קפ"ץ - כמה מילים טובות
(בהמשך לפרק הקודם בסאגה)
אז יום-יומיים אחרי שכתבתי לקפ"ץ פניה דרך האתר שלהם שציינתי בה את אכזבתי ואת זה שאני מסיים את הטיפול איתם, מתוך ייאוש - קיבלתי טלפון. אחת הקצינות שם התקשרה לשמוע בדיוק מה הפריע לי. הסתבר שהיא זו שכתבה את המכתב או משהו כזה.
העליתי בפניה כל מיני דברים. על עצם הקליטה שלי היא אמרה שזו היתה חובת ג'וליס לקלוט אותי ומשהו נפל שם בין הכסאות בין הבסיס ליחידה שלי, ככה שהיחידה שלי באמת לא היתה מחויבת לשלוח מישהו לקלוט שני חיילים מסכנים. אם ההודאה הפשוטה הזו בחוסר תיאום היתה מופיעה באחד המכתבים שקיבלתי במקום לתת תשובות דיפלומטיות וחסרות כל ערך, לא הייתי מתוסכל מהתשובות שלהם. אבל כנראה שזה משהו שקשה להם להודות בו בכתב.
לגבי שאלותיי היותר פרקטיות - מדיניות אי-חלוקת השוברים לציבור המילואימניקים בג'וליס, המדיניות הרחבה יותר של צה"ל ומשרד הביטחון שלאגד יש רק שובר אחד - לא היו לה תשובות מלבד "שיקולי מערכת" או משהו כזה. בקיצור, היו דיונים על זה והחליטו שזה המצב. אם התשובות האלה היו מופיעות במכתבים, לא הייתי מתוסכל. כנראה שגם זה משהו שהם לא יכולים להודות בו בכתב כלפי חוץ, למרות שאין פה משהו רע. עצוב שמדיניות מטומטמת נותרת על כנה כי "ככה". אולי אם יותר מילואימניקים היו מתלוננים על זה המצב היה קצת זז.
לגבי המילה שלי מול המילה של היחידה, כשקפ"ץ חזר שוב ושוב על תשובת היחידה שלי שסתרה את מה שאני הצגתי - היא אמרה שהם פונים ליחידה לקבל תשובה על כל פניה ובמקרים שאינם קריטיים הם לא נכנסים לעומק לחקור. אני מבין את זה, אבל זה עדיין מתסכל.
ולגבי ההתנהלות שחותמת מכתבים ב"סיום טיפול" כשהעניין בכלל לא נפתר, היא אמרה שהעדיפות שלהם היא גם לשוחח טלפונית עם פונים כשזה נדרש, אבל לא תמיד הם מספיקים.
כמו עם כל שירות שמקבלים, ברור שכשיש מישהו שמקשיב לך ונותן לך תשובות ב"לייב" זה יותר טוב מהתשובות היבשות הכתובות. ככה גם אפשר לשמוע קצת יותר מאשר המעט שנכתב. ככה שגם אם לא קיבלתי תשובות כמעט לכלום, זה השאיר טעם טוב יותר בפה מאשר ההתנהלות הכתובה.
היא ציינה גם שבהרבה מקרים הם מערבים את כל סגל הבסיס כדי לקבל תשובות, מתערבים אקטיבית במקרים שצריך, מעבירים סדנאות כדי ליישר קו ולהבהיר דברים וכו'. דברים מעודדים, שאני מקווה שמתקיימים במידה מספקת כדי לשנות דברים.
(בהמשך לפרק הקודם בסאגה)
אז יום-יומיים אחרי שכתבתי לקפ"ץ פניה דרך האתר שלהם שציינתי בה את אכזבתי ואת זה שאני מסיים את הטיפול איתם, מתוך ייאוש - קיבלתי טלפון. אחת הקצינות שם התקשרה לשמוע בדיוק מה הפריע לי. הסתבר שהיא זו שכתבה את המכתב או משהו כזה.
העליתי בפניה כל מיני דברים. על עצם הקליטה שלי היא אמרה שזו היתה חובת ג'וליס לקלוט אותי ומשהו נפל שם בין הכסאות בין הבסיס ליחידה שלי, ככה שהיחידה שלי באמת לא היתה מחויבת לשלוח מישהו לקלוט שני חיילים מסכנים. אם ההודאה הפשוטה הזו בחוסר תיאום היתה מופיעה באחד המכתבים שקיבלתי במקום לתת תשובות דיפלומטיות וחסרות כל ערך, לא הייתי מתוסכל מהתשובות שלהם. אבל כנראה שזה משהו שקשה להם להודות בו בכתב.
לגבי שאלותיי היותר פרקטיות - מדיניות אי-חלוקת השוברים לציבור המילואימניקים בג'וליס, המדיניות הרחבה יותר של צה"ל ומשרד הביטחון שלאגד יש רק שובר אחד - לא היו לה תשובות מלבד "שיקולי מערכת" או משהו כזה. בקיצור, היו דיונים על זה והחליטו שזה המצב. אם התשובות האלה היו מופיעות במכתבים, לא הייתי מתוסכל. כנראה שגם זה משהו שהם לא יכולים להודות בו בכתב כלפי חוץ, למרות שאין פה משהו רע. עצוב שמדיניות מטומטמת נותרת על כנה כי "ככה". אולי אם יותר מילואימניקים היו מתלוננים על זה המצב היה קצת זז.
לגבי המילה שלי מול המילה של היחידה, כשקפ"ץ חזר שוב ושוב על תשובת היחידה שלי שסתרה את מה שאני הצגתי - היא אמרה שהם פונים ליחידה לקבל תשובה על כל פניה ובמקרים שאינם קריטיים הם לא נכנסים לעומק לחקור. אני מבין את זה, אבל זה עדיין מתסכל.
ולגבי ההתנהלות שחותמת מכתבים ב"סיום טיפול" כשהעניין בכלל לא נפתר, היא אמרה שהעדיפות שלהם היא גם לשוחח טלפונית עם פונים כשזה נדרש, אבל לא תמיד הם מספיקים.
כמו עם כל שירות שמקבלים, ברור שכשיש מישהו שמקשיב לך ונותן לך תשובות ב"לייב" זה יותר טוב מהתשובות היבשות הכתובות. ככה גם אפשר לשמוע קצת יותר מאשר המעט שנכתב. ככה שגם אם לא קיבלתי תשובות כמעט לכלום, זה השאיר טעם טוב יותר בפה מאשר ההתנהלות הכתובה.
היא ציינה גם שבהרבה מקרים הם מערבים את כל סגל הבסיס כדי לקבל תשובות, מתערבים אקטיבית במקרים שצריך, מעבירים סדנאות כדי ליישר קו ולהבהיר דברים וכו'. דברים מעודדים, שאני מקווה שמתקיימים במידה מספקת כדי לשנות דברים.