תשובות:
1. אפשר בהחלט להרכיב סל כזה, אבל תסלח לי שלא בא לי להקליד סל ספציפי מקנייה מקרית זו או אחרת... 2. אני מעדיף לתת כמה כללי אצבע פשוטים שלדעתי מקיפים את מהות החשיבה הכלכלית: א. לא לקחת שום דבר כמובן מאליו - לבדוק כל דבר. ב. לתכנן, לתכנן ושוב לתכנן. ג. גם אם בוחרים לעשות משהו שהוא לא בהכרח הדבר הנכון בראייה כלכלית צרה - לעשות זאת במודע. דוגמאות: 1. מדי זמן לבדוק ולהעריך היכן קונים. מעשית אין אפשרות לבצע בדיקה כזו בכל קנייה, אבל שווה לשים לב למקומות שבאופן כללי זולים יותר, וגם למאפיינים. למשל חנות X מוכרת שימורים זול יותר מהאחרות, או מוצרים Y,Z אין להשיג במקום זה או אחר. כדאי להחליף מידע בנושא עם שכנים ומכרים מהסביבה. 2. השוק למשל, בנושא ירקות ופירות, סביר שיהיה זול יותר, אבל לא תמיד זה כך. גם אם לא, התחלופה והעובדה שלרוב הסוחרים אין מקרר מסייעת לסיכוי שהסחורה תהיה טרייה יותר ותחזיק מעמד זמן רב יותר. צריך להיזהר מקניות של מוצרים אחרים בשוק, כי עלולים לגלות שהם יקרים יותר (או בעייתיים בתנאי אחסון)... 3. לא להתבייש וללכת לקנות ברשתות החרדיות, מסתבר שלמרות הסדרי הכשרות, כוח הקנייה שלהם מעודד יצרנים לתת הנחות. לפעמים - לא תמיד - זה מגולגל אלינו... אגב, בחלקן לפעמים ההקפדה קטנה יותר בנושאים כמו: תנאי הגיינה, סדר, ציון מחירים, והקפדה בנושא פג תוקף... 4. לבדוק האם אריזות החסכון באמת זולות יותר. למשל אריזת המילוי (השקית) של השוקולית יקרה יותר (יחסית) מהאריזה המשפחתית. זו כנראה גם הסיבה שלא תמיד מחזיקים את הקופסאות... 5. לשלם במזומן, למעט מה שמקבלים הנחה בעקבות תשלום בכרטיסי אשראי. 6. לגבי המזון לתינוקות: * אין סיכוי שמזון מעשי ידי אדם ישתווה למוצר המקורי... * אין אפשרות שמישהו יוכל לבדוק את המרכיבים באופן מקיף ושוטף, זה פשוט יקר מדי. ולכן ההמלצות: א. כל זמן שאפשר ציצי - עדיף... ב. אם נאלצים להשתמש בתחליפים למיניהם: כל הזמן לגוון. לא להשתמש במוצר יחיד. אם רכיב כלשהו חסר במוצר אחד, יש סיכוי רב שיהיה אותו במוצר האחר. ג. ההמלצה הקודמת תקפה למעט מקרים של חשש לאלרגיות ולרגישויות למיניהן שאז צריך השתמש במוצר אחד ולבודד את הרכיב הבעייתי. ד. להתייעץ בנושא זה כמו בכל נושא עם סמכות מקצועית המקובלת עליכם...