קנאה..(לא כותרת קשורה כ"כ)...

[missundaztood]

איני מסכימה עם טענתך...

כי הורים תמיד צודקים. הורים הם אנושיים בדיוק כמונו והם עושים טעויות-בדיוק כמונו וכמו כל אחד אחר. אף אחד לא מושלם וגם לא הורים. נכון שהורים יודעים בד"כ יותר ורואים דברים שאנו לא אבל אין זה כך תמיד. תמיד יש יוצא דופן, ברוב המקרים המשמורת ניתנת לאם אך אין זה כך תמיד, לעיתים סבורים שעדיף לילדים לחיות עם האב. וגם בתור הורים לא צריך להעביר לילדים מסר שאת\ה מושלמ\ת כי במוקדם או במאוחר הם יבינו שאין זה כח וזה עלול לפגוע בהם, לנפץ לרסיסים משהו שהאמינו בו. לסיכום-אף אחד לא מושלם ואף אחד לא צודק -תמיד- והורים נכללים בתוך ה"אף-אחד" הזה.

 

[CaSsIe]

קנאה..(לא כותרת קשורה כ"כ)...

טוב אז יש לי איזה בעיה מ-ע-צ-ב-נ-ת עם אמא שלי. כל פעם שאני רוצה ללכת לאבא שלי או להיות איתו היא כמעט תמיד (כמעט) מוצאת צירוץ למה לא ולמה אני לא יספיק ולמה לא יהיה מישהו שיחזיר אותי וכו´. למזלה (ולמזלי) אבא שלי תמיד פותר את הבעיות יפה כי אני ואמא שלי אף פעם לא מסתדרות ותמיד מתווכחות. הבעיה הגדולה היא שאני כל שנה נוסעת ל"קמפ" באמריקה השנה גם האחים שלי יצטרפו (כ יאבא שלי קיבל בית באמריקה מהעבודה והוא צריך להיות שם) וגם אמא שלי מצטרפת אבל היא כמובן לא תהיה עם אבא שלי אלא נהיה חצי עם אבא וחצי עם אמא. עכשיו אמא שלי מתכננת לטוס ב-21 ביולי וזה יוצא שיהיה לי להיות עם אבא שלי במשך יומיים ואז הקמפ יתחיל ואחרי הקמפ אני צריכה לחזור ישר כי הלימודים צתחילים... בקשתי מאמא שלי לטוס יותר מוקדם כדי להספיק להיות עם אבא שלי והיא ישר התנגדה והתחילה להסביר למה א"א וזה לא בא בחשבון וכו´ כמובן שהתחלנו לריב ולצעוק . התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני לא מוכנה ככה יותר שאמא שלי מוצאת לכל דבר צירוץ והוא אמר שהוא ינסה לדבר איתה. בקיצור זה נדחה ונדחה וביום ראשון כשאבא שלי חוזר הוא אמור לדבר איתה. היא אמרה לי שמקסימום אני אסע יומיים לפניהם וזה רק אם אבא שלי יוכל (ואני יודעת כמעט בוודאות שהוא ל-א יוכל וגם היא יודעת את זה...) מה אני אמורה לעשות??? לצעוק ניסיתי בכיתי לאבא שלי וגם לעצמי. ומה שמעצ בן שזה לא חד פעמי כל פעם היא מוצאת תירוץ לדבר אחר!! יכול להיות שזה נובע מקנאה? שהיא מקנאה בי/אחים שלי? יש לציין שהיא לא רצתה להתגרש אבא שלי הוא זה שרצה. אחרי כל מריבה אני בוכה (לעצמי) ואני כל פעם מבטיחה לעצמי שפעם הבאה אני פשוט יעזב את הבית ויעבר לאבא. אבל אני מפחדת לעזוב לא יודעת למה. למרות שברור לי שאצל אבא שלי יהיה לי הרבה הרבה יותר טוב. מקווה שזה לא היה ארוך מידי ומדכא.... אבל רציתי לכתוב את זה כבר הרבה זמן והצטברה מרירות... מקווה שאצליכם הכל טוב

 

[Silviya Bamper]

בשבילך-

כמה שאני מבינה את מצוקתך, את העצבים שנובעים מכל המצב הזה... כמה שזה משגע שאת רוצה ללכת לאבא שלך אבל, את מרגישה שאמא שלך מונעת את זה ממך בכל דרך שהיא רק יכולה. קודם כל... לצעוק, זה לא עוזר, אלא זה רק מעיק בגרון ביחד עם הדמעות שחונקות אותו. אני לא אומרת שתקבלי ותשאירי את המצב כמו שהוא ותרימי ידיים. ממש לא. כמה שזה מטריד לחכות (בעוד ידיעה שהסיכויים שמשהו טוב יצא מזה קלושים), המתיני עד יום ראשון כשאבא שלך ידבר עם אמא. בינתיים תפני לך טיפה את הראש ותלכי אולי לדבר עם אמא שלך בשקט בשקט... בלי צעקות ובלי בכי (יכול להיות שכבר עשית את זה, אני בטוחה...). עכשיו, בקשר למקום שממנו האיסור הזה, מאמא שלך נובע... תראי, הדברים שאת חושבת (אפילו את בעצמך כתבת את זה...) טעונים בהמון המון מרירות, ובצדק! אבל- תנסי רק תנסי לחשוב על הצד של אמא שלך. קנאה? אין כאן מקום לקנאה. אמא שלך אוהבת אותך, זה כנראה נובע מדאגה ומחשש שלא תהיי איתה. הרי את כבר חושבת על לעבור לאבא שלך! אולי אמא שלך בדיוק מזה חוששת? אומנם הדרך שלה להשאיר אותך איתה לא מתסדרת כפי שנראה. אבל אולי את תנסי להסביר לה... ואם בסוף זה לא יסתדר כמו שאת רוצה ויהיה לך קצת זמן לבלות עם אביך. נצלי את הזמן הזה כמה שרק אפשר. נסי לשכוח מזה בזמן שאת עם אבא שלך כי הוא רוצה לבלות איתך ושרק חיוך יהיה לך על הפנים.

זכרי : "בשעת צרה... חבל לבזבז מאמץ על ניתוח הסיבות לצער. אי אפשר לחזור לאחור. שום קסם לא יוכל לשנות את מה שקרה, אין טעם להאשים. כשאת מוטרדת מאוד, שכנעי את עצמך להתרכז בהנאות קטנות בהווה. תני לעצמך זמן להחלים...." מקווה שתרגישי טוב והכל יסתדר לטובתך. תודיעי לנו מה קורה...

לימור.

 

[CaSsIe]

ללימור

קודם כל- תודה רבה רבה על ההבנה והעצה. עכשיו אמא שלי הרבה פעמים אומרת לי שהיא עושה את מה שהיא עושה מתוך אהבה וזה לטובתי וכו´ אבל כמה דקות אחרי זה שוב מתחילות צעקות. וגם היא אוהבת אותי היא בקושי מראה את זה- להבדיל מאבא שלי שאצלו אני יודעת שהוא אוהב אותי כי הוא אומר לי. מאמא שלי לעומת זאת אני שומעת את זה רק שאחרי שאנחנו רבות כנראה שהיא- כמו שאמרת מפחדת לאבד אותי. אבל זה לא מספיק אני עדיין בכל זאת ילדה קטנה (יחסית...) וצריכה לשמוע מילים כאלה מאמא וזה שהיא אוהבת אותי מאד מאד עמוק זה לא עוזר לי. ושוב פעם תודה. מה שכתבתי זה לא היה נגד העצה שלך או משהו פשוט ניסיתי להסביר את המצב. נ.ב. גם אח שלי ה"קטן" (12) אמר לי הרבה פעמים שהוא רוצה לעבור לאבא שלי כי גם לו טוב אצל אמא שלי והם רבים עוד יותר. זה מוכיח שזה לא רק בעיה בי אלא גם באמא שלי.

 

[עוגיפלצת...]

אז ניסית לדבר איתה ב"טוב" ?

הרבה פעמים זה עובד... לדבר איתה בלי צעקות ולהסביר לה מה מפריע לך ולשאול מה מפריע לה ולנסות ללבן את הדברים...

 

[missundaztood]

קינאה?

קשה לי להגיב לך מכיוון שנראה שאת נמצאת במצב דיי כואב ומסובך ואינני יודעת מה לכתוב בדיוק. אז לפני הכל-אם באמת רע לך כ"כ אצל אמך, את סובלת שם ונראה לך שיהיה לך טוב יותר אצל אביך (וכמובן שמבחינתו זה בסדר) אז אם איני טועה יש לך אפשרות לפנות לבית-משפט בקשר למגורייך-אולי תוכלי לערער אני חושבת שכדאי לבדוק זאת. דבר שני-לפני שאת רצה לעבר בית אביך כדאי שתחשבי טוב-טוב עם עצמך מה הסיבות האמיתיות. אם זה בגלל שאת לא מסתדרת עם אמך ורוצה להתרחק איני חושבת שזהו פיתרון מתאים-זוהי למעשה בריחה ולברוח מבעיות זה אף פעם לא טוב. את צריכה לנסות ולדבר עם אמך לנסות לגרום לדברים להסתדר. יכול להיות שאמך לא רואה כמה רע לך ואת מצוקתך. אם לדבר איתה לא עבד נסי יום אחד, לשבת בחדרך (או כל מקום אחר בו את רגועה ומרוכזת) ותכתבי את בעיותייך על גבי דף, תכתבי בנוסף מה דעתך אצ ואמך צריכות לעשות כדי לפתור זאת-בעצםאני מציעה שתכתבי מכתב לאימך ובו תפרטי את הבעיות ומה את חושבת שיפתור אותן. אם את באמת חושבת שאמך מרגישה קנאה כשאת רוצה ללכת לאביך כדאי שתבהירי לה שאת אוהבת אותה, אבל גם את אביך ואת רוצה לבלות זמן איתו, אותה את רואה כל יום כמעט ואותו פחות..לכן חשוב לך לבלות איתו כמ שיותר זמן. בהצלחה...

הגר