המים, רציתי לזרום עם הזרם ולא להתקע. הצלחתי, נכנסתי למים שהיו קרים אבל כיפים והתקדמתי מנחל אחד לאחר. הנחלים עברו בשבילים קטנים של יער ברושים וזה היה נחמד.
אחר כך יצאנו משם לכניסה לפארק הזה ושם היו מימיננו מתקנים מתנפחים של ילדים ומסביב להכל גדר. ניסיתי למצוא מקום נוח לטפס ולעוף משם, אבל ראיתי שכאן בעצם כבר לא מעניין ואין טעם לעוף.
במקום זה הלכתי והעברתי לי בראש קטעים מהחלום עד עכשיו, כדי לזכור פרטים. שחלילה לא אהיה עצלנית מלזכור ואשכח הכל. והנה, זה עזר
מחוץ להכל, אולי מחוץ לתחנה מרכזית או תחנת רכבת, היה עמוד עבה והחלטתי לבדוק אותו. תפסתי אותו בשתי ידיים ולחצתי חזק. האצבעות שלי לא עברו דרך, אבל העמוד נעשה גמיש ושמחתי, כאילו מצופה במשהו כמו עור נחש או בד. או! סוף סוף חומר שמגיב אלי לפחות.
יצא לי גם לנסות להפוך לעייט כי מישהו שם נתן לי רעיון. ניסיתי להפוך את הידיים לכנפיים, מכפות הידיים, שהאצבעות יפרדו יותר בבסיס ואלו יהיו הנוצות. הצלחתי חלקית.
גם הפחדתי מישהי שעצבנה אותי שם ואמרתי לה שהנשמה שלי תרדוף אותה כי אני אדם זאב, אמרתי "כי אני WEREWOLF" היא השתכנעה. אולי גם הפכתי קצת ממני לזאב.
היו עוד קטעים אבל שכחתי.
זהו. יומן החלומות להיום
תודה למי שהקשיב.מקווה לקבל עוד חצלולים ברמה בקרוב!