בדד אלך לי
New member
קצין סיירת מטכ"ל מסרב להתפנות
כפי שרובכם יודעים , המתנחלים מחזיקים את כל צה"ל כבר שנים רבות. הם עומדים בראש היחידות הקרביות , וגיוסם ליחידות אלו נאמד בשיעור של פי 10 יחסית לאחוזם באוכלוסיה. הנה אחד מיני סיפורים מרגשים רבים בין 8000 המפונים. (ידיעות אחרונות , 18/8 , יוסי יהושוע) -- " תהליך הפינוי מציב את הכוחות במצבים בלתי אפשריים. בין היתר ישנם חברים שעברו שירות משותף של שנים ועתה מוצאים את עצמם משני צדי המתרס: האחד בכוחות המפנים , והאחר מתיישב שאמור להתפנות. מקרה אחד כזה הוא סיפורו של רס"ן (מיל') ד' מסיירת מטכ"ל. רס"ן ד' נחשב לקצין נועז שהשתתף בעשרות מבצעים מורכבים מעבר לקווי האויב. בחלק מהמקרים פעל לבדו כ"זאב בודד" תחת סיכון חיים רב. גם אחיו של ד' משרת כיום בתפקיד בכיר ביחידה בדרגת סגן-אלוף. ביתו בנווה-דקלים , הפך אתמול למוקד עלייה לרגל של אלופי המטה הכללי ושל אנשי סיירת מטכ"ל. ד' התעקש שלא להתפנות מביתו המטופח ולהישאר עד הדקה האחרונה. הוא השקה את הגינה והלך עם ילדיו לקרוא פרקי תהילים בבית הכנסת. למרות ההכנות שעברו במשך שלושת החודשים האחרונים התקשו אנשי צוות המשא-ומתן המטכ"לי , שמורכב ברובו מיוצאי הסיירת , להתמודד עם הקושי שבפינוי חברם לנשק. אף אחד מהם לא האמין שזה ידיע למצב הזה. אתמול הגיעו אנשי צוות המו"מ בפיקודו של אלוף-משנה ל' לביתו של חברם הטוב. בזה אחר זה הם נכנסו לבית , שוחחו איתו וניסו לעזור לו להתפנות בהסכמה. אך ללא הועיל. למקום הוזעקו הקצינים הבכירים של צה"ל באזור. הראשון שהגיע היה תא"ל גרשון-הכהן , מפקד אוגדה 36 , האחראית על הפינוי בנווה-דקלים. במשך שעה ארוכה ישב תא"ל הכהן עם הקצין ועם בני משפחתו וניסה לשכנע אותם לעזוב מרצון ולא בכוח. אך הקצין עמד בסירובו. אחריו הגיע אלוף פיקוד הדרום , דן הראל , והוא נכנס לשיחה ארוכה וממושכת עם הקצין. ושוב סירב הקצין. אחריו הגיע למקום מפקד זרוע היבשה , אלוף יפתח רון-טל , וגם הוא ניסה , אך לשווא. גם ח"כ אהוד יתום , בוגר סיירת מטכ"ל בעצמו , נכנס לבית המשפחה וניסה לעזור , אבל הרים ידיים: "הוא מסרב עד הרגע האחרון" , אמר. בצה"ל מנסים לעשת כל מאמץ כדי למנוע מצב שבו ייאלצו לפנות את הקצין מביתו בכוח. הסיכום שהושג בסופו של דבר הוא שרק אנשי יחידת המו"מ של צה"ל מהסיירת יורשו לטפל במשפחה ולפנות אותה. גורם בכיר ביחידה המטכ"לית אמר כי רס"ן ד' מתנהג בדיוק כפי שלימדו אותו בסיירת. "במקומות שבהם הוא היה לא מרימים ידיים. הוא דבק במקום למרות המציאות. ערך הדוגמה האישית חשוב לו מאוד , והוא יעזוב אחרון. כך הוא גדל , כך הוא חונך , וזה מה שהוא יעשה" , אמר הגורם. הגורם המשיך והסביר: "אנחנו מבינים אותו , ולכן לא אמרנו לו להתפנות , ואנחנו כאן כדי לעזור לו. הרבה יותר קל לי לשוח אותו למשימה מסוכנת של איגוף בית של בית תוך כדי סיכון חיים מאשר לבוא ולפנות אותו. אני לא יודע למה , אבל זו התחושה. לא מגיע לו לעבור חוויה כזאת , אבל כך התחנכנו: שהסבל האישי שעובר עליך הוא משני לתפקיד שאתה מבצע" . גורמים ביחידה אמרו כי עד היום מבצע חברם שירות מילואים פעיל ושותף למבצעים מורכבים , וכואב להם להגיע לסיטואציות הזאת. בכל מקרה הם מתכוונים לכבד את בקשתו ולהיות זה שיפונה אחרון. " ( למי שמכיר את ד' , מדובר באחד הלוחמים הגדולים שקמו לצה"ל. זוהי מסירות-נפש ).
כפי שרובכם יודעים , המתנחלים מחזיקים את כל צה"ל כבר שנים רבות. הם עומדים בראש היחידות הקרביות , וגיוסם ליחידות אלו נאמד בשיעור של פי 10 יחסית לאחוזם באוכלוסיה. הנה אחד מיני סיפורים מרגשים רבים בין 8000 המפונים. (ידיעות אחרונות , 18/8 , יוסי יהושוע) -- " תהליך הפינוי מציב את הכוחות במצבים בלתי אפשריים. בין היתר ישנם חברים שעברו שירות משותף של שנים ועתה מוצאים את עצמם משני צדי המתרס: האחד בכוחות המפנים , והאחר מתיישב שאמור להתפנות. מקרה אחד כזה הוא סיפורו של רס"ן (מיל') ד' מסיירת מטכ"ל. רס"ן ד' נחשב לקצין נועז שהשתתף בעשרות מבצעים מורכבים מעבר לקווי האויב. בחלק מהמקרים פעל לבדו כ"זאב בודד" תחת סיכון חיים רב. גם אחיו של ד' משרת כיום בתפקיד בכיר ביחידה בדרגת סגן-אלוף. ביתו בנווה-דקלים , הפך אתמול למוקד עלייה לרגל של אלופי המטה הכללי ושל אנשי סיירת מטכ"ל. ד' התעקש שלא להתפנות מביתו המטופח ולהישאר עד הדקה האחרונה. הוא השקה את הגינה והלך עם ילדיו לקרוא פרקי תהילים בבית הכנסת. למרות ההכנות שעברו במשך שלושת החודשים האחרונים התקשו אנשי צוות המשא-ומתן המטכ"לי , שמורכב ברובו מיוצאי הסיירת , להתמודד עם הקושי שבפינוי חברם לנשק. אף אחד מהם לא האמין שזה ידיע למצב הזה. אתמול הגיעו אנשי צוות המו"מ בפיקודו של אלוף-משנה ל' לביתו של חברם הטוב. בזה אחר זה הם נכנסו לבית , שוחחו איתו וניסו לעזור לו להתפנות בהסכמה. אך ללא הועיל. למקום הוזעקו הקצינים הבכירים של צה"ל באזור. הראשון שהגיע היה תא"ל גרשון-הכהן , מפקד אוגדה 36 , האחראית על הפינוי בנווה-דקלים. במשך שעה ארוכה ישב תא"ל הכהן עם הקצין ועם בני משפחתו וניסה לשכנע אותם לעזוב מרצון ולא בכוח. אך הקצין עמד בסירובו. אחריו הגיע אלוף פיקוד הדרום , דן הראל , והוא נכנס לשיחה ארוכה וממושכת עם הקצין. ושוב סירב הקצין. אחריו הגיע למקום מפקד זרוע היבשה , אלוף יפתח רון-טל , וגם הוא ניסה , אך לשווא. גם ח"כ אהוד יתום , בוגר סיירת מטכ"ל בעצמו , נכנס לבית המשפחה וניסה לעזור , אבל הרים ידיים: "הוא מסרב עד הרגע האחרון" , אמר. בצה"ל מנסים לעשת כל מאמץ כדי למנוע מצב שבו ייאלצו לפנות את הקצין מביתו בכוח. הסיכום שהושג בסופו של דבר הוא שרק אנשי יחידת המו"מ של צה"ל מהסיירת יורשו לטפל במשפחה ולפנות אותה. גורם בכיר ביחידה המטכ"לית אמר כי רס"ן ד' מתנהג בדיוק כפי שלימדו אותו בסיירת. "במקומות שבהם הוא היה לא מרימים ידיים. הוא דבק במקום למרות המציאות. ערך הדוגמה האישית חשוב לו מאוד , והוא יעזוב אחרון. כך הוא גדל , כך הוא חונך , וזה מה שהוא יעשה" , אמר הגורם. הגורם המשיך והסביר: "אנחנו מבינים אותו , ולכן לא אמרנו לו להתפנות , ואנחנו כאן כדי לעזור לו. הרבה יותר קל לי לשוח אותו למשימה מסוכנת של איגוף בית של בית תוך כדי סיכון חיים מאשר לבוא ולפנות אותו. אני לא יודע למה , אבל זו התחושה. לא מגיע לו לעבור חוויה כזאת , אבל כך התחנכנו: שהסבל האישי שעובר עליך הוא משני לתפקיד שאתה מבצע" . גורמים ביחידה אמרו כי עד היום מבצע חברם שירות מילואים פעיל ושותף למבצעים מורכבים , וכואב להם להגיע לסיטואציות הזאת. בכל מקרה הם מתכוונים לכבד את בקשתו ולהיות זה שיפונה אחרון. " ( למי שמכיר את ד' , מדובר באחד הלוחמים הגדולים שקמו לצה"ל. זוהי מסירות-נפש ).