קצבאות הביטוח הלאומי בחו"ל

[נכה]

קצבאות הביטוח הלאומי בחו"ל

מירי שלום, נושא קצבאות הביטוח הלאומי בחו"ל אינו פשוט (מנסים שלא לשלם ליורדים, בני דודינו ועוד) ובהזדמנות זו כוללים את אוכלוסיית הנכים (שרירות לב, עבודה קלה לפקידות וחסכון כספי). במהלך השנים האחרונות יצאו לחו"ל מספר נכים שהרימו את הכפפה, תבעו את הביטוח הלאומי וגם הצליחו (לפחות לתת מענה לבעיתם). בימים יותר רחוקים כל הצלחה שהשיג מי מהנכים נבלמה ע"י סגירת הפירצה בתקנה שחתקין הביטוח הלאומי. לפני יותר משני עשורים הייתי בשליחות ומצאתי פתרון לקבלת קצבת ניידות ע"י כך שמנכ"ל הביטוח הלאומי דאז ראה בנציגות הישראלית טריטוריה ישראלית ובהתאם לכך קיבלתי הקצבה בלא שעברו על החוק. חבר שלי שיצא לשליחות מספר שנים אחר"כ גילה שחסמו הפירצה וגם הפסיד בבג"צ. הייתי בשליחות נוספת בתחילת העשור הקודם ולצערי, למעט תקדים/שינוי/תקנה שאינם קשורים בנושא שלך, לא היה בי הכוח להתעמת עם הביטוח הלאומי. ידוע לי שנכה ירושלמית שהיא גם דוקטור באוניברסיטה ויוצאת לשנת שבתון / השתלמויות ארוכות פנתה לבג"צ (1995-6) וזכתה ובהתאם לכך גם הוכנסו שינויי חקיקה. אין טעם שאנסה לכתוב מהזכרון את השינויים ונדמה לי שהתביעה הייתה, בעיקרה, לגבי קצבת נכות (לפני השביתה הקודמת נכה יכל לקבל ניידות או נכות ולא שתיהן יחד ובוודאי שחייב היה להיות בעל מכונית). אני מוכן להמר שגם לא שינו את התקנה (בעקבות השביתה הקודמת) המאפשר לאלה שאין ברשותם מכונית לקבל קצבת ניידות ובהתאם גם לנכים השוהים בחו"ל (שהרי אין להם מכונית שנרכשה בהלוואת הביטוח הלאומי). לגופו של עניין יש פסיקה לגבי היוצאים בשליחות (דיפלומטית, אקדמאית, מפעל ישראלי) ואני מבין שאת נכללת בנ"ל. השיגי מסמך פורמלי המאשר שאת או בן זוגך יצאתם בשליחות ופני ליועצת המשפטית של הביטוח הלאומי (רות הורן) בבקשה לדעת את זכויותיך (חכי עם פניה לארגון בזכות). זה יקח קצת זמן עד שתענה ואז תוכלי לדעת מה מגיע לך באמת (בסניפים אינם יודעים) ולהחליט (תוכלי לשתף אותנו) על צעדיך הבאים אם ידרשו. בהצלחה ושליחות נעימה.

 

[מירי 777]

קצבאות בל"ל בחו"ל

שלום רב, את הקיצבה הרגילה - נכות כללית בהתחלה הם אמרו שיורידו לי אחרי חצי שנה, אח"כ אמרו שהיא תישאר מעבר לחצי שנה ועד היום אני לא מצליחה להבין מה בדיוק הכללים ושלא יפתיעו אותי פתאום אם איזה תקנה חדשה שצריך להפסיק את הקיצבה כמו שעשו עם הניידות. לגבי אישורים - הבאתי להם לפני הנסיעה את כל האישורים שרק רצו כולל אישור שליחות, אישור המשך תשלומי בל"ל ועוד אישורים למיניהם שאין לי מושג למה הם דרשו חוץ מאשר בטח הם קיוו שלא אצליח להשיג אותם ואז תהיה להם סיבה למסיבה ויוכלו להפסיק את הקיצבה. בגלל שכרגע אני בחו"ל כיצד היית ממליץ לי לפנות ליועצת המשפטית - טלפונית או במכתב? אני חוששת שבמכתב זה יכול לקחת הרבה זמן ולא תמיד נותנים תשובה למכתבים. דרך אגב, שאלתי דרך האתר של בל"ל לגבי זה באימייל אבל כמובן שעד היום לא קיבלתי תשובה.

 

[מירי 777]

אמנות בינלאומיות

לגבי חו"ל - ראיתי באתר של בל"ל (או על הכינוי המתאים להם - בלה בלה בע"מ) שיש להם אמנות בינלאומיות עם מדינות שונות http://www.btl.gov.il/btl_indx.asp?name=world&type=m האם זה אומר שאם אני נמצאת במדינה שחתומה באמנה אפשר לקבל מהמדינה ההיא את הקיצבה במקום בלה-בלה?

 

[נכה]

לא שייך לנושא שהעלית

ומציע שתתמקדי כעת בקבלת מידע אמין על זכויותיך מהביטוח הלאומי.

 

[מירי 777]

זה באמת לא שייך

אבל בכ"ז מעניין... אולי יש כאן אנשים עם אזרחות ממדינה אחרת שהנושא יכול להיות רלוונטי לגביהם.

 

[נכה]

כפי שכתבתי לראשונה

לפנות במכתב (ליועצת המשפטית רות הורן בירושלים) ואפילו רשום עם האישור. הפניות באתר הביטוח הלאומי מיועדות לגבי המידע (הצעות / שיפורים / הערות), מנוהל ע"י יחסי ציבור ולא עונים בזמן / לעניין. איני יודע באיזה מסגרת את נמצאת אך לשגרירויות / נציגויות יש בדר"כ דואר מתווך (דיפ) ומשתמשים בבולים ישראלים וזה מהיר.

 

[מירי 777]

בג"ץ

כיום מחו"ל נראה לי שנורא קשה לתבוע את בל"ל, שלא לדבר על זה שהתהליך מאוד יקר ובטח גם ארוך וצריך גם ממון וגם עצבי ברזל, ורוב הנכים לוקים לפחות באחד משניהם בחסר ולכן למי יש בכלל כוח לתבוע אותם וכמובן שהם מנצלים את זה לרעתינו. אני מקווה שנהנת משליחותך

ושכיום בישראל הבל"ל כבר לא מערים עליך קשיים

 

[נכה]

לאט לאט עדיין את רחוקה מבג"צ

 

[אתי אברהמי]

מירי 777, בג"ץ אחד שמצאתי,חלק 1

http://mishpatim.mscc.huji.ac.il/~review/hebrew/lawsites.htm בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 890/99 בפני: כבוד השופט י´ זמיר כבוד השופטת ד´ דורנר כבוד השופט י´ טירקל העותר: מיכאל חלמיש נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. שר העבודה והרווחה 3. בית-הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ז באדר ב´ תש"ס (3.4.00) בשם העותר: עו"ד ידידיה גורן בשם המשיבים 2-1: עו"ד עירית אלטשולר בשם המשיב 3: אין הופעה פסק-דין השופטת ד´ דורנר: העובדות, ההליכים והטענות 1. העותר, יליד 1924, הינו אזרח ישראל. במשך שנים רבות עבד העותר בארץ, תחילה כטייס בחייל-האויר, ולאחר מכן בתפקידים שונים בשירות המדינה ובמגזר הפרטי. עם הזמן עברו שניים מילדיו של העותר להתגורר בארצות-הברית, ומאוחר יותר הצטרפה אליהם רעייתו. לבסוף, בהגיע העותר לגיל 60, עבר אף הוא להתגורר בארצות-הברית. עם הגיעו לגיל 65 פנה העותר למשיב 1 (להלן: המוסד), בתביעה לקבלת קיצבת זיקנה (להלן: הקיצבה). התביעה נדחתה. הוסבר לעותר, כי על תובע קיצבה להיות תושב ישראל בעת התביעה. כיוון שהעותר התגורר באותה עת בארצות-הברית, נקבע כי הוא אינו זכאי לקיצבה. העותר אינו מכחיש, כי הוא מתגורר בארצות-הברית. עם זאת, לטענתו, השנים הרבות בהן התגורר ועבד בארץ ושילם דמי ביטוח לאומי, וכן הזיקה שהוא חש לארץ אף כיום, מקנות לו זכות לקבל קיצבה. 2. עניינו של העותר הובא לראשונה בפני בית-משפט זה בבג"צ 2795/96, שבגידרו העלה העותר טענות דומות לאלו שטען בעתירה הנוכחית. העתירה בבג"צ 2795/96 נדחתה על הסף, מן הטעם שהסמכות לדון בעניין זה נתונה לבית-הדין לעבודה. העותר פנה איפוא לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, בתובענה למתן סעד הצהרתי, כי הוא תושב ישראל לצורך זכאות לקיצבה. כן נתבקש בית-הדין לחייב את המוסד לשלם לעותר את הקיצבה. בית-הדין האזורי מצא, כי העותר אינו תושב ישראל, ולפיכך אינו זכאי לקיצבה. על פסק-דינו של בית-הדין האזורי ערער העותר לבית-הדין הארצי לעבודה. בית-הדין הארצי קבע, כי ענף ביטוח הזיקנה והשאירים בישראל חל על תושבי ישראל בלבד, ומכאן שמי שאינו תושב ישראל בעת תביעת הקיצבה, אינו זכאי לקבלה. מסקנה זו נלמדה מלשונו המפורשת של סעיף 240(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן: החוק), ומשיטת הביטוח הלאומי בישראל, המושתתת על סיוע הדדי בין המבוטחים, בתנאים ולמטרות שקבעה הכנסת בחוק. לאור זאת, ולאחר שאימץ את קביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי, דחה בית-הדין הארצי את הערעור מן הטעם, שהעותר לא היה תושב הארץ בעת תביעת הקיצבה. 3. כנגד פסק-דין זה הוגשה העתירה שלפנינו. העותר מבקש לחייב את המוסד לשלם לו קיצבה מיום הגיעו לגיל 65. כן מבקש העותר לחייב את המשיב 2 (להלן: השר) להתקין תקנות שיסדירו את זכאות תובעי הקיצבה המתגוררים בחוץ-לארץ, בין שהם תושבי ישראל ובין אם לאו. לבקשת העותר הוצא צו על-תנאי. בעת הדיון בעתירה הוחלט, בהסכמת שני הצדדים, להוסיף את בית-הדין הארצי לעבודה כמשיב 3, וכן לבקש, כסעד נוסף, את ביטול פסק-הדין של בית-דין זה. העותר טען כי היה ועודנו תושב ישראל, וכי, על-כל-פנים, סעיף 244 לחוק, הדן בתנאי הזכאות לקיצבה, אינו דורש כי בעת הגשת התביעה יהיה המבוטח תושב ישראל. כן נטען, כי הפירוש המתנה זכאות בתושבות פוגע בזכות לקיצבה, שהיא זכות קניינית, במידה העולה על הנדרש. העותר אף טען, כי מוטלת חובה על השר להתקין תקנות מכוח סעיף 378(ב) לחוק, שיסדירו את זכאותם לקיצבה של מי שאינם תושבי ישראל ושל תושבי ישראל המתגוררים מחוצה לה. בתשובתם לעתירה תמכו המשיבים בנימוקי פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, וציינו כי לדעתם סעיף 378(ב) לחוק, על-פי תכליתו, אינו מעניק לשר את הסמכות להתקין את התקנות המתבקשות בעתירה. עם זאת, הם ציינו, כי נשקלת עריכת שינויים בתנאי הזכאות הקבועים בחוק, ובגידרם קביעה, כי גם אלה המתגוררים מחוץ לישראל ועונים על דרישת האכשרה יהיו זכאים לקיצבת זיקנה. ברם, שינויים אלה מצריכים עבודת הכנה מרובה, שבמסגרתה ייבחן כיצד ניתן להרחיב את מעגל הזכאים לקיצבה תוך שמירה על גבולות תקציביים וזכויות המבוטחים כיום. עוד צוין הקושי בהרחבה שמקורו בתקופת האכשרה הקצרה-יחסית המזכה בקיצבה כיום. תושבות העותר 4. בית-הדין האזורי קבע, כי לאור נתוניו האישיים, העותר אינו "תושב ישראל" לעניין הזכאות לקיצבה. בית-הדין הארצי הותיר קביעה זו על כנה. במימצא עובדתי זה אין מקום להתערבותנו. יש להכריע איפוא בעתירה על-בסיס מימצאם של בתי-הדין לעבודה בדבר מעמדו של העותר כתושב-חוץ. זכאות לקיצבת זיקנה 5. ביטוח הזיקנה מוסדר בפרק י"א לחוק. סעיף 240 לחוק קובע, כי "מבוטח" הינו "תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים". סעיף 244 לחוק עוסק, בין היתר, באמות-המידה לקביעת הזכאות לקיצבה. וכך נקבע בו: (א) מבוטח שהגיע לגיל קצבת זקנה, ישלם לו המוסד, בכפוף להוראות סימן זה, קצבה חודשית בשיעור של 16% מהשכר הממוצע... ... (ג) לעניין הזכויות...לפי...סעיף זה... רואים כמבוטח גם תושב ישראל שהשלים תקופת אכשרה... אף אם לא היה מבוטח לפי סימן ב´ ערב הגיעו לגיל המזכה אותו לקצבת זקנה. ... (ה) בכפוף להוראות סעיף 324 יוסיף המוסד לשלם את הקצבה למי שחדל להיות תושב ישראל. [ההדגשות הוספו.] לעניין הזכאים לקיצבה על-פי סעיפים אלה נכתבו בדברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מספר 6) (ביטוח עקרת בית לעת זקנה), תשנ"ו1995-, הדברים הבאים: פרק י"א שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-... עוסק בביטוח זקנה ושאירים ונקבע בו כי כל תושב שמלאו לו שמונה עשרה שנה מבוטח בביטוח זקנה... [ה"ח תשנ"ו, 126. ההדגשה הוספה.] ואכן, בשורה ארוכה של פסקי-דין קבעו בית-משפט זה ובתי-הדין לעבודה, כי יש לקרוא את הגדרת "מבוטח" המופיעה בסעיף 240 לחוק אל תוך סעיף 244 לחוק. על-כן, זכות לקבל קיצבת זיקנה נתונה רק לתושבי הארץ בעת תביעת הקיצבה. ראו בג"צ 6051/95 רקנט נ´ בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 289, בע´ 346; בג"צ 7618/97 שיינברגר נ´ המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם); דב"ע נא0-168/ המוסד לביטוח לאומי נ´ גלזר (לא פורסם); דב"ע נד0-201/ שביט נ´ המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עב"ל 221/97 ניסן נ´ המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם). פירוש זה עולה בקנה אחד עם התכלית של החוק בכלל, ושל פרק י"א לחוק בפרט. תכלית זו היא הבטחת ביטחון סוציאלי לתושבי ישראל הנזקקים לגימלאות, בין היתר מחמת שהגיעו לגיל זיקנה. לשם כך מטיל החוק חובת תשלום לביטוח הלאומי על כלל העובדים במשק, ללא הבחנה על בסיס גיל או מצב כלכלי. ראו בג"צ 1199/92 לוסקי נ´ בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734, בע´ 751. מעגל הזכאים לקיצבה הורחב על-ידי קביעת תקופת אכשרה קצרה יחסית. נקבע, כי תקופת האכשרה תהיה במקרים רבים 60 חודשים, ובמקרים אחרים 144 חודשים (סעיף 246(א) לחוק). מגמות חדשות בביטוח זקנה

 

[אתי אברהמי]

בג"ץ חלק שני

6. כעולה מן האמור לעיל, המודל הבסיסי של ביטוח הזיקנה מתמקד בהענקת ביטחון סוציאלי לתושבי ישראל, ולהם בלבד. קונספציה זו הוגמשה במידת-מה לנוכח מציאות החיים המשתנה, שבאה לביטוי בהזדקנות האוכלוסיה ובהגברת ניידות המבוטחים בין המדינות. ראו יהודה כהנא, ספר ביטוח החיים, הפנסיה והגמל בישראל (ינואר 1988), 61-59; רות בן-ישראל, "ביטחון סוציאלי בשנת 2000", שנתון משפט העבודה (תשנ"ה) 15, בע´ 33-29. תוצאתם של שינויים אלה הייתה היווצרות קבוצה גדולה של אזרחים שהגיעו לגיל הקיצבה, ואינם מתגוררים דרך-קבע במדינתם. ואכן, להערכת המוסד, כפי שהובאה בתגובתו, נמצאים בארצות שונות כ100,000- ישראלים לשעבר, אשר צברו תקופת אכשרה המזכה בקיצבת זיקנה, ואינם זכאים לקיצבה על-פי תנאי הזכאות הקבועים בחוק כיום. הצורך להרחיב את מעגל המבוטחים התחזק גם לנוכח המגמה להכיר בביטחון סוציאלי כזכות-אדם חברתית וכמרכיב חיוני בשמירה על כבוד האדם. זכות זאת - שהוכפפה ליכולת הכלכלית של כל מדינה ומדינה - הוכרה כבר בשנת 1948, בסעיף 22 להכרזה האוניברסלית על זכויות האדם (Universal Declaration of Human Rights). הזכות לביטחון סוציאלי, לרבות ביטוח לאומי, מעוגנת גם באמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, סוציאליות וחינוכיות שנכנסה לתוקף בשנת 1976 (International Covenant on Economic, Social, and Cultural Rights, Article 9). בישראל, בא השינוי בקונספציה לידי ביטוי בשני תיקונים בפרק י"א לחוק. תיקונים אלה, שנערכו בסעיף 11 לחוק הקודם, הביאו להגמשת דרישת התושבות, ולהרחבה משמעותית בזכויות המתגוררים בחוץ-לארץ. התיקון הראשון [חוק הביטוח הלאומי (תיקון מספר 2), תשכ"ט1969-] יצר אפשרות להוסיף ולשלם קיצבה אף אם חדל מקבל הקיצבה להיות מבוטח, בין היתר, מכיוון שהפסיק להתגורר בארץ. הסדר זה קבוע כיום בסעיפים 244(ה) ו324- לחוק כיום. במבוא לתיקון נאמר, כי הצורך בו עלה "מתוך השינויים בתנאי המציאות הכלכלית והחברתית שחלו במשך השנים...". בדברי ההסבר לתיקון בסעיף 11 נכתב: לפי [נוסח הסעיף עד לתיקונו], הזכאות לקצבת זקנה היא רק למי שמבוטח, ואמנם ביה"ד לערעורים של הביטוח הלאומי פסק, כי אדם שחדל להיות מבוטח, כגון שפסק להיות תושב ישראל, פוקעת זכותו לקצבת זקנה. הלכה זו פוגעת בזכויות אנשים ששילמו דמי-ביטוח שנים אך נאלצו, לעתים מסיבות בלתי תלויות בהם, לרדת מהארץ לאחר גיל הפרישה (לשם איחוד משפחה, מפני מחלה וכו´). לעומת זאת, יש מקרים שבהם אין הצדקה לתשלום קצבה לאדם שירד מהארץ. על כן מוצע, שחדילה מהיות מבוטח היא כשלעצמה לא תהיה סיבה להפסקת קצבת זקנה... [ה"ח תשכ"ט, 62]. בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מספר 10), תשל"ב1972-, בוטלה הדרישה שתובעי הקיצבה יהיו מבוטחים ערב הגיעם לגיל הקיצבה. תחת זאת נקבע, כי די בכך, שבעת תביעת הקיצבה, יהיו התובעים תושבי הארץ, שהשלימו תקופת אכשרה כדין. הסדר זה קבוע כיום בסעיף 244(ג) לחוק. גם באמנות שכרתה ישראל עם מדינות שונות, ובעיקר עם מדינות האיחוד האירופי, נשמרות זכויותיהם הסוציאליות, כולן או חלקן, של הנמצאים במדינות אלה. ברם, נותרים רבים שאינם נכנסים לגדרן של אמנות אלה, ואשר שילמו דמי ביטוח לאומי במשך שנים. בחלק ממדינות האיחוד האירופי נמצא פתרון למצב עניינים זה בקביעה של סכום הגימלה בהתחשב בתקופה שבה היו המבוטחים תושבים של אותה מדינה. ראו Niels Ploug and Jon Kvist, "Social Security in Europe - Development of Dismantlement?", Kluwer Law International (Vol. 3, 1997). כאמור, נמסר לנו כי נבדקת האפשרות להרחבת מעגל הזכאים בדרך שתענה לצרכיהם של מבוטחים שאינם תושבי הארץ בעת תביעת הקיצבה והעונים על דרישת האכשרה. התקנת תקנות 7. בסעיף 378(ב) לחוק נקבע: השר, לאחר התייעצות עם המועצה ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע זכויות וחובות לפי חוק זה, כולן או מקצתן, בשטח שיקבע, לגבי אלה: (1) מי שאינו תושב ישראל; (2) תושב ישראל באזור [יהודה והשומרון וחבל עזה]; (3) תושב ישראל המועסק מחוץ לישראל; (4) תושב ישראל הגר מחוץ לישראל; (5) תושב ישראל ותושב ישראל באזור [יהודה והשומרון וחבל עזה] המעסיק עובדים מחוץ לישראל. (6) מעביד שהוא חבר-בני-אדם הרשום בישראל או חבר-בני-אדם אשר 50% או יותר מהבעלות בו הם בבעלות ישירה או עקיפה של תושב ישראל באזור [יהודה והשומרון וחבל עזה]. (7) תושב ישראל שהוא עובד עצמאי העוסק במשלח ידו באזור [יהודה והשומרון וחבל עזה]. (8) תושב ישראל שהכנסתו נצמחה, הופקה או נתקבלה באזור [יהודה והשומרון וחבל עזה]. תכליתם של סעיפים-קטנים (2) עד (8) של סעיף זה היא לאפשר הענקה של זכויות סוציאליות לבעלי זיקות מסוימות לישראל, שאינם נכללים במעגל המבוטחים על-פי החוק אך זיקתם לישראל שקולה או קרובה לזיקה שהחוק דורש. לעומת זאת, לפי סעיף-קטן (1) של סעיף 378(ב) לחוק רשאי השר, לאחר התייעצות עם מועצת המוסד לביטוח לאומי ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע זכויות וחובות לפי החוק, כולן או מקצתן, גם לגבי כאלה שאינם נכנסים לגדר הזיקות לישראל המפורטות בסעיפים-קטנים (2) עד (8). כפי שצוין, נבחנת האפשרות להרחיב את מעגל הזכאים לקיצבת זיקנה לפי החוק, תוך הענקתה למבקשים כדוגמת העותר, שהיו תושבי ישראל שנים רבות ועזבו את הארץ רק בסמוך להגיעם לגיל קיצבה. אך בשונה מעמדת המשיבים, הסמכות להרחיב את מעגל הזכאים בנסיבות כשל העותר אינה טעונה חקיקת חוק, וניתן לערוך את ההרחבה גם על-פי קביעת השר ואישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת מכוח סעיף 378(ב)(1) לחוק. על-יסוד האמור לעיל אני מציעה לקבל את העתירה בחלקה, במובן זה שהשר, לאחר התייעצות עם מועצת המוסד לביטוח לאומי, ישקול קביעה כאמור והבאתה לאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. על השר להודיע לעותר בתוך שלושה חודשים על החלטתו. במידה שהשר יודיע לעותר כי החליט שלא להפעיל את סמכותו או שהקביעה שבדעת השר להביא לאישור הוועדה לא תניח את דעת העותר, פתוחה הדרך בפני העותר לשוב ולפנות לבית-משפט זה. כן אני מציעה לחייב את המשיבים לשלם לעותר הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט י´ זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י´ טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר. ניתן היום, י"ז באלול תש"ס (17.9.00). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99008900.L04

 

[מירי 777]

../images/Emo51.gif

אתי אברהמי, את ממש מדהימה ונכס לכל ציבור הנכים

 

[מירי 777]

ושאלה

ראיתי בדף קישורים שהאתר של ארגון הגג לא עובד כרגע, האם את חושבת שגם שם אני יכולה לברר את נושא הקצבאות בחו"ל? אם כן, האם תוכלי בבקשה לרשום לי את מספר הטלפון שלהם. תודה

 

[אתי אברהמי]

מירי 777, יש אתר הארגון לא מחובר

לאינטרנט למיטב ידיעתי. את יכולה לשלוח פקס. ידוע לי שישנם עוד בגצים בנושא. בקשתי שיתנו לי את המספרים והשנה בה נתנו. אם אקבל עניינית ארשום כאן. את יכולה להכנס לנושא - משפט בעצמך. תמצאי המון פסקי דין.