קפצתי לביקור עם איחולים ושאלה

[רותי ע]

קפצתי לביקור עם איחולים ושאלה ../images/Emo13.gif

קודם כל - מזל טוב לפנינה על הפורום החדש

לא להאמין איזו פעילות, כנראה הוא היה נחוץ כבר מזמן...

ושאלה שמתקשרת לפורום אחר, פורום להיות הורים : האם היחסים עם החמות משתפרים או מחריפים כשמגיעים הילדים ? אצלי למשל הם היו נהדרים ונשארו נהדרים גם עם בוא הילדים (אבל אני בהחלט לא מדגם מייצג כאן

).

 

[רותי ע]

ומה ענו אימהות על השאלה

תשובות מפורום להיות הורים

 

[פנינה ושלושת הדובים]

היי רותי ברוכה הבאה

שמחה לראות אותך גם פה (למרות שאני ואת באמת לא מדגם מייצג

) האמת, אצלי היה אחלה לפני הילדים ונהיה ממש נפלא אחרי. והכי מצחיק שלפני שדיברנו על חתונה חמותי בכלל לא הכירה אותי ובערך חצי שנה לפני רק הכרנו רשמית (אולי זה מה שעזר ליחסים אחרי?) בכל מיקרה, שחר היא הנכדה המועדפת (גדלה אצלה בבית כמעט שנתיים) ואולי עצם העובדה שאני הכלה היחידה זה ככה. אבל הגיסים שלי מאושרים עם החותנת שלהן גם כן ככה שלא נראה לי שזו הסיבה. מהיום שהכרנו, היא אמרה שאני כמו ביתה השלישית (האמת, בעלי הוא כנראה הילד המועדף עליה, ואת הילדים שלנו היא רואה הכי הרבה......) בקיצור, כמו שאמרתי אני משוגעת על חמותי ולא מחליפה אותה באף חמות אחרת...

 

[מור של נעם]

אצלנו אחרי שנעם נולדה..הייתי קופצת

מכל דבר, והאמת שגם היום.. הפתרון שלי, הם באים אלינו לשמור על נעם כשאני לומדת..הם נהנים ונעם גם..והכי חשוב אני אינני, לא רואה, לא שומעת וכולם מרוצים..

 

[odeia]

רותי, היי, מה נשמע? לגבי שאלתך

אצלנו, לאחר החתונה, היה שיפור, היא לא מתערבת בחיינו, או כמעט ולא. בעלי כבר לא גר אצלה ולכן זה השיפור הכי גדול. חמותי היא אישה לא הכי אמיתית, וכאילו היא אוהבת אותי, אבל כשבעלי במילואים היא לא כל כך חושבת עלי. כשבעלי יצא למיל´ בפעם האחרונה, היא התקשרה אלי מוקדם בבוקר לשאול אותי אם ישנתי לבד. לא יודעת אם השאלה היתה כשאלה רטורית ומטומטמת או שהיא באמת חקרה. מה שבטוח היא קיבלה תשובה ש: לא, כשהיא לא הבינה איך זה, הרי בנה יקירה במיל´, נתתי לה לנשום ואז אמרתי שישנתי עם הילדה. להזמין אותנו, את הילדה ואותי, לשבת שלא נהיה לבד, היא לא הזמינה. היחסים בניניינו הם ענייניים אלא רק אם יש בעיה ואני תמיד מוכנה לעזור לה. לא רוצה ממנה כלום ולא צריכה ממנה כלום ולכן גם לא מצפה. מקסימום מבקשת אוכל מסויים כשמגיעים אליה. בסה"כ אני מראה לה כבוד והערכה, לא מעלה את מה שיש לי באמת עליה. דואגת לה, היא אשה חולה וכשאנחנו אצלה אני מנסה לעזור במה שאני יכולה. לפי דעתי, כל כלה צריכה להראות ולתת כבוד לחמותה, גם אם לא אוהבים אותה. המצב שונה כשגם הבעל/הבן לא בקשר עם אימו.

 

[lishon]

בטח לא השתפרו

הבעיות רק בולטות יותר, הן לא ממש השתנו. אם עד שהגיעו הילדים פחות התרגשנו מההתערבות שלה, היום אנחנו מתרגשים קצת יותר, כי אם לי למשל יש בעיה שהילדים שלי יאכלו כמו חזרזירים (ואני לא מדברת על אוכל אלא על ממתקים) והיא מפטמת אותם, קשה לשמור על סבר פנים מעודן ולהעיר בו זמנית שאני מחליטה שהילדים לא יקבלו במבה לפני ארוחת צהריים. יש יותר הערות "בונות" מצידה לגבי שיטת החינוך שלי. אנחנו נאלצים לבקר יותר (לטובת הילדים כמובן) וכן, הרבה הרבה נשמר בבטן כי אין שום סיבה שהילדים יסבלו מכך שהסבתא והאמא לא ממש מסתדרות.

 

[anat30g]

תשובתי להלן

מאחר וה"בעיות" שיש לי עם חמותי אינן קשורות ישירות לילדים שלי - אז בוא הילדים לא שיפר או הזיק ליחסים. אין לי בעיה עם הדעות שלה ביחס לגידול ילדים, אני חושבת שהיא סבתא נפלאה... מצד שני - לעיתים יש בעיות שקשורות לילדים (למשל היא מביאה ממתקים בשעה רבע לתשע בלילה, כשהיא באה לבקר) - אבל זה בגלל שהיא סבתא "נפלאה" - כל ילד היה מת שיביאו לו ממתקים ובכל שעה... כמובן שזה מרגיז אותי, אבל זה גם מרגיז את בעלי - וכל עוד אנחנו מואחדים מול הבעיה בעצם אין בעיה, כי הוא זה שמשוחח איתה... הבעיות נוצרות שזה אני מולה והבן שלה קרוע באמצע.... כי גם אני קצת אשמה וגם היא אשמה...

 

[היידי אור]

לרגע נראה שהם השתפרו

אבל מהר מאוד נוכחתי לדעת, שהיא חושבת (וטועה בגדול) שהיא תחנך לי את הילדה, תאכיל אותה, תלמד אותה, תשחק איתה ובקיצור- אני רק היולדת, היא האמא. אז מראש אני רואה שעוד יהיו פה הרבה צרחות ואפילו איזה ברוגז עד שהיא תבין את התפקיד שלה. ומה התפקיד שלה? לחבק ולתת ממתקים שאמא לא מרשה לאכול.... אפילו בייבי-סיטר אני לא רוצה שהיא תעשה לנו! מי יודע מה היא תתן לתינוקת לאכול--- אולי איזה עוגה, עם קובה בשר ולקינוח חלב ניגר???

 

[טלאפ]

רגע, מה? מה רע בקובה?../images/Emo8.gif

 

[היידי אור]

האמת?

היא עושה אחלה קובה! ובכלל מכינה אוכל טעים.... אבל קשה לה להבין שתינוק יתחיל לאכול אוכל כזה כבד רק עוד הרבה הרבה זמן... תקלטו שהילדה עוד לא אוכלת מוצקים, והיא כבר הכינה לה קציצות (!!!!)...

 

[אינה של יערה]

בשנות ה-70 ידעו לגדל ילדים!!

הייתי צריכה להסביר, לפרט ולנמק לאמא שלי למה לא לתת לילדה בת 4 חודשים תה ("אבל לך נתתי תה בגיל 3 חודשים!!!"). יופי. בשנות ה-70 גם לא ממש היה תמ"ל אז נתנו סתם חלב פרה עם מים וסוכר, דייסה בגיל חודשיים, פירות בשלושה חודשים וסטייק בפיתה בחצי שנה. אמא שלי פשוט לא מסוגלת להגיד ליערה "לא". היא רואה קולה על השולחן, בטח שהיא תרצה גם. אבל מצאתי משפט מנצח - "אני זו שתיקח אותה לרופא השיניים אז אני יכולה להגיד לך לא לתת לה קולה".

 

[מור של נעם]

איזה מעצבן כל ענייני האוכל..כל פעם

שנעם יונקת, היא דואגת להזכיר שהיא הניקה את כל ילדיה עד גיל שנה וחצי, אבל הם היו ממש ממש שמנים..והחלב שלה היה כזה טוב, שהיו מביאים לה עוד תינוקות מהצ´כונה...איזה יופי לה

 

[עדה ב]

אצלי זה ממש פרווה../images/Emo70.gif

אז ככה, עד החתונה יצאנו שלוש וחצי שנים ובכל התקופה הזו כף רגלי לא דרכה בביתם, פשוט בגלל שהם לא רצו אותי (ראו הסיפור שלי למטה). אחרי החתונה הם כאילו קיבלו אותי והיו נחמדים, אבל היו הרבה קטעים של העלבויות מצידם בגלל כל מיני דברים שכאילו אמרתי והם נעלבו. אחרי שנולדה הגדולה היחסים לא ממש השתפרו, אבל גם לא החריפו, אבל היו דברים שהטריפו אותי כמו: הם גרים מרחק הליכה של 15 דקות מאיתנו, אבל אף פעם היא לא באה לבקר את הנכדה שלה, טענות שהיא לא רואה אותה מספיק תמיד היו לה ובכל פעם שהיינו באים לארוחת שישי היא היתה אומרת לי: תביאי לי אותה, למה את לא מביאה לי אותה? ואני הייתי עונה לה: את תמיד מוזמנת לבוא מתי שאת רק רוצה. אז היו מתחילים התרוצים: אין לי זמן, אני עובדת כל היום, אין לי תחבורה נוחה ועוד ועוד... בעניין של הממתקים, אלף פעמים אמרתי לה שלא תיתן שוקולד, שתיתן ביסלי, במבה אבל זה כמו לדבר לקירות. למזלי הילדה לא אוהבת שוקולד אז זה תמיד נזרק לפח. לפעמים היא מביאה לילדה שקית עם תפוח אחד, עגבניה אחת בננה אחת וכד´, כאילו מה? לי אין בבית פירות וירקות???

 

[מור של נעם]

למה 1 מכל דבר? אם כבר שתביא קילו

קילו וחצי, גם אני הייתי מתעצבנת בהתחלה כשהיתה מביאה: פירות, ירקות, שתייה, עוגיות, עוגות..ועוד ועוד כשהייתה באת להתארח.. הייתי נפגעת, למה מה אין לי?..אני לא מארחת מספיק יפה?. בסוף למדתי להנות מזה, שתביא (היא מתוך כוונה טובה לעזור) ולנו זה חוסך הרבה.

 

[עדה ב]

בהתחלה היא באמת

היתה מביאה לנו בכמויות שאפילו למשפחה זה היה המון, ובאיכות סוג ד´, כמובן שחצי מזה היה נזרק מיד כי זה לא היה אכיל והשאר היה נזרק כי כמה כבר אכלנו כזוג. כל פעם הייתי אומרת לה, או לבעלי שיגיד לה, שתפסיק לקנות כי זה ממילא נזרק. בסופו של דבר באיזה שהוא שלב זה נפסק. אח"כ, כשהיינו באים לארוחות שישי היא היתה נותנת לנו אוכל, אבל תמיד זה היה מנה מכל דבר. זה פשוט הוציא אותי מדעתי, מה היא חושבת לעצמה? שאני לא מאכילה את הבן שלה, אז היא שולחת רק בשבילו? היום גם זה נפסק בגלל שבכל פעם שהיא רצתה לתת אוכל אנחנו סרבנו. אז לדעתי אם באמת היא רצתה לעזור, היא היתה יכולה לשאול אותי איך היא יכולה לעזור לנו? או מה אנחנו צריכים? ואולי במקום לקנות לנו את הכמויות האלה היא יכלה לתת לנו קצת כסף ואנחנו היינו קונים את מה שאנחנו צריכים. העניין הוא שהיא לא באמת אישה רעה או שהיא עושה את זה מתוך רוע, לדעתי היא פשוט לא מודעת למה שהיא עושה או כמה זה פוגע.