קנים
וכמנהג הדובר ב"דעת אמת" להתעסק, משום מה, ברמשים חיות ובהמות, גם עכשיו נטפל לעיסוקו החביב, [שבו התמחה בצפון בתקופת התחפשותו לדתי], ויש לו בעיות עם הקנה של הבהמה שלו. שבחולין מ"ה ע"ב כתוב שיש שלושה קנים בגוף: אחד פורש ללב ואחד פורש לריאה ואחד פורש לכבד לדון כמה צריך להיות חסר בהם בשביל שהבהמה תהיה טריפה. לא כתוב מאיפה מתחילים קנים אלה, רק איפה נגמרים. אך רש"י מסביר על ´תלתא קני הוו´: "לאחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לשלושה", ועל ´חד פריש לריאה´ מסביר: "ומתחלק בתוכה והן הן סמפונות". ולכאו´ משמע שהקנה עצמו מתפצל לג´ ונכנס לג´ המקומות האלה. וע"ז שואלים האחרונים שבמציאות רק קנה הנשימה בלבד נכנס לריאה, ושני האחרים יוצאים מהלב ומובילים דם. כך שואל ה"יד יהודה" בפתיחה לסי´ מ´, והסטייפלר בקה"י י"ז מביא שאלה זו במכתב מחכם אחד. והנה, לא פחות ולא יותר, ראיה לאי ידיעת חז"ל, וסיבה להתפקר...! . שהרי אותו אחד שמקשה שאלה זו, היד יהודה, הוא עצמו מדייק מהרמב"ם שסובר שאין קשר בין הקנים, כי הלכותיהם כתובות בנפרד. א"כ לרמב"ם זה ודאי כפי המציאות, א"כ חז"ל לא טעו כלל, אלא אדרבא, ידעו המציאות של אנטומית הבהמה יותר מכל עם! (עי´ לקמן מאינ´ עברית). ורק לרש"י קשה. ולמרות שאין בזה שום נפ"מ, כי אותם דיני הטריפה יהיו על על הקנים בין קשורים זב"ז ובין אם לא, א"כ לכל היותר, ביאור המציאות היא מחלוקת ראשונים היאך המציאות בדבר זה שלא נפ"מ להלכה. אך האחרונים אומרים שגם רש"י סובר כרמב"ם, ואין כוונת רש"י שמתפצלים מקנה אחד ממש, אלא שנראים דבוקים בו ומתפצלים ממנו. ועי´ ההסבר עם ציורים בטוטו"ד בס´ היפה "שיחת חולין" עמ´ קס"ב-קס"ג, עי"ש שכך הסבירו היד יהודה, ערוה"ש והסטייפלר. הוא העיז לפתוח מלתעותיו על הטהור וקדוש הסטייפלר, כי כתב שיש איזה סימפון מסמפוני הכבד שנכנס לריאה, וכך יוכל מחט לעבור בין הריאה לכבד, והטמא לעג לטהור. וזה מכיוון שלא הבין את דבריו הקדושים והנפלאים שבאו להסביר איך מגיע מחט ריאה לכבד למרות שאין חיבור נראה. דהיינו: הסטייפלר הוא שעורר הבעיה המציאותית, שהגמ´ אומרת ששייך שיעבור מחט דרך הסימפונות בלי לנקוב. וזה דבר שרופאי בהמה מעידים שיכול לקרות, כפי שאציין מיד. ומשום מה "שכח" הדובר ב"דעת אמת" ש"ידידו הטוב" [בדמיונו] ה"יד יהודה" מסביר בדיוק כך בסוגיא בחולין מ"ח ע"ב. ועי´ ב"שיחת חולין" דף רס"ג שלא נבהל להוסיף על דברי שניהם שהסימפון אינו ישיר מהריאה ללב, אלא עובר דרך הלב, עי"ש תמונות מדוייקות של המסלול לפי המציאות. וזה שאין הדובר ב"דעת אמת" מעודכן במציאות האמתית, היא המציאות החז"לית שילך וילעג על עצמו ולא על היודעים. ועי´ בחוברת "מבית לוי" מבית מדרשו של הגר"ש ואזנר שליט"א ניסן תשנ"ה מאמר של הגר"א ליכטנשטיין- רב בית המטבחים של מרבק, שכתב מאמר היאך מציאותית מגיע מחט מהריאה ללב ולכבד, ומעיד על מעשה אצלם שפתחו לב הבהמה ומצאו מחט והלב היה שלם מבחוץ, ורופאי בית המטבחים אמרו שהדרך היחידה שיכול להגיע לשם זה דרך הסימפונות דרך מחזור הדם. שוב הדובר ב"דעת אמת" מפגר בעידכונים המדעיים.
וכמנהג הדובר ב"דעת אמת" להתעסק, משום מה, ברמשים חיות ובהמות, גם עכשיו נטפל לעיסוקו החביב, [שבו התמחה בצפון בתקופת התחפשותו לדתי], ויש לו בעיות עם הקנה של הבהמה שלו. שבחולין מ"ה ע"ב כתוב שיש שלושה קנים בגוף: אחד פורש ללב ואחד פורש לריאה ואחד פורש לכבד לדון כמה צריך להיות חסר בהם בשביל שהבהמה תהיה טריפה. לא כתוב מאיפה מתחילים קנים אלה, רק איפה נגמרים. אך רש"י מסביר על ´תלתא קני הוו´: "לאחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לשלושה", ועל ´חד פריש לריאה´ מסביר: "ומתחלק בתוכה והן הן סמפונות". ולכאו´ משמע שהקנה עצמו מתפצל לג´ ונכנס לג´ המקומות האלה. וע"ז שואלים האחרונים שבמציאות רק קנה הנשימה בלבד נכנס לריאה, ושני האחרים יוצאים מהלב ומובילים דם. כך שואל ה"יד יהודה" בפתיחה לסי´ מ´, והסטייפלר בקה"י י"ז מביא שאלה זו במכתב מחכם אחד. והנה, לא פחות ולא יותר, ראיה לאי ידיעת חז"ל, וסיבה להתפקר...! . שהרי אותו אחד שמקשה שאלה זו, היד יהודה, הוא עצמו מדייק מהרמב"ם שסובר שאין קשר בין הקנים, כי הלכותיהם כתובות בנפרד. א"כ לרמב"ם זה ודאי כפי המציאות, א"כ חז"ל לא טעו כלל, אלא אדרבא, ידעו המציאות של אנטומית הבהמה יותר מכל עם! (עי´ לקמן מאינ´ עברית). ורק לרש"י קשה. ולמרות שאין בזה שום נפ"מ, כי אותם דיני הטריפה יהיו על על הקנים בין קשורים זב"ז ובין אם לא, א"כ לכל היותר, ביאור המציאות היא מחלוקת ראשונים היאך המציאות בדבר זה שלא נפ"מ להלכה. אך האחרונים אומרים שגם רש"י סובר כרמב"ם, ואין כוונת רש"י שמתפצלים מקנה אחד ממש, אלא שנראים דבוקים בו ומתפצלים ממנו. ועי´ ההסבר עם ציורים בטוטו"ד בס´ היפה "שיחת חולין" עמ´ קס"ב-קס"ג, עי"ש שכך הסבירו היד יהודה, ערוה"ש והסטייפלר. הוא העיז לפתוח מלתעותיו על הטהור וקדוש הסטייפלר, כי כתב שיש איזה סימפון מסמפוני הכבד שנכנס לריאה, וכך יוכל מחט לעבור בין הריאה לכבד, והטמא לעג לטהור. וזה מכיוון שלא הבין את דבריו הקדושים והנפלאים שבאו להסביר איך מגיע מחט ריאה לכבד למרות שאין חיבור נראה. דהיינו: הסטייפלר הוא שעורר הבעיה המציאותית, שהגמ´ אומרת ששייך שיעבור מחט דרך הסימפונות בלי לנקוב. וזה דבר שרופאי בהמה מעידים שיכול לקרות, כפי שאציין מיד. ומשום מה "שכח" הדובר ב"דעת אמת" ש"ידידו הטוב" [בדמיונו] ה"יד יהודה" מסביר בדיוק כך בסוגיא בחולין מ"ח ע"ב. ועי´ ב"שיחת חולין" דף רס"ג שלא נבהל להוסיף על דברי שניהם שהסימפון אינו ישיר מהריאה ללב, אלא עובר דרך הלב, עי"ש תמונות מדוייקות של המסלול לפי המציאות. וזה שאין הדובר ב"דעת אמת" מעודכן במציאות האמתית, היא המציאות החז"לית שילך וילעג על עצמו ולא על היודעים. ועי´ בחוברת "מבית לוי" מבית מדרשו של הגר"ש ואזנר שליט"א ניסן תשנ"ה מאמר של הגר"א ליכטנשטיין- רב בית המטבחים של מרבק, שכתב מאמר היאך מציאותית מגיע מחט מהריאה ללב ולכבד, ומעיד על מעשה אצלם שפתחו לב הבהמה ומצאו מחט והלב היה שלם מבחוץ, ורופאי בית המטבחים אמרו שהדרך היחידה שיכול להגיע לשם זה דרך הסימפונות דרך מחזור הדם. שוב הדובר ב"דעת אמת" מפגר בעידכונים המדעיים.