קנאה בבן הזוג

[טיק טיק]

קנאה בבן הזוג

היי שמי מיטל... חדשה פה, בת 22 וחצי נמצאת במערכת יחסים 10 חודשים, רציתי לדעת ולהיתייעץ האם מישהו פה חווה קנאה בבן הזוג (לא קנאה לבן הזוג) ואיך אפשר להתמודד עם זה אשמח לקבל כל תשובה או ביקורת בי בינתיים

 

[magenta73]

את חייבת להסביר קצת יותר

כי זה מאוד פשטני, וצערי, תקבלי גם תגובות פשטניות. את קנאה בו למה? הוא מוצלח יותר? יפה יותר? חכם יותר? למה בכלל ההשוואות ההלו? את מי שאת. הוא מי שהוא. אתם ביחד, במטרה להנות ולפרגן אחד לשני, לא?

 

[טיק טיק]

פירוט

מה שכתב זה מאוד יפה אבל לצערי לא תמיד זה ניתן ליישום במערכת יחסים, עם כל הרצון לכך. אני רק רוצה לחדד את זה שאני אוהבת מאוד את חברי, המון המון הכי חזק שבעולם, ושמחה בהצלחותיו ומבואסת כשמצליח לו פחות ובאמת מתעניינת ומראה פרגון בכל מה שקשור בעבודה ובדברים כללים. הבעיה מגיע מהצג החברתי -חברי הוא בן אדם מאוד חברותי, עם המון פלפל וקסם אישי, פתוח, מסתגל לכל אחד ולכל מצב, מרשים ומקסים וכו',ולתכונות אלו אצלו למעשה נמשכתי מההתחלה, והוא הרשים אותי בדברים האלו בדיוק עד שהתאהבתי בו. הבעיה היא שאני ממש שונה ממנו בקטע הזה, אני ביישנית, סגורה , אין לי הרבה חברים למרות שהייתי רוצה, וזה יוצר מצב שכל מה שהוא כן מבליט את מה שאני לא. ולחדד את הבעיה - לחברי יש איזה חבורה של כ-15-20 חברים עוד מימי התיכון שהם חברים ממש קרובים וצמודים ועושים מון דברים ביחד (יציאות, חופשות וכו'), כמובן שלכל הדברים האלו חברי מזמין אותי לבוא, הוא נגד זה שכל אחד יצא לבד עם חבריו ( וכאמור לו יש הרבה יותר...). אני לעומתו, עזבתי את התיכון בגיל 16 עקב חוסר התאמה לסביבה ובעיות חברתיות שנבעו גם ובעיקר בגלל האופי המופנם שלי והחוסר בטחון שלי, וכל פעם שהוא מספר לי על דברים שהוא עשה עם כל החברים שלו במשך השנים (אילת, מסיבות, על האש וכו') פשוט הלב שלי נצבט בתחושת ה ח מ צ ה, תמיד הרגשתי שהפסדתי את כל גיל ההתבגרות והצבא בתחושת בדידות נוראה ובזבוז תקופה שלמעשה אמורה ליהיות התקופה הכי יפה בחיים. כל פעם שנפגשים כל החברים הם מעלים זכרונות ולי זה פשוט חיטוטו בפצע שעדיין לא הגליד. אני מקווה שעכשיו אני קצת יותר ברורה לגבי הדברים שמציקים לי, אשמח לקבל כמה שיותר תגובות והצעות ואפילו סיפורים דומים של אנשים. אני רק רוצה לציין שוב שאני מאוד אוהבת את חברי ואני מודעת לכך שהבעיה היא אצלי. מיטל

 

[רגע אמדוד לי]

אההה. אז עכשיו זה הרבה יותר פשוט :

יש לך שתי אופציות : א - להשאר בתחושת ההחמצה, לחיות יום יום בהרגשת what if, לבחון כל יום כמה אין לך וכמה יש לו - או במילים פשוטות - להתקע בעבר, לפספס את העכשיו ולגמרי לשכוח ממחר... ב- להבין שמה שהיה היה ולהנות ממה שיש לך בידיים, להתחיל לחיות את העכשיו כי אם לא - את תפספסי גם אותו - ועוד 10 שנים תביטי אחורה ותראי שגם את השנים האלה פיספסת... ולמרות הסיפור המאוד עצוב הזה (מופנמת, סגורה וכו') נראה לי שדווקא הסתדרת יפה מאוד עפ בחור נחמד שאת אוהבת - אז את לא במצב כזה גרוע.. מה גם - וזה חשוב לא פחות - שהבחור - אם כל חבורת ההרפתקאות והחוויות שלו - בחר דווקא להיות איתך כבת-זוג ..... תחשבי על זה... אני חושב שאם כבר אתם צריכים לקנא אחד בשני על המזל הרב שיש לשניכם. אז תגידי לעצמך בקול רם : "יש לי חבר שאני אוהבת אותו והוא אותי - וזיבי על כל העולם !!!" אני מאמין שתרגישי יותר טוב.

 

[shaniza]

דעתי...

גיל ההתבגרות והצבא הן לא התקופות הכי יפות בחיים. אני למשל, גיל ההתבגרות היתה התקופה הגרועה בחיי ובצבא נהניתי אבל זו בהחלט לא התקופה שאני מגדירה כהכי יפה בחיי. את מודעת לבעיה שיש לך וזו כבר התחלה... את ורק את יכולה לשנות את זה. לעבוד על ביטחון עצמי, ליצור קשרים חברתיים עם אנשים בסביבה הקרובה שלך, לארגן חופשה עם הבן זוג וחברים שלו ... תנסי לעשות בעצמך את הדברים שאת מרגישה שהחמצת. אל תסתכלי על כל מה שהם עשו ואת לא, תסתכלי על העתיד ועל כל מה שאת עוד יכולה לעשות (את כולה בת 22...החיים שלך רק התחילו...)

 

[טיק טיק]

אני בקרוב בת 23...

והדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו זה לטיייל ולטוס לחול אולי למזרח כמו כל הצעירים ואני מרגישה שאני ממש צריכה את זה וגם יש לי אפשרות מבחינה כספית ואין לי התחייבות לעבודה כרגע... אבל... הוא לא יכול כי יש לו התחייבות לעבודה וזה לא כזה בוער לו כי הוא כבר עשה את הטיול שלו ולטוס בלעדיו לא בא בחשבון מבחינתי כי אני לא רואה אותו יומיים וכבר מתגעגעת והכי יהיה לי כיף לעשות טיול איתו כי הוא הבן אדם הכי כיפי בעולם והיחיד שיכול להצחיק אותי ברמות כאלו.

 

[Martinigirl]

מסכימה עם כולם, ובנוסף../images/Emo222.gif

אם הדבר שהכי היית רוצה כרגע,ויכולה (מבחינה כספית וזמן) הוא לטוס לחו"ל לטיול? תעשי את זה!!! ואני לא מדברת על טיול של חצי שנה,כי לא תעמדי בזה כביכול,אבל בהחלט נוסעת לאיזה חודש בכייף,מדוע? כמו שכולם ציינו כאן,וכמו שאת כתבת בעצמך,את מודעת לכך שהבעיה אצלך,שזו כבר התחלה טובה אגב,להיות מודעת לבעיה. טיפול פסיכולוגי מאד יכול לעזור לך,ואת חייבת ללמוד בעצמך להפתח,ולהיות משוחררת יותר,גם בלעדיו. ייתכן שאת מאד תלויה בו,ודווקא טיול יכול להיות דרך מצויינת ללמד אותך קצת על עצמך,על היכולות שלך,ולמה את מסוגלת לבד. אם הקשר שלכם חזק,הוא יחכה ואת תחזרי,אולי אפילו עם יותר בטחון. זו משימה מאד קשה,אולי אפילו אוטופית,עבור מישהי שכותבת שהיא לא יכולה להיות יומיים בלי לראות את החבר שלה,אבל בגלל זה אני כן ממליצה לך,לקפוץ למים,ולנסוע לטייל קצת. בגלל החוסר בטטחון שלך בעצמך,את נתלית בו,בהצלחות שלו או בכשלונות שלו,כמו שציינת,ואז לעיתים את חשה קנאה,כי בעצם,ההצלחות הללו,החברויות הללו,הן שלו,לא שלך...למרות שאתם יחד. קודם כל תשמחי כמו שכתבו לך כאן,וצדקו,שאת נמצאת עם אדם כ"כ מקסים,שטוב לך איתו,ואל תשקעי בעבר,תמיד תסתכלי קדימה,ואיך את יכולה לשפר את עצמך. בהצלחה

 

[magenta73]

את מבינה

שהקנאה שלך בו היא לא מצב פשוט. למעשה. והיא לא קשורה אליו. היא קשורה אליך. אם את אומרת שיש לך בעיות בהסתגלות חברתית. דבר שמצריך סוג של טיפול. תסתכלי על זה אחרת. יש לך חבר אוהב ומםרגן. הוא שם, בשבילך, הוא רוצה להכניס אותך לחיי החברה שלו, הוא רוצה לעשות לך טוב על הלב. והוא אוהב אותך. הבעיה היא אכן אצלך. את מודעת לזה. זה כבר משהו. אני, לא יודעת אם אפשר לפתור דבר כזה. בטח שלא ב"פוף", מה שכן, אפשר להסתגל. כלומר, לא לתת לו לחוש בקנאה שלך. לא לתת לקנאה הזאת להיות חלק מחייך ומההחלטות שאת לוקחת לגבי "מה עושים היום", בתקווה, שאת כן תרגישי שייכת. כי את שייכת. אני מקווה שאת מבינה את זה. את שייכת. גיל ההתבגרות והצבא, יקירתי, הם ממש, אבל ממש לא השנים הכי יפות. מה שכן, הם שנים שמאוד משפיעות על הנפש שלנו ואיך שאנו רואים את עצמנו ומקומנו בעולם. את לא הפסדת שום דבר. באמת. מה שכן, את צריכה לעבוד על הבטחון העצמי שלך ועל תחושת העצמי שלך. ערך עצמי. תסתכלי על כל המצב במבט אחר, חברותי, ייחודי, מועיל וחיובי. תלמדי ממנו. קיבלת מתנה להיות עם אדם שכ"כ שונה ממך, והוא גם כ"כ מה שהיית רוצה שאת תהיי... והוא כ"כ אוהב אותך... פשוט תלמדי. תהני מזה. ושוב, אל תעשי השוואות.

 

[טיק טיק]

תודה על הדברים שכתבת

זה היה מאוד מדוייק ועזר לי מאוד אשמח לקבל עוד תגובות, וכן גם תגובות יותר מעשיות כמו מה לעשות בתאכלס'

 

[magenta73]

בתאכלס, יקירתי

את צריכה ללכת לטיפול, שיוציא מהשורש את חוסר הבטחון העצמי שלך. לפחות שינסה... אין תרופת פלא. את יודעת את זה... אבל אני כן אתן לך טיפים לטיפול ביהביוריסטי, (למרות שאת צריכה טיפול קוגנטיבי או פסיכואנליטי, אבל את זה אני אשאיר למומחים)... בכל פעם שאת מרגישה קינאה. תנשמי 10 שניות עמוק ככה... לפני שאת מגיבה על משהו. תבדקי עם עצמך מאיפה הקנאה באה. אל תוציאי עליו. כך גם כל פעם שאת מרגישה חוסר בטחון. תנשמי עמוק. ותעשי משהו שאת לא היית עושה בדרך כלל. תדברי עם אנשים זרים לך, וכן הלאה. כל יום, תעשי משהו קטן שקשה לך איתו, בהתחלה רק תגידי "היי", אחרי זה תפתחי את זה לשיחה... ככה, בבייבי-סטפס, ככה, את לבסוף תביני שהשד לא כזה נורא... ואת תראי שאת בהחלט יכולה ליצור קשרים חברתיים. ובנוסף... זה אולי ישמע מפגר... אבל כל יום תסתכלי קצת במראה ותגידי לעצמך כמה את יפה ושמגיע לך כל הטוב שבעולם!...

 

[רגע אמדוד לי]

עוד יום בלי סמים !!

כן כן - כותרת קצת לא קשורה - אבל קליטה משהו.... לדעתי במערכת יחסים - נלך לפי הכלל what is mine is yours - כלומר אם לזוגתי שתחייה יש משהו (חומרי או רוחני) שאני "מקנא" בו - כל מה שאני יכול לעשות זה : לדעת שהרי היא "שלי" (כמו שאני "שלה") כך שלמעשה כל מה ששלה הוא גם שלי (ולהיפך) - ואז לא רק שאין לי מה לקנא - אפילו להיפך - לי יש את מה שלה יש ועוד את מה שלי יש..... ידעתי שאם אני אשב על הספרים לש יואל גבע קצת יותר זה ישמע לי הגיוני..... אני מקווה שדבריי לא הוצאו מהקשרם.....

 

[ד נ י ת3]

חחחחחחחחחחחחחחח

 

[דולפין סגול]

את טרודה בסתם בן זוגך זה את תביני

הקנאה מעידה על ליקוי באישיות כמו חוסר ביטחון ואנוכיות.

 

[bulb]

באיזה מוסך מתקנים את הליקויים?

 

[דולפין סגול]

פה בפורום זה המוסך הכי מצוין חינם

 

[טיק טיק]

אפשר תגובה קצת יותר עיניינית?

 

[ד נ י ת3]

יקירתי,

אמרו חכמים ממני - קינאה היא אם כל הצרות. קנאה באה ממקום של חוסר ביטחון. שלך. או בחוסר ביטחון בבן זוגך. מציעה לך לעבוד על זה (שיחות, עבודה עצמית, מודעות עצמית). תבררי עם עצמך מאיפה מגיעה הקנאה, מה הגורם לה. ותטפלי בגורם. קשה לבנות מערכת יחסים כשאחד מבן הזוג מקנא. מה גם שזו עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה - הפחד הכי גדול שלך בסופו של דבר יתגשם.

 

[asian girl]

אני מקווה

שאת באמת לא קנאית.. כתבת יפה...כתבת נכון מאוד... אבל... זה לא קל כמו שזה כתוב.. עבודה עצמית לא תמיד מספיקה, גם מודעות עצמית לא תמיד עוזרת.

 

[טיק טיק]

לא הבנתי...

אשמח אם תסביר לי למה התכוונת

 

[asian girl]

זה לא אליך... זה לדנית..../images/Emo127.gif