קנייה מוצלחת ביותר

[Miss CB]

קנייה מוצלחת ביותר

מי ידע שדיסק של יו2 (אל תתרגשו כ"כ מהר, זה האחרון שלהם) ושל נלי פורטדו (דווקא דבר חביב היה... נו טוב) יכולים להשיג לי הנחה כ"כ גדולה (20 שח, באוזן השלישית, לא רע לטעמי) על יצירת מופת. מזל טוב לי, סופסופ יש לי את הדארק סייד...! ובכן, מה יש להגיד שעוד לא נאמר בפורום הזה. יצירה גאונית (נופ, אמרו את זה כבר). ההמשכיות והקונספט שלה מדהימים (צצצ... גם את זה אמרו!) יש פה כמה מהשירים הטובים ביותר ששמעתי -לא ששמעתי ככ הרבה אבל עדיין- כמו BREATHE למשל, או TIME. (לא שהשאר לא טובים, שאני אגיד שטות כזאת? אני ציינתי שניים שקסמו לי מהשמיעה הראשונה). רק למקרה שזה נקודה שעוד לא אמרו - הפתיחה של מאני ככ מושלמת! אם יש לכם סיפורים מגניבים על איך עשו את האלבום, או בבקשה ציטוטים של המלמולים שאנשים אומרים ברקע (סטייל "דר איז נו דארק סייד אוב דה מון רילי, אז ז מטר אוב פאקט איטס אול דארק" - גאד זה יצא עילג), כתבו אותם בבקשה!

 

[ציףציף1000]

איך עשו את האלבום

האתר הזה סרק את הכתבה הגדולה שפורסמה בגליון חודש יוני של הירחון Uncut לרגל חגיגות 30 שנה ל-DSOTM. בכתבה ראיונות עם כל חברי הלהקה על הפקת האלבום. שווה מאוד קריאה. כתבה יותר טובה, אפילו, על אותו הנושא בדיוק פורסמה ב-Mojo לפני 5 שנים, לרגל חגיגות 25 שנה ל-DSOTM. אבל לזה אין לי לינק כרגע.

 

[Miss CB]

בהחלט שווה קריאה!!!

כתבה מאוד מעניינת (ומשעשעת לעיתים). תודה!

 

[הניבלונגים]

Dark Side of the Moon

יפה לך CB, ואם בא לך לקרוא קצת על האלבום המופלא שרכשת, הנה מה שכתב אורי ברייטמן "במתקדם", וגם הביקורת מתוך "אגדות רוק", שיהיה

 

[Nir of GondoliN]

יש כמה טעויות במאמר מהפורום

דבר ראשון השיר מאני לא מדבר על לחיות את החיים טובים, הוא סולד מזה. ודבר שני האלבום אמנם היה 741 שבועות רצופים במצעד האמריקני אך מעולם לא הגיע לראש המצעד.

 

[הניבלונגים]

האמת?

צודק, אבל הוא כתוב מאוד יפה וזה בעצם מה שחשוב. ובקשר ל money אני אומנם מסכים איתך, אבל בשירים כבר מזמן לא חשוב מה התכוון מי שכתב אותם, אלא מה הבין מי שקרא/שמע אותם, רק בתיכון מחפשים את "מה התכוון המשורר"

 

[ציףציף1000]

אם זה לא משנה

למה התכוון המשורר - או, יותר נכון, מה משמעות השיר - אזי לומר ש-Money הוא על "איך לחיות את החיים הטובים" זה לגיטימי ונכון באותה מידה כמו לומר שהשיר הוא ביקורת על אורח חיים נהנתני, נכון? ולהבא אימרו: Dark Side of the Moon הוא אלבום על מנעמי החיים, וכמה טוב להיות עשיר ומפורסם. בעצם, אל תאמרו כלום, כי כל מה שתאמרו הוא סובייקטיבי, ולכן לא רלבנטי. הרי אין פרשנות אובייקטיבית. ולכן גם אין טעם לדון בשיר הזה, או באלבום בכלל - או בכל יצירה, בעצם. קיומו של דיון מניח את אפשרותה של נקודת מבט אובייקטיבית, המשותפת למתדיינים. היינו, שישנן פרשנויות נכונות "יותר" של Money, בהתבסס על הבנת הנקרא והערכה אמנותית, ובהתאם גם פרשנויות נכונות "פחות". אך, אם אין נקודה משותפת כזו - למה בכלל לקיים שיח? וכל המאמרים, להם נתתי לינקים מקודם, הדנים ב-DSOTM ומנתחים כל שורה וכל תו באלבום - הכל שטויות, כמובן. פשוט בזבוז זמן. הרי למי אכפת מה אומר מבקר כזה או אחר? שישמור את דעותיו לעצמו. שיכתוב למגירה. וגם אתם, יקיריי, מה אתם בכלל מחפשים בפורום הזה? למה אתם טורחים לטעון כמה אלבום כזה או אחר של הפלויד הוא "גדול" או "גאוני" או, חלילה, "משפיע"? הרי זו בסה"כ דעתכם הצנועה, הסובייקטיבית, הכל-כך אינדיבידואלית, שאינה נוגעת בכלל לנקודת מבטם של אחרים, ולכן משקלה כמשקל נוצה. בכלל, אם ניבלונג צודק, כל הפורום הזה מיותר. מאידך, יכול להיות שהוא טועה.

 

[Miss CB]

../images/Emo26.gif

זאת הסקת מסקנה קצת כוללת מדי לא? מצד אחד, נכון שבסופו של דבר לנתח שיר מילה במילה הוא בזבוז זמן, כל אחד יכול לפתח את השיר במשמעות שנוגעת לו, והמטרה היא אף פעם לא "לשכנע". מצד שני, למה לא לחלוק? כבר קרה שמישהו אמר את דעתו בנושא משמעות השיר וזה פתח לאחרים את הראש וגרם להם לראות שיר מסוים בדרך אחרת. נערכים דיונים על מה משמעות השיר לגבייך, להשוות דעות, אף אחד לא מנסה לטעון שהפירוש שלו הוא הפירוש הנכון.

 

[ציףציף1000]

לא הבנת אותי

כתבתי את הדברים בסרקאזם, מאחר ואני חולקת על דעתו של ניבלונגים. בוודאי שאני בעד קיום דיון במשמעותם של שירים - זה בדיוק מה שרציתי להגיד. אבל המסקנה הלוגית מדבריו של ניבלונג היא שאין טעם בכלל לקיים דיון, כי הכל סובייקטיבי, ולא ייתכנו קריטריונים אובייקטיביים בכלל. אנא קראי שוב את מה שהוא כתב, ואת מה שאני כתבתי בתגובה - במיוחד השורה האחרונה. כנראה, שיש אמת בנתונים הסטטיסטיים לפיהם שליש מהנוער בארץ נכשל בהבנת הנקרא. ואני עוד חשבתי שכתבתי דברים ברורים, יחסית.

 

[Miss CB]

שרשור ההודעה היה מקרי ביותר

הבנתי שהדברים נאמרו בסרקזם. עניתי חלקית על מה שאת אמרת, בהתייחסות רצינית (אני עוד לא בטוחה למה), ובעיקר על הפירוש שלך לדברי ניבלו'. ואני יודעת שזה גם לא בדיוק מה שהוא התכוון.

 

[ציףציף1000]

עכשיו *אני* מבולבלת...

- אל מי בדיוק התכוונת בדברייך מקודם? אלי? אל ניבלונג? - על איזה חלק מדברי ענית? על איזה חלק מדבריו של ניבלונגים ענית? אולי ניקח דוגמא קונקרטית (היפוטתית, כמובן), כדי להבהיר לעצמנו את הדברים? נניח שחברה באה אליך בהתרגשות, לאחר שסיפרת לה עד כמה פינק פלויד להקה גדולה, ומספרת לך ששמעה קטע שלהם ברדיו. "איזה קטע?" את שואלת, בעניין רב. "נו, השיר הזה על סיגרים, Have a Cigar.", היא עונה. "ממש פרסומת מעולה.... כאילו: "הנה, קח סיגר, זה טוב, אם תעשן תגיע רחוק..."." תגובתך תהיה: א) אין תגובה. זכותה לפרש את השיר כרצונה. זוהי פרשנות לגיטימית, שמשקלה כמשקל כל פרשנות אחרת, והיא נכונה באותה מידה כמו כל פרשנות אחרת לשיר. מאחר והפרשנות שלה נכונה - ובכלל אין מקום לשאול "מה משמעותו של השיר" - אזי אין מה לומר לה שהיא טועה - זה רק יפגע בכבודה. ב) תאמרי לה שהיא טועה, ומדובר בשיר שהוא ביקורת על תעשיית המוסיקה. כדי להוכיח לה שהיא טועה את תסתמכי על פרשנות מילות השיר, ועל עמדתו הידועה של ווטרס כלפי התעשייה הנ"ל מאז 1968 לפחות, כפי שהביע אותה בשיריו כבר קודם. זה לא אומר שהיא תשתכנע, או שדעתה אינה לגיטימית, אבל לפחות דנתן בקטע על-בסיס קריטריונים מוסכמים ביניכן. ג) תסתכלי עליה כאילו היא נפלה מהמאדים ותודיעי לה שהיא פסיכית. הפלויד, כידוע, הם "מלכים" ו"גאונים", העושים אמנות נישגבת ולעולם לא יירדו לשפל המדרגה ויקליטו - אזוי - פרסומת. אם היא לא מבינה דבר כזה פשוט - אין מה להסביר לה אפילו. ניבלונג יתמוך בתגובה א'. לדבריו, אין מקום בכלל לדון במשמעותם של שירים - רק בתיכון עושים את זה. אנשים מבוגרים לא מבזבזים זמנם לריק בנסיון להבין יצירות אמנות, ולדון על כך עם אחרים. כל אחד חווה את היצירה בצורה אחרת, וכל חוויה היא לגיטימית ונכונה באותה מידה. אין קריטריונים אובייקטיביים; אין תחום של פרשנות סבירה, שמעבר לו הפרשנות כבר אינה סבירה. אני תומכת בתגובה ב'. איפה את עומדת?

 

[Miss CB]

או אה... בלאגן שלם נוצר פה.

נתחיל מזה שהתגובה שלי הייתה רצינית אז, למרות שידעתי שאת לא היית רצינית, אני בעצם הגבתי להניבלונגים אבל דרך התגובה שלך כי יותר קל להביע דעה הפוכה כשהמקורי (ההודעה שלך ז"א) היא מוגזמת. בקשר לשאלתך, אני אכן אנסה להסביר לה, כמו באפשרות ב, מה אני חושבת שהמשורר התכוון, אדגים לה בעזרת המילים וכל זה. אני אעדיף גם לשמוע מה היא חושבת - האם הרעיון של "עשן סיגר תגיע רחוק" בא לה רק מהכותרת והשורה הראשונה או שמע היא מוצאת לעניין עוד דוגמאות במשך השיר - מי יודע, אולי היא זאת שצודקת... אבל אם לבחור, בהחלט אפשרות ב.

 

[Miss CB]

*שמא... ../images/Emo9.gif

 

[הניבלונגים]

ציף ציף יקירתי

בא לך לדבר על פוסט מודרניזם?, לי ממש לא אבל בכל זאת, דעות סוביקטיביות הן מה שהופכות את הדיון למעניין הן ממש לא מייתרות אותו, העניין בתניתוח ספרותי (פוסטי או לא) הוא בהסברים, אם הדעה (הדי מוגחחת בעיני) ש money הוא על מנעמי החיים לוקה במשהו הרי שהיא לוקה בחוסר הסבר, אינני יודע איך הכותב הגיע לדעה הזו וקשה להבין איך אפשר להגיע אליה, אבל בכל מקרה הדיון הספרותי הוא על הניתוח. עולם שבו לדברים יש פרשנות קבועה אחת הוא והדיון הוא על מציאת אותה פרשנות (או לחילופין קבלת הפרשנות של הכותב) הוא עולם די משעשעם, כשהייתי, לפני אי אלו שנים בתיכון, ללימדו אותי ש"שיר השירים" הוא לא שיר אהבה כי אם שיר דתי על הקשר שבין האל לעמו. זאת הייתה הפרשנות ואין בילתה ומי שכתב משהו אחר במבחן נכשל, מאז גדלתי קצת והבנתי שיש יותר מפרשנות אחת, הבנתי גם, שבשירה פוסט מודרנית, מהסוג שווטארס מנסה (ולפעמים גם מצליח) ליצור, המשמעות שמיחס הכותב לשיר היא משנית לעומת המשמעות שהקורא מיחס לו. אגב לעצם השיר, אני גם מבין את השיר כשיר העוסק בתיעוב ממרוץ העכברים אחר הכסף, בהתחשב בזה שהאלבום נוצר בשביל להוות את הפריצה המסחרית של הלהקה (שדי דשדשה במצעדי המכירות עד אז), נראה שדווקא כאן ניתן לזהות ציניות מלגלגת על המאזינים (אגב אין בכדי להוריד ממידת הגאונות של השיר או האלבום כולו)

 

[ציףציף1000]

ניבלונג יקירי

ריבוי דעות והחלפתן הוא מנשמת אפו של שיח תרבותי כלשהו, ודאי שיח אמנותי. אגב, זה איננו פוסט-מודרניזם - זהו המודרניזם בהתגלמותו. לא הצעתי, חלילה, שקיימת פרשנות אחת אפשרית בלבד. נהפוך הוא. לכן השתמשתי בביטוי "מתחם סבירות" בפרשנות, היינו "מתחם" וירטואלי בו פרשנויות הן סבירות יותר מאחרות. איך מחליטים מהי פרשנות סבירה או לא? על פי כללי הלוגיקה, והקריטריונים האמנותיים החלים בחברה נתונה, בזמן נתון. ולדוגמתנו: לומר ש-money הוא שיר המהלל נהנתנות זוהי פרשנות שאינה במתחם הסבירות (על פניו, בכל אופן. יתכן שבאופן דיאלקטי יש כאן האלהה של כסף, לאור העובדה שווטרס (למשל) לא התנזר או נתן כספו הרב לצדקה, אבל ניחא). לעומת זאת, אם יבוא מישהו ויגיד ש-money הוא, נניח, התבוננות צינית על דרכה של הלהקה לראש המצעדים, זוהי בהחלט פרשנות סבירה, גם אם ווטרס יכחיש הכל וגם אם זו לא דעתי האישית (או דעתך שלך). אבל בוא נחזור לרגע לדברים שכתבת למעלה בשרשור: אבל בשירים כבר מזמן לא חשוב מה התכוון מי שכתב אותם, אלא מה הבין מי שקרא/שמע אותם, רק בתיכון מחפשים את "מה התכוון המשורר". את הדברים האלו קראתי כמעין פוסט-מוד' רדיקלי, שבו קיימת קריאת תגר על עצם קיומם של קריטריונים חברתיים/תרבותיים מוסכמים-מראש כלשהם. המסקנה הלוגית מגישה כזו היא שכל דיון שהוא, הוא חסר-תוחלת, שכן החוויה הסובייקטיבית היא הדבר הרלבנטי היחידי. תפישה כזו אינה מקובלת בהכרח על מרבית ההוגים הפוסט-מוד'. נדמה לי שלפרופ' עדי אופיר יש איפשהו מאמר טוב על זה, אבל שכחתי איך קוראים לו, או את המ"מ. לדעתי גישה כזו היא גם self-defeating כי בחותרה תחת קיומו של שיח תרבותי, היא גם כורתת את הענף עליו היא-עצמה יושבת, מאחר והפוסט-מוד' הוא בעצמו שיח תרבותי. בוא ניקח דוגמא קונקרטית. נניח שהפורום מאמץ את גישתך לעיל. במקרה כזה, שרשור לגבי אלבום מסויים ייראה כך: א: "אחלה אלבום". ב: "אני לא אוהב אותו". ג" "אני כן אוהבת אותו". ד: "הם מלכים". זה לא דיון - אלו הן התרשמויות אישיות של מאזינים. לגיטימי כמובן - אבל זה אינו שיח תרבותי. (אני מוציאה כרגע מגדר הדיון את הגישה לפיה ביטויים של חוויה אישית הם דרך להעצמה של מיעוט והשמעת קולו, במסגרת שיח הגמוני. לא על כך מדובר כאן). אולם, לאור ההודעה האחרונה שלך, נראה לי שאתה דווקא לא מקבל את הגישה הרדיקלית, וכן רואה טעם בקיום שיח. אם כך, יתכן שתרצה להמנע בעתיד מהתבטאויות כגון "רק בתיכון מחפשים את "מה התכוון המשורר"."

 

[הניבלונגים]

רדיקלים חופשיים

זה דיון מעניין לאו דווקא על פוסט מודריניזם ושיח תרבותי, אלא יותר על אופיים של פורומים ומהות השיחות שבהן, שכן נראה לי שאין ביננו הבדל כזה גדול בהבנת השיח התרבותי ותפקידו. לגבי הפורומים ניתן לקיום דיון ארוך על התרשמויות אישיות והאופן שבו המוסיקה גורמת לנו להרגיש מבלי להדרדר למפטים חד הברתיים כמו "אחלה אלבום" או "הם מלכים", מוסיקה מעל הכל חוויה אישית, אפשר לדבר על חוויה אישית גם מבלי להפוך את הדיון לחד מיממדי או אוטיסטי, אפשר ומבחינתי רצוי, שאנשים יעשו את מה שכל סרט אמרקאי סוג ז מציע לנו ויחלקו רגשות עם אחרים. אני כותב (ומנהל) כבר קרוב לשנה פורום מוסיקה מאוד פעיל, שחלק מהחברה כאן כותבים בו, אני מוצא שהדיון על מוסיקה הופך מבחנתי (ומבחינת אחרים בפורום) לדיון שעוסק פחות במוסיקה אלא יותר ברגשות שהמוסיקה מעוררת ובאופן כללי ברגשות, זה הרבה יותר מעניין בעיני, תמיד כמובן יש מקום לפרשנות על המילים, לניתוחים מלומדים על הצלילים (ניתוחים שמעולם לא הצלחתי להתחבר אליהם), או להסברים על האוווירה התרבותית בה נהגו אותם מילים ושירים, אבל מוסיקה מעל הכל היא דרך לבטא רגשות והשיח אודותיה הוא הכי מעניין כשהו עוסק באותן רגשות. לגבי המשפט שלי על מה התכוון המשורר, התכוונתי יותר לתקוף את ההנחה כאילו לשיר יש פרוש אחד ואין בילתו, לא יותר מזה, עדיין משונה בעיני שיש מי שחושב שזה המצב, זה אפילו לא קשור לפוסטמודרניזם, סתם להגיון להגיון פשוט.

 

[ציףציף1000]

אם זו עמדתך, אזי

המשפט לגבי "מה כוונת המשורר" לא נוסח באופן בהיר, ולכן הטעה. אני מסכימה אתך שדיון ברגשות שמוסיקה מעוררת הוא חשוב. זהו פן שלעיתים נזנח בכתיבה על מוסיקה. יחד עם זאת, פרשנות וניתוחים אינם בכלל "אוטיסטים", נהפוך הוא: ככל שנבין את ההקשרים - הפנימיים והחיצוניים - של יצירה נתונה, נוכל להתחבר אל פנים בה שאולי לא היינו מודעים להם, ובכך להעשיר את עצמנו - ואת אחרים. מעבר לכך, רגשות לעולם לא יחליפו את הרציונל, כבסיס לשיח תרבותי - מוסיקלי, או אחר. לא רק בגלל שרגשות הם סובייקטיביים, ולכן אינם מהווים בסיס משותף, ברוב המקרים, אלא גם בגלל הסכנה הכרוכה בהפיכתם לבסיס ראשי לדיון. די בכך שמטורף כלשהו יגיד ששיר מסויים דחף אותו לרצוח, להתאבד וכו' - ושטענה זו תתקבל כלגיטימית, כי אלו רגשותיו! - בכדי שכוחות שמרניים למיניהם ידרשו לצנזר מוסיקה, ושדרישה זו תידון ברצינות. כל עוד יצירות נמדדות ראשית כל בכלים רציונליים, סכנה זו נמנעת. אי-הרציונליות, גם אם היא חלק מחיינו הנורמליים, אינה יכול להוות בסיס לחברה המעוניינת להמנע מאלימות.

 

[Miss CB]

D-:

'מורכבות: "וואו, אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם"'... חחח את המאמר מאגדות רוק כבר קראתי (לאן אני ארוץ לחפש מאמרים, לפורום בריטני ספירס?). תודה רבה על הקישורים

 

[Miss CB]

נההה... ../images/Emo6.gif

 

[ציףציף1000]

ועוד לינק

להלן הלינק למאמר ולראיונות מ-Mojo משנת 1998. לטעמי, זוהי רשימה יותר מעמיקה ורצינית. חבל רק שלא סרקו את המקור, כך שלא ניתן לראות את התמונות הנילוות, או בכלל את העיצוב הגרפי במקור, שגם הוא חלק מהעניין. Mojo סקר את הפלויד יותר מכל מגזין אחר, בעשר השנים האחרונות, ובאופן כללי הסיקור שלו הוא גם יותר טוב מאשר מקורות אחרים, עם נפילות קלות פה ושם. בוודאי הסיקור שלו את סיד בארט - כל צפצוף מכיוונו או עליו זוכה לרשימה מכובדת - הוא המקיף והטוב ביותר הקיים.