קצפת
זוכר פעם כשהיינו איכסה? אני ילדה תמימה ואתה ילד אבוד? אני לא חושבת שיש לך מושג כמה אהבתי אותך. כמה פעמים עצרת את נשימתי, עשית לי לונה פארק בבטן, מכוניות מתנגשות במחשבות. רכבת הרים של אהבה ובעיות. יודע למה שמתי לב אליך אז? גם אני לא. מושג אין לי. אבל מסתבר שהיית היחידי שכל כך רציתי. גרמנו אחד לשני לבכות, לצחוק ולהתרגש. לא חלקנו חיים, אבל היינו עולם אחד בשני. קיטש? כן, והרבה. כל הזמן. אפילו בלי להתכוון. עבר זמן, כל כך הרבה זכרונות ושאלות, כל כך הרבה.... אומרים שאהבה אמיתית לעולם לא נגמרת. זה אומר שאני אוהב אותך לעד. בגלל זה כל כך כאב לי לשמוע שאתה "שלך, אך לא לעד" כשנסעת לך בלי שאדע מתי תחזור. חזרת, והכל נגמר. דמעות. התכווצויות. פעם תפרו לי את היד ומאז בכל פעם שאני חושבת על זה, אני מקבלת צמרמורת ואומרת "איה". אותו דבר איתך. אני חושבת על מה שקרה, וכמעט יכולה להרגיש את הכאב מחדש. אני שמחה לומר שמאז לא כאבתי כל כך. אני אחרת עכשיו, אולי שוב לא אצטרך לכאוב. הימים עברו והפכו לחודשים, כמעט שנה, וכעת אני לא יודעת היכן אני נמצאת. אתה שוב פה איתי, אני יכולה להגיד לך הכל, כל מה שרציתי להגיד אז והדמעות חנקו אותי, או שלא רצית לשמוע. אני יכולה לשאול אותך הכל, למה עשית ככה ולמה זה קרה ומי. שוב אני מתחילה להרגיש את אותם הדברים, כמעט כמו פעם, זכרונות, איך הכל היה וכמה שזה פרח פעם בתוכי. אני לא יודעת אם זה מת עכשיו. אני לא יודעת אם אני רוצה שזה ימות. אני לא יודעת, ואני לא ממהרת להחליט. כי אולי כל מה שאנחנו צריכים זה להיות ביחד, והדברים יקרו מעצמם. making me........
זוכר פעם כשהיינו איכסה? אני ילדה תמימה ואתה ילד אבוד? אני לא חושבת שיש לך מושג כמה אהבתי אותך. כמה פעמים עצרת את נשימתי, עשית לי לונה פארק בבטן, מכוניות מתנגשות במחשבות. רכבת הרים של אהבה ובעיות. יודע למה שמתי לב אליך אז? גם אני לא. מושג אין לי. אבל מסתבר שהיית היחידי שכל כך רציתי. גרמנו אחד לשני לבכות, לצחוק ולהתרגש. לא חלקנו חיים, אבל היינו עולם אחד בשני. קיטש? כן, והרבה. כל הזמן. אפילו בלי להתכוון. עבר זמן, כל כך הרבה זכרונות ושאלות, כל כך הרבה.... אומרים שאהבה אמיתית לעולם לא נגמרת. זה אומר שאני אוהב אותך לעד. בגלל זה כל כך כאב לי לשמוע שאתה "שלך, אך לא לעד" כשנסעת לך בלי שאדע מתי תחזור. חזרת, והכל נגמר. דמעות. התכווצויות. פעם תפרו לי את היד ומאז בכל פעם שאני חושבת על זה, אני מקבלת צמרמורת ואומרת "איה". אותו דבר איתך. אני חושבת על מה שקרה, וכמעט יכולה להרגיש את הכאב מחדש. אני שמחה לומר שמאז לא כאבתי כל כך. אני אחרת עכשיו, אולי שוב לא אצטרך לכאוב. הימים עברו והפכו לחודשים, כמעט שנה, וכעת אני לא יודעת היכן אני נמצאת. אתה שוב פה איתי, אני יכולה להגיד לך הכל, כל מה שרציתי להגיד אז והדמעות חנקו אותי, או שלא רצית לשמוע. אני יכולה לשאול אותך הכל, למה עשית ככה ולמה זה קרה ומי. שוב אני מתחילה להרגיש את אותם הדברים, כמעט כמו פעם, זכרונות, איך הכל היה וכמה שזה פרח פעם בתוכי. אני לא יודעת אם זה מת עכשיו. אני לא יודעת אם אני רוצה שזה ימות. אני לא יודעת, ואני לא ממהרת להחליט. כי אולי כל מה שאנחנו צריכים זה להיות ביחד, והדברים יקרו מעצמם. making me........