קץ לשליטת הקדש העדה הספרדית במירון

[נוד-ניק]

קץ לשליטת הקדש העדה הספרדית במירון

קץ לשליטת הקדש העדה הספרדית במירון פסיקה של בית המשפט העליון השמה קץ לשליטת הקדש העדה הספרדית על הנעשה בקבר הרשב"י – טומנת אולי בחובה סיכוי לניהול נאות של המקום מעתה בפסיקה של בית המשפט העליון מיום (ד´) הגיע הקץ לשליטת הקדש העדה הספרדית על קבר הרשב"י ובעיקר על כספי הצדקה במקום, וצריך לקוות שישופר השירות הניתן להמוני בית ישראל הפוקדים את הציון הקדוש. במהלך השנים יש לא פחות משנים עשר גופים ואישים המעורבים במאבק על השליטה בנעשה בציון רשב"י במירון: 1. הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון 2. הגר"מ אליהו 3. דוד שלוש 4. הרב משה תנעמי 5. אליהו שרם 6. אברהם חזן 7. מנחם ידיד 8. הרב שמואל אליהו 9. עו"ד שאול הלוי 10. ועד ההקדשות 11. הקדשות העדה הספרדית בצפת ומירון יצוין שבמעמד חלק מן האישים חלו שינויים במהלך הזמן, גם בגלל חילוקי דעות בתוך הגופים היריבים עצמם. הנמנים לעיל 1-8 הם גוף המכונה הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון, גוף שלטענת החברים בו קיים כבר מאות שנים. ההליכים המשפטיים בנוגע לאתר החלו עוד בשנת 1997 ולוו בניסיונות שכשלו, להשיג הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. לא נלאה את הקורא בכל המהלכים המשפטיים, שלצורך סיקורם נדרש לכתוב ספר שלם, אלא נתמקד בהליכים העיקריים, שהביאו לפסיקה הנוכחית. ביום 10.10.2005 נדון העניין בבית המשפט המחוזי בנצרת. הקדש העדה הספרדית על כל מרכיביו, טען שהוא קיים כבר מאות שנים, והוא אחראי על האתר במירון שנים רבות. לכן ביקש כי בית המשפט יצהיר ויכיר שהוא אכן אחראי על קבר רשב"י. את טענתם מבססים מרכיבי ההקדש הספרדי על חוזה שכירות מיום 15.11.76 בין מדינת "ישראל" (באמצעות משרד הדתות) לבין גוף המכונה "הקדש היהודים הספרדים (´אוולאד אלערב´) בצפת". בכל אופן, הקשר בין גוף זה לבין ההקדש הספרדי לא הובהר אף פעם בצורה משביעת רצון. ההקדש הספרדי לא המציא את שטר ההקדש ושום עדות חיצונית על אופן כינונו, כך שאי אפשר לברר את טענותיו לבעלות חוקית עד תום. גופים 10-12, הטוענים אף הם לבעלות על האתר במירון, טענו בית המשפט בנצרת– בניגוד להקדש העדה הספרדית המוזכר לעיל - שהסמכות לדון בעניין מוקנית לבית הדין הרבני ולא לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בנצרת אכן קיבל טענה זו, וקבע שהסמכות נתונה בידי בית הדין הרבני. הסוגיה העיקרית אבל, היא אופן ניהול האתר. לדברי מרכיבי ההקדש הספרדי הוא נוהל על ידם בצורה נאותה. ביום 24.04.2006 פסק בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בהרכב הנשיאה, ביניש, והשופטים נאור וחיות בערעור של היועץ המשפטי לממשלה ורשם ההקדשות, על פסק הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי בנצרת. למרות שעיקר הדיון נסב בשאלת הבעלות, צוין בפסק הדין הזה של העליון "כי נוכח חשיבותו הדתית הרבה של אתר הקבר צר לנו כך שבעלי הדין לא הצליחו במהלך השנים להגיע להסדר מוסכם בנוגע לניהול האתר באופן שימנע את ההיזקקות להליכים שיפוטיים בעניין". לעצם העניין, קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה, וקבע שבית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתביעות השונות שהוגשו לגבי ניהול האתר במירון. ביום 21.10.2007 הגיש אפוא, על סמך קביעת בית המשפט העליון הזאת, היועץ המשפטי לממשלה, בשם מדינת ישראל, בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בפני השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי - שישבה גם בהרכב המוזכר לעיל – נגד הקדש העדה הספרדית, למתן סעד זמני שעניינו קביעת הסדר ניהול זמני לאתר קבר הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המדינה למתן סעד זמני. השופטת ציינה שאין כאן רק בקשת מתן סעד זמני, אלא שהמדינה מבקשת לשנות את המצב הקיים, הן משפטית והן מעשית. אח"כ עברה לדון במעמד האתר וכתבה ש"מדובר בנכס בעל חשיבות דתית ראשונה במעלה". לכן, קבעה ש"כל החלטה המתקבלת בעניין האתר ושאינה מוסכמת על כל הצדדים מהווה ´מהפכה´עבור הצדדים המתנגדים לו…מדובר על עניינים של מסורת משפחתיות והלכתיות, על דברים שיורדים לשורשה של האמונה, והחלטות ברוח זו ראוי כי יתקבלו רק לאחר שמיעת מלוא התובענות והכרעה סופית בהן, ולא במסגרת סעד זמני". השופטת דנה באתרים אחרים שהם נשוא המריבה. אותנו מעניין אבל בשלב זה, האתר במירון, קבר הרשב"י. השופטת מציינת את טענת המדינה שיש חשיבות רבה לכך שהיא תהא מעורבת במתרחש באתר קבר הרשב"י ושותפה לפיקוח ולהשגחה על אופן ניהולו, וזאת נוכח העובדה "שהאתר מוכרז כמקום קדוש שאליו נוהרים מאות אלפי מאמינים בשנה, וכן נוכח העובדה שהמדינה נדרשת להקצות לאתר זה תקציבים אדירים, הן לתשתיות המובילות אליו והן לאתר עצמו". טענות המדינה בבקשה למתן סעד זמני מופנות כלפי האישים הבאים: הגר"מ אליהו דוד שלוש הרב משה תנעמי אליהו שרם מנחם ידיד הרב שמואל אליהו המשך>>

 

[נוד-ניק]

המשך>>

המדינה טוענת "שהיא הגורם המופקד על ביטחון הציבור ובריאותו, אינה יכולה לעמוד מנגד כאשר גורמים פרטיים המייצגים את האינטרסים הפרטיים שלהם, משתלטים על אתר ציבורי במהותו. אשר על כן, טוענת המדינה כי נוכח מצבו העגום של אתר קבר הרשב"י, נוכח העובדה שהאתר מנוהל שנים תוך כדי ניגוד עניינים ושלא לטובת האתר אלא לטובת אינטרסים צרים, ונוכח העובדה כי מדובר במקום קדוש אותו פוקדים המוני אנשים, אשר שלומם וביטחונם אינם מובטחים דיים, יש חשיבות רבה שהמדינה היא שתנהל את המקום, ושבשלב הביניים, עד לסיום ההליך המשפטי, תהיה שותפה לניהול המקום ותגרום לכך שיהא מתוחזק ומנוהל באופן הראוי למעמדו ולחשיבות". כמו כן, "לטענת המדינה...עלתה תמונה עגומה של הזנחה באתר, וכן של ניהול כושל...שאין מספיק כספים כדי לטפל באתר כנדרש, וזאת בין היתר, בשל מסירת נכסי ההקדש על ידי מי שכיהנו כנאמנים, לידיים פרטיות (העמותה), וזאת ללא תמורה. כמו כן, עדותו של מר שלוש חשפה את הצורך במעורבות המדינה במיגון האתר ואת תפקודם הלקוי של מי שטוענים כי הם הנאמנים של האתר". כמו כן "טוענת המדינה כי אתר קבר הרשב"י מנוהל כ´עסק משפחתי´, תוך ניגוד עניינים פסול, בניגוד לחובת הנאמנות שיש לנאמן להקדש". כאשר השולטים באתר "מעדיפים את ענייניה של העמותה על פני האינטרס של ההקדש. לדוגמא עולה מעדותו של מר שלוש כי ההקדש העביר לידי העמותה זכות שימוש בנכסיו, ללא תמורה כלשהי, שכן מר שלוש, שהינו גם מנהל העמותה, שוקל את האינטרסים שלה, במקום לשקול את האינטרסים הכלכליים של ההקדש. התנהלות זו של מר שלוש הינה חמורה ונגועה בניגוד אינטרסים חמור, אשר מרעה את מצב האתר". בבקשתה למתן סעד זמני, טוענת המדינה כי "הותרת המצב כפי שהוא כיום, ללא כל ניהול ופיקוח מוסמכים משמעו הותרת אתר קבר הרשב"י בהזנחתו ובעליבותו, כשאינו מגודר ואינו מאובטח כראוי, כאשר כספים הנתרמים באתר מתועלים לגורם פרטי – העמותה, דבר הגורם נזק בלתי הפיך מתמשך וחסר תקנה". האישים כלפיהם מפנה המדינה את הטענות דלעיל, השיבו "כי אתר קבר הרשב"י מנוהל על ידי הקדש העדה הספרדית, מאות בשנים באופן תקין ומסודר...אתר קבר הרשב"י הינו שמור ומטופח, פתוח לקהל הרחב ולכלל הציבור. ההקדש עצמו מתחזק את האתר בכללותו כולל מבנה הקבר, חצרותיו, החנויות שבו ומקומות האכילה, כאשר במסגרת זו מועסקים על ידי ההקדש מהנדסי חשמל, קונסטרוקציה וכיוצב´... האתר... מתוחזק על ידי ההקדש באמצעות כספים המגיעים מתרומות בקופות הקבר". ועד ההקדשות, שיוצג בדיון ע"י עו"ד יהודה קפלן, הצטרף לטענות המדינה למתן סעד זמני והציע הסדר ניהולי של מינוי הנהלה בת 5 חברים, בה יהיו חברים שני נציגי ההקדש הספרדי, שני נציגי ההקדש האשכנזי ונציג מטעם המדינה. לפני שבאה לפסוק בבקשת המדינה, כותבת השופטת ש"הכל מסכימים כי אתר קבר הרשב"י הינו אתר קדוש, אליו נוהרים אלפי מאמינים בשנה, וכי לכאורה הכל מעוניינים בשימור האתר, בטיפוחו ושמירה על קדושתו". היא מתייחסת גם למחלוקות בתוך הגופים השונים עצמם, הנוגעים לעניין: "גם הצדדים עצמם מסוכסכים בינם לבין עצמם, כפי שעולה מפירוט הטענות ומועלות טענות רבות לגבי מעמדם של כל אחד ואחד מהגופים התובעים. כך לדוגמא אציין שמשיב 9 (ועד ההקדשות המיוצג ע"י עו"ד יהודה קפלן) ומשיב 10 (ועד ההקדשות (יואב אברהם) המיוצג ע"י עו"ד יוסף שחור) הינם למעשה לכאורה חברי אותו גוף, שהסתכסכו ופנו על כן כל אחד לייצוג נפרד". לעצם הענין, "השאלה הינה, האם ראוי להעניק למדינה סעד שמטרתו ניהול האתר, בעוד היא אינה מבצעת את תפקידה כמי שאמון על פיקוח הנעשה באתר. הדברים עלו במפורש מעדותו של הרב רבינוביץ (הממונה על המקומות הקדושים): ´ אני רוצה לומר לך בצורה מאוד ברורה שאם המדינה היתה אוכפת את סמכותה בהתאם לחוק השמירה על מקומות הקדושים והתקנות, לו הוראות האלה היו מיושמות על ידי המדינה הלכה למעשה האתר עצמו היה נראה אחרת לחלוטין´." בסופו של דבר, קובעת השופטת שהמדינה לא זכאית לסעד הזמני אותו ביקשה. ההמשך היה אתמול 14.5.08 כאשר בית המשפט העליון, בהרכב השופטים גרוניס, נאור וחיות, פסק בערעור שהגישה המדינה על פסק הדין דלעיל של בית המשפט בנצרת כי יש מקום לקבל את הערעור וליתן סעד זמני שעניינו קביעת הסדר ביניים לניהולו של קבר רשב"י". לאחר שציין כי עדיין נידונה תביעת המדינה שהוגשה ביום 23.4.06 העוסקת בשאלת זכויות בעלי הדין בקבר רשב"י – כלומר דיון משפטי נפרד לגבי הבעלות החוקית על האתר - סוקר בית המשפט העליון את המצב המשפטי בסוגיה שלפניו וכותב: "עסקינן באתר קדוש בעל חשיבות דתית...את האתר פוקדים כמיליון איש מדי שנה. מידי שנה בל"ג בעומר מגיעים למקום מאות אלפי בני אדם. זאת ועוד, המדינה מקצה משאבים בלתי מבוטלים למטרות הקשורות לפעילותו השוטפת של האתר. על אף חשיבותו הרבה של קבר רשב"י, דומה כי מנוהל הוא כיום באופן שאינו משביע רצון כלל ועיקר". "קיימות מחלוקות קשות בין ההקדשות וגם בתוכם. אין זה ברור מי מוסמך ורשאי לייצג את כל אחד מההקדשות" "מהנתונים הנזכרים עולה בבירור שקיים צורך בקביעתו של הסדר ביניים שעניינו ניהול קבר רשב"י עד להכרעה בתובענות ההקדש (לגבי קביעת הבעלות – ש.ק.)... מאז הגשת תובענות ההקדש חלפו למעלה מעשר שנים וקשה להעריך מתי יסתיימו ההליכים. אין זה מתקבל על הדעת, כי עד למתן פסק דין ימשיך האתר - אותו פוקדים מספר כה גדול של מבקרים מדי שנה - להתנהל באופן בלתי ראוי". מאחר ו"עולה כי קיימות מחלוקות אף בין נציגי אותו הקדש לבין עצמם ובין נציגי שני הקדשות", הרי "על רקע נתון זה, נראה לנו לנכון לקבוע כי תוקם ועדה חדשה אשר תמנה חמישה חברים. כל אחד מהגופים הבאים יהיה רשאי למנות חבר אחד מטעמו לוועדה: המדינה; המשיב 1 (הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון); המשיב 9 (ועד ההקדשות); המשיב 10 (ועד ההקדשות); המשיב 11 (הקדשות העדה הספרדית בצפת ומירון ואח´). נציג המדינה ישמש כיושב ראש הוועדה. במקרה שההצבעה תהא שקולה תוכרע היא על פי עמדתו של נציג המדינה". "ועד ההקדשות" המופיע פעמיים כאן, הוא הגוף שהוזכר לעיל שהתפלג בתוכו. פסק הדין קובע אפוא שאת ענייני קבר רשב"י ינהלו שני ספרדים, שני אשכנזים ומי שיכריע יהיה נציג המדינה. כלומר, למעשה התקבלה הצעת ההקדש האשכנזי. לגבי סמכויות הועדה שתוקם לנהל את קבר רשב"י, הן לא תצטצמנה בתחום פיקוח בלבד, אלא תהיינה מוחלטות בכל התחומים, כולל הכספים, שזהו כידוע לכל בר בי רב, מקור המחלוקות, דהיינו, מי ישלוט על כספי הצדקה הרבים אותם משלשלים מיליוני בני אדם המגיעים למקום. קובע בית המשפט העליון: "הוועדה תהיה מוסמכת להחליט בכל עניין הנוגע לניהולו של האתר לרבות, בין היתר, בתחומים של בנייה ושיפוץ, קופות הצדקה, ניהול כספי התרומות והשימוש בהם. במלים אחרות, סמכויותיה של הוועדה לא יוגבלו לסמכויות פיקוח. ככל שתתעוררנה מחלוקות באשר ליישומו של הסעד הזמני, תובאנה הן להכרעתו של בית המשפט המחוזי". נותר לקוות שבכך תבוא לסיומה ההתנהגות הנלוזה של הגורמים השולטים כיום על קבר רשב"י, המפקירים את המקום, מזניחים אותו, מזלזלים ברבבות יהודים הפוקדים אותו מידי חודש, וכל מעיינם להשתמש בו כמקור לחליבת כספים. מאת :שמואל קופר - צופר