קצבת נכות לילד נכה המשך
שלום לפורום כתבתי לכם לפני כשבוע אודות בתי החולה במחלה גנטית שהתופעה המרכזית בה היא נמיכות גובה ותופעות לוואי נוספות , כן סיפרתי לכם על כך שעברה ניתוח מאד מורכב להארכת גפיים תחתונות והיתה מיועדת להמשיך את הניתוחים השוקיים ובזרועות אולם עקב התפתחות דפורמציות בברכיים נידחה כל הרעיון .כעת כשנה היא סובלת מכאבים ומוגבלות בברכיים בנוסף למוגבלויות אחרות הנובעות ממחלתה. במשך כל אותה שנה היא הוכרה כ60% נכות . בתחילת השנה נבדקה ע"י רופא , לאחר מס´ חודשים ע"י אחות בביתה . לאחר כחצישנה נוספת שוב ע"י אחות ולאחר מס´ חודשים בתום השנה שוב ע"י אותו רופא וזמן קצר לאחר מכן נדחתה תביעתי לקיצבה. כלומר במילים אחרות -אפס אחוזי נכות. כתבתם לי בתשובה שאערער ואכן כבר כתבתי מכתב אולם לאור ספקות שהעלה בעלי בפני אבקש לקבל מכם ברשותכם ייעוץ נוסף לפני שאשלח אותו. הבנתי מדבריכם שלא המוגבלות עצמה והנכות הרפואית עצמה מענינית אלא ההזדקקות לעזרת הזולת. נושא זה הוא מאד סובייקטיבי . כי אם מדובר בחוות דעת רפואיות אין לי בעיה להציגן ולהביאן כמו גם צילומי רנטגן ואפילו הסתכלות פשוטה ,הדברים מדברים בעד עצמם. יש בידי חוות דעת ממיטב האורטופדים שיאשרו רפואית ומקצועית את הבעיה הרפואית וחוות דעת אלו מצויות בידי הביטוח ואין לי בעיה עם שום בדיקה של כל רופא . הבעיה היא במושג השגחה והזדקקות לזולת .אני יכלה לטעון וזו גם האמת המצפונית שלי, שעקב התופעה המיוחדת שבה הפיקות אינן יושבות טוב (בשפה לא מקצועית) הן קופצות ממקומן וגורמות לכאב חד ביותר ואיבוד שיווי המשקל תופעה זו יכלה לקרות פעם ביום או מספר פעמים או לאחר יום או יומיים ללא כל התרעה ולא ניתן לעשות עם זה דבר אפילו לא ניתוח וזאת לאחר התייעצות עם בכירי האורטופדים. אני מלווה את בתי עם בהתקלחות מחשש שתיפול עם בהסעות , כי אינה יכלה ללכת הרבה ולא לאורך זמן ועם במסג´ים ליליים עקב כאבים שמתגברים בייחוד בלילות ולמעט משכחי כאבים אין לי מה להושיע ורק מסג´ים מקלים , אינני יכלה להוכיח את ההשגחה את כמות השעות שאני מקדישה לה שעם כל הצניעות אני חושבת שיותר מאם לילד בריא אך אינ י יכלה להוכיח זאת.מעבר לזאת, אינני יודעת כאשר קבעו 60% למה נקבע דווקא מספר זה ולא אחר, באותה מידה יכלו לקבוע גם 50%או 70% ולא הייתי מערערת. כפי שאיני מבינה מדוע שינו את תשובתם כאשר לא חל כל שינוי במצב הילדה וכל העובדות כפי שאני מתארת לכם תוארו בפניהם. גם צורת הבחינה מאד משונה , במקום להתרכז בבעיה העיקרית שתוארה נבחנה הבת אם היא יכלה לאכל כוסית לבן או להחזיק כפית ללא עזרה כאשר עם כבר מדברים קשה לה להחזיק עט או כל חפץ לאורך זמן עקב התכופפות האצבעות לאחור מחמת גמישות יתר ולכן קשה לה הכתיבה (והיא בכתה גבוהה לפני בגרויות ויש לה הרבה מה לכתוב) נתתי זאת כדוגמה שהבחינה אינה בודקת את מוגבלויותיה האמיתיות. או לגבי ההליכה הבדיקה הייתה ללכת מספר צעדים לאורך הסלון , שוב גם כאן לא באה לידי בטוי הבעיה.כימספר צעדים והליכה קלה בבית היא מבצעת ללא בעיות גם כאשר קורה התקף כאב והוא לא בא בהזמנה אין לה בעיה בבית להתישב. במכתב שקיבלתי כתוב שאם אערער התוצאה יכלה להשתנות, מאחר ומאפס ניתן רק לעלות ברצוני לערער מהסתכלות לא עלי אלא על בתי. בעלי חושש שבמידה ונערער ומאחר והעיעור פתוח לכל כיוון הם יכלים לטעון עוד שטעו במשך שנה שלמה ולא היה מוצדק האחוז שניתן ושלא יבקשו החזר .ושוב כפי שאמרתי בתחילה אין לי כל בסיס לא רפואי ולא משפטי(כפי שציינת ) לבדוק אותם וגם לא תהיה לי אפשרות לערער על העירעור. הכל כפי שכתבת לפי התרשמות של אחות. סליחה על אורך הבקשה אולם אני חשה מאד חסרת אונים. שאלותי הן שתיים א. האם הועדה יכלה לשנות רטרואקטיבית תשלומים שניתנו או במילים אחרות אחוז שניקבע?(כפי שספרתי) ב. מה קורה לאחר גיל 18 האם אז תוכל הבת לתבוע והפעם בצורה רפואית? אין לי מילים להודות לכם על העזרה ואני מברכת אתכם שתמשיכו במעשיכם הטובים ובעזרה שאתם מגישים ותיזכו רק לטוב.
שלום לפורום כתבתי לכם לפני כשבוע אודות בתי החולה במחלה גנטית שהתופעה המרכזית בה היא נמיכות גובה ותופעות לוואי נוספות , כן סיפרתי לכם על כך שעברה ניתוח מאד מורכב להארכת גפיים תחתונות והיתה מיועדת להמשיך את הניתוחים השוקיים ובזרועות אולם עקב התפתחות דפורמציות בברכיים נידחה כל הרעיון .כעת כשנה היא סובלת מכאבים ומוגבלות בברכיים בנוסף למוגבלויות אחרות הנובעות ממחלתה. במשך כל אותה שנה היא הוכרה כ60% נכות . בתחילת השנה נבדקה ע"י רופא , לאחר מס´ חודשים ע"י אחות בביתה . לאחר כחצישנה נוספת שוב ע"י אחות ולאחר מס´ חודשים בתום השנה שוב ע"י אותו רופא וזמן קצר לאחר מכן נדחתה תביעתי לקיצבה. כלומר במילים אחרות -אפס אחוזי נכות. כתבתם לי בתשובה שאערער ואכן כבר כתבתי מכתב אולם לאור ספקות שהעלה בעלי בפני אבקש לקבל מכם ברשותכם ייעוץ נוסף לפני שאשלח אותו. הבנתי מדבריכם שלא המוגבלות עצמה והנכות הרפואית עצמה מענינית אלא ההזדקקות לעזרת הזולת. נושא זה הוא מאד סובייקטיבי . כי אם מדובר בחוות דעת רפואיות אין לי בעיה להציגן ולהביאן כמו גם צילומי רנטגן ואפילו הסתכלות פשוטה ,הדברים מדברים בעד עצמם. יש בידי חוות דעת ממיטב האורטופדים שיאשרו רפואית ומקצועית את הבעיה הרפואית וחוות דעת אלו מצויות בידי הביטוח ואין לי בעיה עם שום בדיקה של כל רופא . הבעיה היא במושג השגחה והזדקקות לזולת .אני יכלה לטעון וזו גם האמת המצפונית שלי, שעקב התופעה המיוחדת שבה הפיקות אינן יושבות טוב (בשפה לא מקצועית) הן קופצות ממקומן וגורמות לכאב חד ביותר ואיבוד שיווי המשקל תופעה זו יכלה לקרות פעם ביום או מספר פעמים או לאחר יום או יומיים ללא כל התרעה ולא ניתן לעשות עם זה דבר אפילו לא ניתוח וזאת לאחר התייעצות עם בכירי האורטופדים. אני מלווה את בתי עם בהתקלחות מחשש שתיפול עם בהסעות , כי אינה יכלה ללכת הרבה ולא לאורך זמן ועם במסג´ים ליליים עקב כאבים שמתגברים בייחוד בלילות ולמעט משכחי כאבים אין לי מה להושיע ורק מסג´ים מקלים , אינני יכלה להוכיח את ההשגחה את כמות השעות שאני מקדישה לה שעם כל הצניעות אני חושבת שיותר מאם לילד בריא אך אינ י יכלה להוכיח זאת.מעבר לזאת, אינני יודעת כאשר קבעו 60% למה נקבע דווקא מספר זה ולא אחר, באותה מידה יכלו לקבוע גם 50%או 70% ולא הייתי מערערת. כפי שאיני מבינה מדוע שינו את תשובתם כאשר לא חל כל שינוי במצב הילדה וכל העובדות כפי שאני מתארת לכם תוארו בפניהם. גם צורת הבחינה מאד משונה , במקום להתרכז בבעיה העיקרית שתוארה נבחנה הבת אם היא יכלה לאכל כוסית לבן או להחזיק כפית ללא עזרה כאשר עם כבר מדברים קשה לה להחזיק עט או כל חפץ לאורך זמן עקב התכופפות האצבעות לאחור מחמת גמישות יתר ולכן קשה לה הכתיבה (והיא בכתה גבוהה לפני בגרויות ויש לה הרבה מה לכתוב) נתתי זאת כדוגמה שהבחינה אינה בודקת את מוגבלויותיה האמיתיות. או לגבי ההליכה הבדיקה הייתה ללכת מספר צעדים לאורך הסלון , שוב גם כאן לא באה לידי בטוי הבעיה.כימספר צעדים והליכה קלה בבית היא מבצעת ללא בעיות גם כאשר קורה התקף כאב והוא לא בא בהזמנה אין לה בעיה בבית להתישב. במכתב שקיבלתי כתוב שאם אערער התוצאה יכלה להשתנות, מאחר ומאפס ניתן רק לעלות ברצוני לערער מהסתכלות לא עלי אלא על בתי. בעלי חושש שבמידה ונערער ומאחר והעיעור פתוח לכל כיוון הם יכלים לטעון עוד שטעו במשך שנה שלמה ולא היה מוצדק האחוז שניתן ושלא יבקשו החזר .ושוב כפי שאמרתי בתחילה אין לי כל בסיס לא רפואי ולא משפטי(כפי שציינת ) לבדוק אותם וגם לא תהיה לי אפשרות לערער על העירעור. הכל כפי שכתבת לפי התרשמות של אחות. סליחה על אורך הבקשה אולם אני חשה מאד חסרת אונים. שאלותי הן שתיים א. האם הועדה יכלה לשנות רטרואקטיבית תשלומים שניתנו או במילים אחרות אחוז שניקבע?(כפי שספרתי) ב. מה קורה לאחר גיל 18 האם אז תוכל הבת לתבוע והפעם בצורה רפואית? אין לי מילים להודות לכם על העזרה ואני מברכת אתכם שתמשיכו במעשיכם הטובים ובעזרה שאתם מגישים ותיזכו רק לטוב.