קניין האישה בטקס נישואין

polpola

New member
קניין האישה בטקס נישואין

שלום!
אשמח לשאול שאלה שמטרידה אותי מאוד..
אני מאורסת ועומדת להינשא בעוד כחודש-
ארוסי ואני מתלבטים האם כחילונים הטקס היהודי המסורתי אכן מתאים לנו:
מצד אחד, יש משהו מאוד מרגש ויפה במעמד, שנינו יהודים ואוהבים את החלקים היפים בדת. אנו מעריכים את כוח ההמשכיות של המסורת ואת הנוהג החברתי.
מצד שני, יש חלקים בטקס שלא מתיישבים עם השקפת עולמנו, למשל- למה חייב להתבצע קניין בטקס?
הרי אין באמת צורך היום "לקנות" את האישה?... זוהי לא העבדות בארצות הברית שסחורים בבני אדם
האם אין אפשרות לגשת לטקס ממקום יותר שיויוני?
נשמח לתשובות ועצות, תודה.
 

אופירA

New member
מנהל
איפה את רואה בטקס הנישואין קניין שדומה לסחר בבני אדם?

האם הסוחר בעבדים מתחייב לתת להם כתובה בסכום גבוה?
האם הבעל קונה את אשתו ע"י שמשלם את תמורתה ל"בעליה" הקודמים? אין בכלל לאף אחד בעלות על האשה לפני נישואיה. הקב"ה הוא הבעלים על כל הברואים, והוא אינו מבקש כסף בתמורה...
ואם נגיד שהוריה הם ה"בעלים" שלה עד לנישואיה - האם החתן שילם להם כסף כדי לקנותה?
אין שום קשר לסחר בעבדים.

בקידושיהם, בקידושין הנעשים בטקס, בני הזוג מתחייבים לייחד עצמם זה לזה. הקניין אינו מבטא קנייה של הכלה בידי החתן (ממי, בדיוק?), אלא הוא התחייבות כלכלית וזוגית, מול עדים - כדי שההתחייבות תהיה אמיתית עם הוכחות (ולא סתם הבטחה חביבה בלתי מחייבת של הגבר לאשה, בשעה של מצב רוח טוב...).
אקט הקניין הוא הקידושין. מה זה קידושין? האיש מקדש את האשה. כלומר מייחד אותה. קודם לכן הם היו אסורים זה לזו, ועכשיו מותרים זה לזו בלבד. הגבר היחיד שמותר לה הוא בעלה.

תסתכלי היטב בטקס הנישואין. אין שם שום אמירה על קנייה, רכישה של האשה. יש דיבור על רכישת הטבעת.
מה האיש אומר לאשה בזמן קידושיה? הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. אין פה שום אמירה על קנייה. מקודשת = מיוחדת.
מי שלא קורא הסבר על מהות הקניין בקידושין, לא רואה בטקס הזה שום דבר של קניין. בוודאי שלא משהו שקשור לקנייה של האשה.
הבעל נותן לאשתו טבעת (במתנה! כשהתגרשתי לא החזרתי את טבעת הנישואין. מה פתאום? מתנות לא מחזירים). ואומר לה שהיא מקודשת לו. ואח"כ כשקוראים את הכתובה כל הנוכחים שומעים שהוא מתחייב לפרנס אותה, לדאוג לכל צרכיה. ולשם הוכחה מתחייב על סכום גבוה.

הרבה זוגות חילוניים מבטאים את הרצון שלהם בשוויוניות, בתוספת אמירה של הכלה לחתן לאחר סיום טקס הקידושין, והענקת טבעת משלה לבעלה.
גם הרבנים האורתודוכסים יאפשרו תוספת זו, בתנאי שהיא נעשית לאחר שהסתיים הטקס. הרב אומר שטקס הקידושין הסתיים, ושכעת גם הכלה רוצה להגיד משהו לחתן. משהו כזה. מסכמים איתו בפגישה שלפני החתונה.
(ואז היא אומרת לו מה שחיברה לצורך העניין, נותנת לו הטבעת וכולם מאושרים. שוויוניות מלאה בכל מקרה אין ולא יהיה, כי הכלה אף פעם לא לובשת טוקסידו כהה עם עניבה, והחתן אף פעם לא לובש שמלת תחרה סטרפלס + כיסוי כתפיים וזרועות מפני כבודו של הרב...)
 

polpola

New member
תודה על התשובה

אני מבינה את הדברים כך מדברים שקראתי, ומכל מיני אמירות שחברים דתיים הסבירו לי ש"אשה זה דבר יקר ערך ולכן צריך לטרוח כדי לקבל אותה כאישה בנישואים"
אני ממש אשמח לשמוע את ההסבר המדויק.

אם הטבעת היא מתנה למה זה כל כך חשוב שהבעל ירכוש אותה? ששואלים אם זה מכיסו?
 

אופירA

New member
מנהל
ההלכה היא שהבעל צריך לקדש את האשה באופן מוסכם

והובאה לך המשנה שמגדירה במה מקדשים: בשטר, בכסף ובביאה.
הזהב שווה הכסף צריך להיות שייך לבעל, כדי שיוכל לתת לה אותו במתנה. איך הוא יכול לתת מתנה משהו שאינו שלו?
גם הביאה שמקדשת את האשה לבעלה צריכה להיות על ידי הבעל עצמו, ולא ע"י שליח... אז גם הכסף צריך להיות שלו ולא של מישהו אחר.

למה שואלים אם הוא קנה בכספו? כי ככה זה הכי בטוח ויוצאים מידי כל ספק שהטבעת היא שלו.
אם נניח הוא קיבל אותה במתנה מאמא שלו, או קיבל בירושה מסבתא שלו וכד', אז אמנם זה שלו, אבל יש ספק אם נעשה קניין בעת נתינת הרכוש הזה או לא, וצריך לברר אם זה בבירור רכושו עפ"י הקריטריונים של ההלכה היהודית.
ואילו באופן שהוא קנה בכסף שלו, אין שום ספק ולא צריך לברר כלום.

היות שהבעל מקדש לו את האשה, כלומר מייחד אותה ליחסי אישות אך ורק איתו, הוא מתחייב בכתובתה לספק את כל צרכיה מכל הסוגים. למעשה, במידה רבה הוא משעבד את עצמו לצרכיה (אחרת לא היה צורך בכל האגודות לזכויות הגבר בגירושין...).
אז הכסף - הקניין - הוא לשם התחייבות משפטית ממונית, וזה לא קניית רכוש.

אי אפשר להבין את ההלכה עפ"י המשמעויות המילוליות של המילים בעברית. אם רוצים להבין את כל נושא הקניין והכתובה והקידושין, צריך להתעמק רבות בשטחים רבים של היהדות וההלכה, כדי להבין באמת נכון.
אי אפשר לקחת משמעות מילולית של מילה, ולטעון טענות בלי להבין את הכוונה שמאחורי כל העניין.

זה כמו שתגידי לחברה שלך: קבענו להערב לצאת ביחד. יש הצגה מעולה, חבל על הזמן, בתיאטרון. אז היא תיעלב ותגיד לך: חבל לך על הזמן? את כל כך עסוקה? אז אל תעשי לי טובה, ואל תקבעי איתי ואל תצאי איתי.
ככה נראים הרבה מאוד טיעונים של חילוניים כנגד ההלכה, בלי שהם בכלל מבינים שהם עושים מעצמם צחוק באי ההבנות שלהם.
או שתתעמק עד הסוף (זהירות, מורכב ולוקח המון זמן לימודים), או שתקבל בלי להתעמק מה שמסביר לך מי שמבין את הדברים לעומק.
לא כל דתי עם כיפה מבין את הנושא לעומקו. כמו שגם לא כל רופא עם רישיון יודע את הרפואה הנכונה למקרה שלך. אבל אם אתה אוסף מידע, אתה יכול לקבל תמונה מהו הידע המקצועי הנכון בנושא.
גם את שאלת כמה דתיים, שאלת אותנו, ותשאלי גם את הרב המקדש, ותקבלי תמונה, ואין היגיון שתתעמקי ותשאלי על כל מילה ומילה, בגלל המובן המילולי שבו את תופסת אותה במושגים שלך.

אני לא יודעת מה החברים שלך התכוונו כשהם אמרו "אשה זה דבר יקר ערך ולכן צריך לטרוח". שהרי הטבעת לא כל כך יקרה. היא אמורה להיות פשוטה וחלקה, כדי שתהיה בהישג ידו גם של אדם עני. יתכן שהם התכוונו, שההתחייבות לאשה כדי שתתקדש לגבר אחד היא רצינית מאוד, ולכן צריך עדים ושטר וטקס שיש בו תוקף משמעותי להתחייבות, ולא בקלות אפשר יהיה לקדש אשה ואח"כ להחליף אותה באחרת.
 
הקניין הוא על החלק הממוני בלבד.

על התחייבויותיו של הבעל במקרה ויגרשה או אם חלילה ימות.
 
זאת שאלה מצויינת

ראשית ברור שהאישה אינה רכוש בעלה.
בודאי שהגבר אינו יכול להכות את אשתו, להשאיל אותה לשכן וכיו"ב.

מהו אותו "קנין" ואיך האישה היא קנין.
רבים טועים לחשוב שהכתובה היא שטר קנין בעוד היא בדיוק ההיפך, היא שטר שמבטיח זכויות כלכליות לאישה במקרה של גירושין או מות הבעל.

מסכת קידושין נפתחת במשנה: האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף
זאת המשנה שעליה נשאלת השאלה שלך, זאת המשנה שניסוחה מקומם.

אז זהו, שלא רק לך הניסוח הזה מפריע.
גם לגמרא השימוש ברעיון הקנין הציק ומיד הגמרא שואלת ומנסה להבין במשך כדף וחצי למה המשנה משתמשת דוקא במילה קנין ונותנת תשובות טכניות לשאלה הזאת.

הריטב"א (מגדולי הראשונים, חי במאה ה 13) גם הוא תמה מאוד על המינוח המוזר הזה במשנה וממה שיכול להשתמע ממנו בטעות.
הוא ניסה להבין מה בדיוק קונה הבעל במעמד הקידושין והסביר שהקניה היא של בלעדיות ביחסי אישות עם האישה. (עד חרם דרבינו גרשום היה מותר לגבר לשאת יותר מאישה אחת ולכן האישה לא נהנתה מבלעדיות דומה)

========
אני אוסיף עוד רעיון משל עצמי.
כל פרק א בקידושין מתעסק בקנינים, מאחר והמשנה נשנתה בע"פ היא סודרה על פי נושאים בעלי דמיון ולכן לפעמים רואים שימוש באיגודי נושאים שקשורים זה לזה מבחינה מילולית ולאו דוקא מבחינה מהותית. עד כמה שזה נראה לנו מוזר לראות "האישה נקנית" ומיד אח"כ דיני קנין של בהמות, זה נראה לנו אפילו מעליב, מבחינת משנני המשניות היה כנראה קל יותר לזכור את המשניות בעל פה בצורה הזאת.
 

polpola

New member
תודה- ועוד הבהרה

אני מבינה את מהות הכתובה, אך אינני מבינה למה יש צורך בקניין מלכתחילה,
האם במעשה שבו בני זוג עומדים בפני הקהילה ומצהירים על אהבתם ומחויבותם ההדדית אין מספיק תוכן כשלעצמו?

מדוע חייב להתבצע קניין? מכל סוג שהוא?

חיפשתי באינטרנט ומצאתי את ההסבר הבא-
"כריתת הברית בין החתן והכלה נעשית על פי התורה בקניין קידושין. מעשה קניין שנותן ביטוי ממשי ומחייב לאהבה ולחלומות שנרקמו בליבם של בני הזוג. וכמו שכל שינוי במעמד של אדם או חפץ נעשה על ידי מעשה קניין, כך גם החתונה והמעבר של האשה ממעמד של פנויה למעמד של אשת איש נעשה על ידי קניין, קניין שנקרא קידושין, משום שעל ידו הכלה מתייחדת ומתקדשת לבעלה"
(מתוך האתר הזה- http://www.yeshiva.org.il/midrash/1934)

ואם כך, מדוע על פי היהדות הגבר הוא זה מבצע את הקניין? האין גם "בעלי" מתקדש לי בנישואין?

תודה על כל הסבר, אני באמת מנסה להבין את שורש העניין ולא להיכנס לחופה מתוך "הרגל" , כיאה לטקס רוחני משמעותי בחיים חשוב להבין את תוכנו.
 

אופירA

New member
מנהל
הצהרה מילולית זה לא אותו דבר

כמו ביטוי ממשי ומחייב בצורת מעשה קניין, כמו שכשניים מסכימים לקנות דירה אחד מהשני, לא מסתפקים בהצהרה ובהבטחה, אלא עורכים חוזה, חותמים עליו ומחתימים עדים לחוזה, כדי שיהיה בזה מעשה מחייב. מסכימים על סכום כסף והקונה מעביר אותו לרשותו של המוכר.
(הצהרת כוונות מילולית גם קבל עם ועדה, יכולה להתבטל ברגע שהמצהיר ייווכח ויאמר ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם...". זוכרת מה עשה אריאל שרון ולמה אמר דברים אלה בהקשר של שינוי עמדתו המדינית?)

הבעל מקדש את האשה ולא מתקדש לה. הוא מתחייב לה.
הוא מתחייב לספק את כל צרכיה כולל כולם, והיא מתחייבת להיות מוקדשת לו.
יש הבדל בין בעל לאשה בחיי הנישואין (כמו גם בטוקסידו והשמלה הלבנה וגם במבנה הגוף ועוד...). האשה מסכימה להתייחד ביחסי אישות לבעלה, וכתוצאה מכך גופה יביא לעולם ילדים, נשמות וגופים של בני אדם חדשים ונוספים, שיש להם צורך במחויבות כלכלית ורגשית לשם קיומם.
האם מחוברת לצאצאים גם דרך הגוף וגם דרך הנפש, והאב רק דרך הנפש. זה חיבור שונה ואחר. גם החיבור דרך הנפש שונה אצל האם מאשר אצל האב, כי הנפשות שלהם שונות זו מזו.
האם גם מעבירה לצאצא את יהדותו וזהותו. האב לא כל כך, פחות, ובאופן שונה.

האיסורים ההלכתיים על הגבר והאשה שונים. לגבר אסור להתייחד עם אשה בלי לקדש לו אותה, אבל מותר לו לקדש כמה נשים, בעיקרון (בפועל לא, כי יש היום חרם דרבנו גרשום ועוד סיבות). האשה לא יכולה להתקדש לכמה גברים. רק אם קידושיה מגבר אחד פקעו לחלוטין (נפטר, גירש אותה בגט), היא יכולה להתקדש לחלוטין לגבר אחר.
אם הוא עובר עבירה ומוליד ילדים מאשה שלא קידש אותה, אין להם גדר של ממזר. אבל אם האשה מולידה ילד באיסור מגבר שאינה מקודשת לו, בזמן שהיא מקודשת לאחר, הילד שנולד מקבל מעמד של ממזר, שזה מעמד קשה מאוד ביהדות.
אז כיוון שהאשה יולדת ילדים והגבר לא, יש הבדל משמעותי במעמד ובחלק של כל אחד מהם במערכת הזוגית.
היא מתקדשת לו, הוא מתחייב לה. היקף וסוג ההתחייבויות ההדדיות שונה בין האשה לגבר.

למה הדברים כך? בשביל זה צריך ללמוד את היהדות מההתחלה, מא"ב, מ"בראשית ברא". להבין מי ברא, ומה ולמה ברא, ומה התכלית של בריאת האדם, ומה העניין של זכר ונקבה וזוגיות בבני האדם, ובמיוחד בעם שהתקדש מכל העמים. ולמה המזבח בוכה כשמתגרשים, אפילו שזה מותר עפ"י ההלכה. בקיצור - מאוד מאוד מורכב. אני למדתי יותר מ-20 שנה יהדות ברמה לא נמוכה, ואני עדיין לא יודעת כמעט שום דבר, בטח שלא לעומקו...
אבל ברור שהיהדות מחשיבה ומייקרת במיוחד את עניין סוגי הנפש השונים של האשה והגבר במערכת הזוגית, ובמיוחד את הנפש והמעמד הרוחני של הילד הצומח במערכת זו. היהדות יודעת שילד שנולד להיות אדם צריך אב מחוייב רוחנית, נפשית ופיזית, ולא רק תרומת זרע כדי שהאם תוכל לממש את שאיפותיה האמהיות ע"י שתגדל ילד מנותק מזהות אביו...
 
לא, טכנית בעלך אינו מתקדש עבורך בקידושין

לא בקידושין.

הסיבה, כמו שכתבתי לעיל, היא שהיהדות הסטורית אינה מונוגמיסטית.
הסטורית לבן הזוג שלך היתה אפשרות לשאת נשים רבות, את מקודשת (=מיוחדת) לו ורק לו, הוא יכול להיות עם נשותיו האחרות.

רק לפני כאלף שנה המצב הזה השתנה כרבנו גרשום גזר חרם על מי שנושא יותר מאישה אחת.

בפועל, הלכתית הוא יכול להיות רק איתך ואת רק איתו אבל הקידושין עצמם אינם המקור לסימטריה הזאת ויש ענין לא לטשטש את ההלכה ולכן מקפידים לא לשנות את צורת הטקס.

כמו שכתבו לך, הצהרה בעל פה אינה משנה מעמד.
אפשר אפילו לראות את הצורך במעשה עוד במגילת רות, בסוף מגילת רות בועז מעונין לגאול את רות, הוא יודע שיש גואל קרוב יותר המכונה במגילה "פלוני אלמוני". בועז פונה לפלוני אלמוני לשאול אותו אם יגאל את רות, פלוני אלמוני אומר שלא יגאל אותה אבל זה לא מספיק. פלוני אלמוני צריך לבצע קנין כדי לוותר על זכותו לגאול את רות, הוא חולץ את נעלו ונותן אותה לבועז, רק כך מעמדו של בועז משתנה והוא הופך להיות הגואל הקרוב ביותר לרות.
 
למעלה