אמון זאת התרופה
 
יש ים יפות, ויפים מושכות, מושכים מענינות מעניינים וכו׳ -שנתקלים בהם - זאת עובדה/
אם יש אהבה, אז יש אמון, ואז זה רק קצת קנאה - וזה אוקיי - וזה ה - key sentnce של כל החפירה.
פעם הייתה לי חברה שהייתה מקנאה, וכל פעם זה היה הופך לריב - לדוגמא: כשמסתובבים בעיר, אם אמרתי לה על איזה שהיא בחורה שהיא יפה, היא הייתה מתעצבנת וצועקת לי ״ לך תתחיל איתה״ או אם נשארה לי תמונה בטלפון׳ של ידידה, היא היתה באה ביציאה ״למה התמונה שלה אצלך בטלפון?- וזה היה הופך לריב - לפעמים היא אפילו היתה עוקבת, ופעם תפסה אותי חוזר עם מישהי מהמכולת עם בירות - וזה היה סתאם כי היינו בדירה עם כמה חברים והלכנו לקנות בירות - ולא התאים לי שהיא (החברה) תהיה שם , אבל היא תפסה Taxi ״והזמינה את עצמה״ ובידיוק הגיעה בטיימינג כשחזרנו עם הבירות, והתחילה לצעוק עלי ברחוב - wow~ איך היא העלת לי את העצבים... זה לא מה שהרס, כי לא רציתי את הבחורה הזאת בלי קשר לזה. אבל הקנאה שלה, והמריבות היו מעלים את ה- פיוז. כי בלי קשר לא רציתי אותה ולא הרגשתי שאני חייב לה משהו.
 
אבל ככשיש אמו,ן אז מתגברים על זה . יש קצת את הקנאה ,אבל כשאתה יודע שהבחורה רוצה אותך, ומרגישה שאתה אוהב אותה, אז זה בקטנה.
ההיא שכתבתי עליה הרבה, כשהיינו מסתובבים בעיר, והיו עוברות כוסיות, ואם רק היה נדמה לה שאני מעיף מבט, היא הייתה מכסה לי את העיניים עם הידיים שלה תוך כדי הליכה(פשוטו כמשמעו) אבל מחייכת באותו זמן בלי לכעוס - או אם מישהי הייתה אומרת לי שלום היא היתה שואלת ״מי זאת?״ או שאם הייתה קולטת שבחורה מדברת איתי יותר מידי לפעמים רצתה שנלך משם-
או שאם הייתי עוזב אותה נגיד בים כשהייתי הולך לקיוסק, והיא נשארה להשתזף תיק- תק מישהו היה מתישב לידה. או במועדון, אם הייתי יוצא החוצה להתאורר משהו, היה כבר בסביבה שלה- היא לבד הייתה מספרת לי ״ ה הוא ניגש אלי - וההוא שלח לי פרח - וההוא הזמין לי מרגריטה - אבל זה לא היה מלחיץ בכלל כי ידעתי שהיא רוצה אותי וזה היה הכל בקטן ולא משמעותי בכלל כמעט
 
 
