אמא של תותוש
New member
קפצתי לביקור ולספר לכם ש...
לא יודעת מי זוכר אותי ויש פה גם הרבה חדשים (וזה נפלא) אז קודם כל אציג את עצמי: אני אמא לילד מקסים בן שנה ו-10 חודשים שמשבוע 16 גילינו שיש לו ק"פ ברגל ימין. הוא נולד בקפלן ומאז אנחנו במערכת יחסים נפלאה עם ד"ר פנסקי, אורטופד הילדים במרפאה שם. והיום היינו בביקורת. וכרגיל יצאתי עם חיוך ענק על הפנים. הדבר הראשון שהד"ר אמר לי אחרי שבדק את הרגל זה "כל הכבוד לך". בגלל שאני מקפידה באדיקות לשים לו נעליים כל לילה, התיקון המושלם שהושג נשאר מושלם. ומכיון שאני מתכוונת להמשיך לשים לו כל לילה עד גיל 4 (ותודה שוב לעידית שהביאה אותי לזה) הסיכוי לנסיגה נמוך מאוד מאוד. וההליכה שלו כשל כל ילד אחר. והרגל שלו במצב מצויין. ורוב הסיכויים שוהא יחיה חיים רגילים לגמרי ללא כל אי נוחות בגלל הק"פ. אז הק"פ מזמן לא משחק תפקיד בחיינו. ברור שבפנים תמיד יש דאגה, אבל זו רק דאגה אימהית מובנת ולא חשש סביר לבעיה. ומעכשיו אנחנו בביקורת רק 3 פעמים בשנה. איזה כיף
והורים יקרים, המסר שלי הוא - ראו בנעליים צו עליון, חלק בלתי נפרד מהחיים. כמו שאתם מצחצחים לו שיניים כל יום או מקלחים, כך גם שמים לו נעליים. ואם עושים את זה באדיקות מלידה, זה הופך להיות חלק מהילד והוא לא סובל מהן. הוא יסבול אם זה יהיה פעם כן ופעמיים לא. הנעליים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחייו. כשהוא ישן, לפני שאני שמה לו את הנעליים הוא כבר ישן בתנוחת פיסוק כאילו יש לו את הנעליים. וכשאני מורידה אותן, הוא משחק איתן. אין לו שום דבר נגדן. ודבר אחרון-הרופא סיפר לי שמגיעים אליו חברי פורום והוא יודע את זה לפי השאלות שלהם. אז כל הכבוד לפורום הזה שתומך ונותן מידע חשוב להורים. ושתהיה לכולם שנה טובה וגמר חתימה טובה
לא יודעת מי זוכר אותי ויש פה גם הרבה חדשים (וזה נפלא) אז קודם כל אציג את עצמי: אני אמא לילד מקסים בן שנה ו-10 חודשים שמשבוע 16 גילינו שיש לו ק"פ ברגל ימין. הוא נולד בקפלן ומאז אנחנו במערכת יחסים נפלאה עם ד"ר פנסקי, אורטופד הילדים במרפאה שם. והיום היינו בביקורת. וכרגיל יצאתי עם חיוך ענק על הפנים. הדבר הראשון שהד"ר אמר לי אחרי שבדק את הרגל זה "כל הכבוד לך". בגלל שאני מקפידה באדיקות לשים לו נעליים כל לילה, התיקון המושלם שהושג נשאר מושלם. ומכיון שאני מתכוונת להמשיך לשים לו כל לילה עד גיל 4 (ותודה שוב לעידית שהביאה אותי לזה) הסיכוי לנסיגה נמוך מאוד מאוד. וההליכה שלו כשל כל ילד אחר. והרגל שלו במצב מצויין. ורוב הסיכויים שוהא יחיה חיים רגילים לגמרי ללא כל אי נוחות בגלל הק"פ. אז הק"פ מזמן לא משחק תפקיד בחיינו. ברור שבפנים תמיד יש דאגה, אבל זו רק דאגה אימהית מובנת ולא חשש סביר לבעיה. ומעכשיו אנחנו בביקורת רק 3 פעמים בשנה. איזה כיף
