מרכיב הקסם במשחק
עולמו של טוקין בסוף העידן השלישי מוגדר ביחס לעולמות הפנטסיאה המקובלים כעולם דל קסם. רבים הם המחוזות בהן המילה קסם היא הלצה צינית או קשקושם של מאהבים. רבות הן הארצות בהן חי אדם את חייו מבלי לראות קוסם כלל ומבלי להיות עד אפילו לתופעה אחת על טבעית כל שהיא. בהרבה ארצות נוספות, ישנן רק שמועות על קסם כל שהוא, ואגדות בלבד על אלפים וסיפורים על ´דברים מסוכנים ביער´ וסיפורי ילדים על ´שדים´ במערות, אך אין בהם אדם אחד שיכול להעיד על כך בגלוי. בשאר הארצות, שהינן הרוב, אדם אחד מתוך חמישים היה עד לתופעה על טבעית כל שהיא במהלך חייו, אדם אחד ממאה היה שותף במפגש עם ישות לא אנושית כל שהיא, וגם אז הוא נחשב בדרך-כלל לשוטה ולמכן. פרט לגונדור ורוהאן, שנמצאים במלחמה מתמדת עם אורקים, האורקים נשכחו כליל, וגם בארצות אלה, לא היו עדים לקסם כבר הרבה זמן, ולא מאמינים באלפים. (זכרו כיצד מנהל הפונדק של ברי מזהה את גנדלף - לא כגנדלף הקוסם, ולא כגנדלף האפור, ובטח ובטח שלא כמיתרנדיר, אלא כזקן מטורף עם כובע מחודד). מעטות הן החצרות בהן קוסמים הן תופעה מקובלת, ועדיין, רק משום שיש אחד כזה שמבקר בה תדירות. כל הקוסמים במשחק, מכל ה-1000 איש שיבואו, הם חמישה בלבד, כולל השר האפל בעצמו. עליהן מתווספים החזקים ביותר שבאלדר, גם כן חמישה, ואליהם מתווסף מלך אנגמר שהרי הוא למעשה הנזגול התשיעי. סך הכל - אחוז אחד בודד של קוסמים. התופעות העל-טבעיות כולן - יכולות ריפוי, מפלצות קסומות, מפלצות ענקיות, אביזרי קסם - יוסיפו אולי עוד 10% למשחק. מלבד זאת, מי ששיחק MERP יודע, אין הגבלה לבעל יכולות מיוחדות לא ללבוש שריון או לא להשתמש בחרב, ולהוכחה - לגנדלף עצמו היתה חרב.