הסרט מעביר בדיוק את נקודות החוזק של הפלויד באותה תקופה - אולי תקופתם הטובה ביותר, לאחר בארט. השאלה היא, למה ציפית? איך הסרט חורג מציפיותיך או מהתדמית שהיתה לך לגבי הפלויד? מעניין.
בכלל התקופה הזו, אם נתעלם מתקופת בארט שבה מדובר בלהקה שונה לגמרי, היא המענינת והטובה של הלהקה והסרט הזה וההופעה מציג את ההרכב הזה בצורה יוצאת מהכלל, גם מבחינה קולנועית, וגם מוסיקלית, פשוט יופי של דבר
בתור בנאדם שיש לו להקה ושבילה חלק נכבד בחייו בחזרות של להקות אחרות אני יודע שהצלילים הכי יפים שאי פעם היו בעולם הזה היו בחדר חזרות הדברים שעושים בין לבין השירים האילתורים ודברים שגילית בזה הרגע דברים שכרגע המצאת ולכן זה מרגש אותך פי כמה כי אתה עושה את זה פעם ראשונה אפילו אני מתקשה להסביר את זה...מה שקורה בחדר חזרות לא רואה שום הופעה שבעולם זו הלהקה במיטבה ובפומפיי הם פשוט צילמו את זה וזה פשוט ענק
כי גם אני ציפיתי ל'הופעה', כמו שרק פינק פלויד יודעים לבצע. אבל כשהתחלתי קצת יותר לחרוש על זה, הבנתי את היופי שבדבר. כמו שציף ציינה - זה הפינק פלויד בשיאם. מראים אותם בכל מיני צורות שם וחושפים אותם. ולמרות שהבחירה של השירים יכלה להיות יותר טובה, הביצועים שם מדהימים הרבה יותר מהמקור לפי דעתי. קח לדוגמא את saucerful of secrets שלדעתי היה פי מאה יותר טוב מהמקור, השירה של גילמור בסוף הייתה מתאימה לגמרי. ואקוז שבכלל היה מדהים. טוב קיצר הבנת, ביי.
כשבאתי לשמוע את גרסת "סוסרפול" בדיסק בפעם הראשונה כמה התאכזבתי ממנה כי זה היה בדיוק אחרי שראיתי את המופע בפומפי,והקולות של המקהלה נראו לי כל כך יבשים ומשעממים לעומת הביצוע האלמותי של גילמור.לדעתי,מבחינה ויזואלית לפחות, השיר הזה הוא השיא של פומפי.
שהם מבצעים את החלק השני ב"אקווס". לא סרט מהמם, לא תופס אותך מבחינה קולנועית, ודוגרי- דיי משעמם. אבל לפי דעתי, אין כמו לראות את הארבעה האלה עושים משתי גיטרות, אורגן ותופים את הדבר הזה.