קפיצה מהפורום השכן...חרדות שאחרי

[גדולה ומאושרת]

קפיצה מהפורום השכן...חרדות שאחרי

הניק כרגע לא ממש הולם את מצבי. שבוע 30, מפוחדת רצח. לא מהלידה. מהרגע שאחרי. פעם, לפני שנים, הייתי אדם מאוד חזק נפשית. בשנים האחרונות אני פצלוחה. אולי זה מה שבעצם מעמיד אותי בסיטואציה שאני נמצאת בה עכשיו. כבר הבנתי שאני הולכת לעבור סיוט וחוויה טראומתית בלידה, אבל רציתי שתשתפו אותי ברגע שאחרי. אני חוששת מסערת רגשות מטורפת, אדרנלין, בכי וחוסר יציבות נפשית. משהו מיזה נורמלי? טוב בטח נורמלי במידה מסויימת, השאלה איך זה מתקבל בבית חולים ועד מתי זה נמשך. איך מתמודדים עם זה? מקבלים בבית חולים כדורי הרגעה במקרה הצורך? כמו שהבנתן, אני לא מאלה שלוקחות הכל בכיף. קשה לי כבר מעכשיו. אשמח לכל תגובה כי הבנתי שבמקרה הזה ידע זה כוח.

 

[galala]

משהו מזה נורמלי?

כל זה נורמלי! הלידה לא חייבת להיות סיוט ולא חוויה טראומטית, אצלי היא עברה יחסית בסדר, אבל כל מה שתארת עברתי אחרי (ממש נשמע כאילו כבר ילדת לפי התאור המדויק), סערת רגשות, אדרנלין, פרצי בכי וחוסר יציבות נפשית בערבוביה גדולה עם עייפות. אבל והאבל הזה גדול, עם כל זה, גם אהבה ענקית שלא תתואר במילים שהולכת ומתעצמת עם הזמן. זה טוב שאת מודעת לדברים האלו שלרבות מאיתנו הגיעו בהפתעה, המודעות יכולה לעזור לך להכין את עצמך ואת סביבתך (בעל, משפחה, חברות). אם יש באפשרותך לקבל עזרה מקצועית, מה טוב. החשוב הוא להוציא את הדברים, לחלוק, להעזר במי שרק אפשר, ולדעת שלרוב זה זמני. אצל כל אחת זה נמשך תקופה שונה (אם בכלל) על עצמי אעיד שחודש לאחר הלידה התאפסתי וחזרתי לעצמי (עצמי קצת שונה אבל רגועה והגיונית). לגבי כדורי הרגעה איני יודעת לענות לך, סביר להניח שלא ניתן לקחת כדורי הרגעה עם הנקה, אבל על כך תתיעצי עם מומחים במידת הצורך. הלוואי שתופתעי מעצמך לטובה ושילך לך בקלות. בהצלחה

 

[POOH*]

שלום לך...

קודם כל לא חייבים לעבור חוויה טראומתית וסיוט בלידה. וחבל שככה את מתכוננת לזה... כמו שאמרת ידע הוא כוח - למה לא לחפש ידע על איך להקל על כאבי הצירים? ומה יכול לעזור ללידה מהירה יותר? למה מראש לקחת כמובן מאליו שזה הולך להיות סיוט? וכנ"ל לגבי האחרי... למה לחשוב שיהיה כל כך רע? וכן - החששות מאחרי נורמליים. אבל אולי דווקא תהיה לך לידה קלה ונפלאה בלי תפרים וישר תתחברי לילד/ה והכל יזרום נפלא? ועוד משהו - אם את כל כך חוששת אולי כדאי לבקש מהבעל לדאוג לכמה ימי חופש להיות איתך בבי"ח ואח"כ בימים הראשטונים בבית לעזור? או למצוא חברה/אמא/חמות שיוכלו לעשות את זה? אם את רוצה אני מתנדבת לבוא ולעזור אם תצטרכי. בקיצור אל תדאגי... את תמצאי את הדרך שלך להיות אמא - ונכון שלא תמיד זה קל. אבל יש בזה המון רגעים נפלאים ומספקים. ומאחלת לך לידה קלה... POOH

 

[מ ת י ל ד ה]

הי! ../images/Emo24.gif

כנראה שאני ממש שונה ממך: אני (משתדלת) שלא להכנס לחרדות, בקשר לדברים העתידים לקרות... בתור מי שמתעלפת מכל דקירה, ואף התעלפתי כשחברות סיפרו לי על הלידות שלהן (בשני מקרים

), קצת חששתי מהתמודדות עם הלידה, אבל לא נתתי לפחד הזה להשתלט עליי, וכמו שאני תמיד אומרת לעצמי: "לזרום עם הדברים". הרי מה שמפחיד, הוא הלא-נודע, אך בסיטואציה עצמה אנו מתמודדים עם הדברים צעד אחר צעד. כן, זה נורמלי לחשוש. כן, צריך להתכונן. אבל כדאי להשתדל (במידת האפשר) לא להרחיק-לכת עם החרדות, ואם זה לא אפשרי, אז לפנות לעזרה מקצועית. מאחלת לך שיהיה לך המשך הריון נפלא, ולידה קלה!

מירב

 

[מאיה ורוני]

ידע הוא כח

מצד אחד אני בעד להזהיר, להתריע ולספר לנשים בהריון שזה לא עומד להיות קל, שיתכוננו, שידעו ויפנימו שהתקופה שאחרי הלידה היא הכי קשה. מצד שני כמו שכתבתי בכותרת, ידע הוא כוח, ואם תכיני את עצמך זה יעבור לך בקלות יחסית. כמו שאמרו קודמותי, לידה אינה בהכרח טראומה כפי שאת מתארת. הלידה שעברתי היתה נחשבת קלה ולא היתה טראומטית כלל. לגבי האחרי: נשמע לי שאת פריקית של שליטה עצמית וקשה לך יותר עם הידיעה שלא תוכלי לשלוט על רגשותיך. אני מציעה לך לעשות לעצמך הנחות, אין לך ברירה. לא תוכלי לברוח מהבייבי בלוז (כתבתי פה בעבר כמה הייתי מוכנה לזה וזה בכל זאת הגיע) או מהעייפות או מהקשיים האחרים . אבל אם תהיי מוכנה להם ותזרמי איתם, הכל יהיה פשוט יותר. יתכן שהאמהות עצמה תעשה לך את זה, תתן לך את הרוגע והסבלנות להתמודד עם עצמך ועם הקשיים. את יתר העבודה יעשו הבעל והמשפחה או החברות. ואם יחסר לך , אנחנו כאן בדיוק בשביל זה.

 

[תנועת החסידות]

את עשויה בהחלט להיות מופתעת לטובה

אני קראתי המון על הקשיים של אחרי, ובסופו של דבר, היה הרבה פחות נורא ממה שחששתי. אני חושבת שממש אין הצדקה לניסוח של: "כבר הבנתי שאני הולכת לעבור סיוט וחוויה טראומתית בלידה". מה פתאום? מי אמר?? האם חשבת על כך שיכול להיות שזו תהייה חוויה נפלאה? שיכול להיות שהכל יעבור חלק ובכיף? והכי חשוב - שבסוף הלידה יניחו עליך יצור קטן, מופלא ומקסים שכולו שלך? תראי, אני עברתי לידה ללא אפידורל, ולא מבחירה, וזה היה כואב. אבל אני לא זוכרת את החוויה כטראומתית. אני זוכרת את הלידה כחוויה מיוחדת ומדהימה, והיא נתפסת אצלי רק כדרך שהיה צריך לעבור כדי לזכות בבת החמודה שלי. ועוד כמה דברים: אל תשכחי, שאחרי הלידה יהיה לך יצור מאד מוחשי לדאוג לו (שכרגע הוא מאד ערטילאי, אני יודעת). יש סכוי טוב שכל מצוקותיך ידחקו אל מול הרצון העז כל כך להגן ולעטוף ולדאוג לו. חוץ מזה, את מרבית היולדות תוקף בלוז קטן דוקא ביום השלישי אחרי הלידה, ככה שבבית החולים את יכולה לצפות דוקא לתחושת "היי". וגם מהבלוז אין לך מה לדאוג - כל עוד מדובר בעצבות קטנה וחולפת - זה נורמלי ותוכלי להתמודד עם זה. ויכול להיות גם שכל הענין ידלג עליך. לדעתי כדאי שתתחילי להתאמן בחשיבה חיובית...

בהצלחה!!

 

[עמית@]

א. לידה זה לא תמיד סיוט וטראומה.

אצלי זה היה בדיוק להפך. ב. לא היתה שום סערת רגשות מטורפת, זה לא שהחוויות הולכות מעכשיו לשלוט בך ולעולם לא תהיי יותר בעלת השפעה על חייך- אני ממש לא מסכימה עם התפיסה הזו. ג. כדורי הרגעה? ממש ממש לא. תקראי כמה שיותר על לידות, על טיפול ביילודים, על משברים שאחרי הלידה, תנסי לדמיין איך יהיה, ואיך תרצי לראות את הבעיות נפתרות, תקראי על בעיות, תקראי על פתרנות. מקווה שבסוף תרגישי שאת עוברת הכל בקלות- וגם אם לא, הרי שיש עתיד, משום שאת לא היחידה והראשונה.

 

[מעיןבר]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

הוצאת לי את המילים מהמקלדת. והמלצה: הספר "פתאום הורים" מאת מיכל גוטליב רגב - עוזר מאוד להתונן וגם משיא כמה עיצות מעשיות.

 

[אמאטריה לעדי]

חרדות שלפני ואחרי

אני הכמעט אחרונה מהחברות שלי שילדו ושמעתי את כל הסיפורים ואחת הסיבות שלא רציתי להכנס להריון היתה הפחד מפני הלידה וגם השינוי הגדול בחיי היום יום כמו חזרה מאוחרת הביתה כל יום, טיסות לחו"ל וכו'. במהלך ההריון לא עבר יום שלא נחרדתי מהפחד לקראת הלידה. מה גם שיש לי חברה שחוותה דיכאון לאחר לידה והייתי בטוחה שגם לי יהיה. טוב, בקיצור, הלידה היתה טראומטית מאוד וכואבת. אבל, ברגע ששמו את עדי שלי עלי וראיתי אותה ירדו לי דמעות (גם עכשיו בזמן שאני כותבת) של אושר, למרות האזהרות מחברותי התאהבתי בה מיד. לא היה לי אפילו בייבי בלוז. לא בכי, לא הורמונים משתוללים שום דבר. כן, זה קשה, יש לילות ללא שינה, אך ברגע שהיא מחייכת הכל מתגמד. אמנם לא יכולה לחשוב על עוד לידה כרגע, אך עדי היא הדבר הכי טוב שקרה לי

 

[גדולה ומאושרת]

למשיבות הנפלאות ../images/Emo140.gif

קודם כל תודה על הכנות והשיתוף בחוויות הטובות והפחות טובות. מקווה שעצם זה שאני מודעת למה שעלול לקרות לנשים מסויימות (כמוני למשל) יביא לזה שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר, ואולי אפילו הלידה תשחרר לי איזה פיוז תקוע... מעיין בר - מודה לך על ההמלצה לספר, כבר היום הולכת לחפש אותו. אשמח להפניות נוספות למקורות מידע רלוונטיים, גם באינטרנט. שיהיה לכן יום מקסים.

 

[אוזה האוזה]

אני פחדתי מאד מכל עניין הלידה

איכשהוא גם היה לי די ברור שיהיה לי דיכאון לאחר לידה ולידה קשה ונוראית עם ים תפרים , אבל תודה לאל הייתה לי לידה מדהימה קצרה קלה ומצחיק לומר אבל לא כזה כואבת .סערת רגשות הייתה וגם דמעות מדי פעם לי היה חשוב להכין את הבעל לכך כדי שידע להתמודד ולתמוך אז נתתי לו לקרוא שרשורים בנושא . סך הכל זה טיבכי ,עובר ובסופו של דבר אוצר קטן ומדהים נשאר .

 

[אדר שלי]

כפי שכבר כתבו לך כאן ../images/Emo141.gif

יש סיכוי בהחלט סביר שלא תהיה לך לידה טראומטית ולי בכלל נראה כל עניין הלידה כמשהו שתלוי איך את מסתכלת עליו, לדוגמא, לי הייתה לידה קשה מאוד, שהסתיימה כל-כך שונה מאיך שתכננתי (קיסרי), אבל הייתי גמישה עם הפנטזיות שלי לגבי הלידה ולכן לא בכיתי על זה הרבה ואת באמת לא הולכת לעבור סיוט. ולרגע שאחרי: אני אשתף אותך במשהו שקרה לי: כשאחותי התאומה ילדה את בתה לפני כשנתיים, שאלתי אותה חודש לאחר מכן, אם יש רגעים שהיא מתחרטת. היא אמרה לי שלא (היום היא מודה שהיו המון כאלה). אני כל ההריון הייתי בין שמחה לפחד שאתחרט על הרגע שילדתי, ומה ששמעתי על הימים שאחרי הפחיד אותי נורא, אבל... גיליתי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי (אני רק חודש וחצי אחרי)! נכון, לא התאהבתי בו מייד, נכון, יש ימים טובים ופחות טובים וצריך להיות מאוד גמישים עם תכניות בכלל ועם הזמן, נכון, לפעמים עייפים, אבל גיליתי שאני מאושרת כשהוא מתעורר, שמחה להניק אותו (ובהתחלה לא היה קל) ובשמיים כשהוא מחייך. האהבה הזו ממלאת כל חלק בי עד שלא נותר מקום לקשיים שאת פוחדת מהם. לגבי סערת הרגשות: לכולנו יש סערת הורמונים בצורה שמעולם לא חווינו וצריך להכין את עצמך ואת בן הזוג לבכי ללא שליטה לפעמים או לדכדוך. אצלי, זה עבר לאחר כשבוע וחצי. אצלך אולי זה יעבור אפילו מהר יותר ולדעתי האופטימיות כאן משחקת תפקיד לא קטן. מכירה את הביטוי: "נבואה שמגשימה את עצמה"? אז אל תעשי את זה לעצמך. חייכי, התקופה הנפלאה ביותר בחייך עומדת בפתח ואת עוד מעט שם! מקווה שעזרתי במשהו...

 

[דלית 3]

בקרי חברות עם תינוקות - זה יעזור גם

לך וגם להן. אם תעזרי להן בטיפול בתינוק זה יתן לך קצת נסיון והרבה ביטחון. כל מה שתיארת נורמאלי ומנסיון שלי של 3 לידות, הראשונה היתה

, השניה היתה נפלאה (בחדר לידה כבר הייתי מוכנה להיכנס שוב להריון

) עד כדי כך שכל ההריון השלישי "הכנתי" את עצמי לא להתאכזב אם לא יהיה כ"כ כייף. הלידה השלישית, שהיתה טבעית, היתה עוד יותר נפלאה ומיוחדת. גם נפלאה זה יחסי - לידה זה לא ללכת לבית קפה אלא דבר שכרוך באי נעימויות וכאב. למרות זאת, בפירוש הצלחתי להנות בשתי הלידות השניות. כאבי הלידה ניגמרים באחת מיד עם יציאת התינוק ומרגע שמניחים לך אותו על הבטן הכל מתגמד. אחרי זה יכולה להיות נפילת מצב רוח וכל מה שתיארת ובבית החולים מכירים ועוזרים. כמו שכתבת: ידע זה כוח שיעזור לך להתגבר על הכל. הרבה תלוי בעיני המסתכל, יש לי חברה שבחרה קיסרי ללא סיבה רפואית רק בגלל שבלידה הראשונה היה קיסרי מסיבה רפואית והיא רצתה משהו מוכר. חישבי לתוכך פנימה אם חלק מהחשש הוא לא הכנה שלך למניעת אכזבה. מבחינת לחשוב על הרע כדי שבמציאות יהיה יותר טוב. יש אנשים שהגישה הזאת עוזרת להם להתמודד וכל עוד זה מתאים לך ולא משתלט עלייך - אז

. המשך הריון שלא ומשעמם ולידה קלה.

 

[אלמוג שלי]

לא סבלתי מזה אחרי הלידה

בייתי בהתרגשות טוטלית. עד היום אני בהתרגשות טוטלית מכך שאני אמא. האמהות הביאה לי הרבה מרגוע ושלווה.

 

[rnati]

ידע זה כוח והשד לא חייב להיות נורא

קודם כל תבררי הכל על הכל, תדפיסי לך מאמרים על אחרי הלידה, על הטיפול בתינוק וקחי בחשבון את כל האנשים שאת סומכת על דעתם כאופציה להתייעצות. בבית החולים יש הרבה הרצאות והאחיות מאוד נחמדות וישמחו לעזור לך, דוגמא ליום בבית חולים: 8:30 הסברים על הנקה, איך לעשות נכון (שום מילה על חשיבות, את לא רוצה להניק - את לא חייבת לשבת בהרצאה) 11:00 הסברים על הטיפול בתינוק, טיפת חלב - מתי כמה למה ואיך לדבר עם האחות שם וגם קצת על כמות העיצות שיתנו לך מסביב (אם תתיחסי לכולן את תשתגעי) 14:00 עיסוי לתינוק בין לבין את יכולה להתייעץ עם האחיות של התינוקייה, לבקש שידריכו אותך על כל דבר שבעולם. לגבי הלידה - מקווה השבוע לכתוב את סיפור הלידה שלנו, אבל רק כדי להרגיע אותך, אני התכוננתי לכאבי תופת, הייתי מוכנה לזה שאני אשבר ואבקש אפידורל למרות שנורא רציתי ללדת טיבעי. מה היה בתכלס? לאורך כל שלבי הלידה הייתי עם חיוך על הפנים, בין הצירים נרגעתי עד כדי כך שנרדמתי (בן זוגי צילם את הלידה בוידאו - חצי מהזמן אני ישנה בכל מיני פוזות), בשום שלב לא עלה לי בראש אפידורל וכשהצוות הרפואי הציע לי חשבתי שהם משוגעים, אמרתי להם שנדבר שוב כשבאמת יכאב לי (זה לא שלא כאב, אבל זה בהחלט היה נסבל) לאורך הלידה הזמן טס ובשניה שהילדה יצאה הכל עבר, נכון, עדיין שרף לי כל האיזור של הנרתיק אבל - כל הכאבים והלחצים (פיזיים ונפשיים) שליוו אותי במהלך ההריון - עברו. הלידה היתה חוויה. קחי בחשבון את ההכי גרוע, תתכונני להכל תבררי את כל האופציות, אבל תדעי שהמציאות יכולה להיות שונה (וסביר שתהיה), היא יכולה להיות הרבה יותר טובה ורגועה מכל הפחדים שלך.

בהצלחה

 

[אמאטריה לעדי]

באיזה בית חולים ילדת?

בליס למעט הרצאה על הנקה לא היה שום דבר. בנוגע לשאול את האחיות על טיפול בתינוקות, הן עושות טובות שמסבירות משהו כשיוצאים הביתה. וזה שלא חייבים להגיע להרצאה על הנקה, האחיות עוברות ומזכירות את ההרצאה ואם את לא שם הן כבר יזכירו לך שאת אמא רעה. ככה היה אצלי בכל אופן. האמת, כיף לך שהיתה לך לידה כזאת. אני ממש סבלתי.