ואניייייי.....
עשיתי משהו שלא עושים כשאין כסף וקניתי (סוף סוף!!!!) את THE TOP, האלבום הכי הזוי שאי פעם נעשה. טוב, זו הגזמה פראית, אבל אכן האלבום הזה נעשה כשמוחו של האדמו"ר היה במצב נוזלי במיוחד. כהוכחה,DRESSING UP, GIVE ME IT, WAILING WALL ועוד ועוד ועוד... האלבום הזה נעשה תוך כדי העבודה עם סוזי אנד דה בנשיז ואכן יש דימיון רב בינו לבין HAYEANA של סוזי, שבו רוברט השתתף. באותה תקופה סימון, בסיסט העל, הלך לחפש את עצמו בלהקות אחרות כגון FOOL´S DANCE וCRY והותיר את רוברט די לבד. חוץ מלול כמובן, אבל לול.... כבר אז הוא היה במצב של OTHER INSTRUMENTS...... ואז הגיע אנדי אנדרסון, חבר הקיור היחיד ששותה יותר מרוברט, לול וסיימון ביחד. אה כן, והוא שחור. כמובן שהוא לא החזיק יותר מידי זמן ורוברט הטיס אותו אחרי שהוא עשה פדיחות בסיבוב הופעות. היה גם את פורל תומפסון, חבר מקורי בלהקת EASY CURE שעזב בגלל שלא הסתדר עם לול (מי כן?...). ד"א פורל, הוא גם נשוי לאחותו של האדמו"ר, ג´נט והוא גם עיצב את העטיפה של THE TOP. באלבום הוא מנגן בסקסופון למרות שהוא בעצם גיטריסט מוכשר עד כדי.............. והוא עיצב הרבה מהצליל של הקיור במיוחד בתקופת KISS ME KISS ME KISS ME. בכלל, האלבום הזה הוא מאוד פסיכודלי, גם בעיצוב וגם בגישה. הצבעים, הציורים, המילים שלא קשורות לשום דבר ("Oh I should be a polar bear, but it´s imposible" מתוך BIRDMAD GIRL) שהרבה מייחסים אותן למצב הנוזלי של המוח של רוברט. כן, כמו את BLUE SUNSHINE של THE GLOVE, גם את האלבום הזה עשו תחת הרבה מאוד כימיקלים. אבל על THE GLOVE אני אדבר בהזדמנות אחרת. ככה, שווה להכיר בעיקר בגלל הסגנון והשירים המצויינים, אבל בעיקר בגלל שמכנים אותו כאלבום הסולו הראשון של רוברט סמית´. (הרשמי יבוא עלינו, אי"ה, בשנה הקרובה. בע"ה.)
