ח"י ק"מ
אחת הריצות ואני לא רציתי לצאת אליה.
טייק 1 - יוצאת מהדירה, מגלה שמבול בחוץ וירדו הטמפרטורות, חוזרת פנימה ומחליטה לרוץ מחר. כמה דקות לפני זה גליתי שפספסתי פגישה שהיתה לי בבוקר ומאד כעסתי על עצמי.
כיוון שמאד כעסתי על עצמי החלטתי לעשות השלמה של הקניות לקראת הסופש. תוך כדי הקניות מזג האוויר נרגע והחלטתי לצאת לרוץ ולנקות את מצב הרוח. אני מגיעה הביתה ומושכת את הזמן. מגלה בינתיים שהצד השני של הפגישה זכר את הפגישה אבל נהנה שהיא לא קרתה. מושכת את הזמן בבית ובסוף יוצאת לרוץ רק כדי לא לגרור את הארוכה למחר.
קצב מטורף, מחכה לרגע שאני אשפוך לאגר. עובר קמ ועוד אחד, ועוד אחד. עצירה לשתות מים בבית כי פה אין ברזיות ברחוב. ואז המבול חוזר באמצע הק"מ ה-13. לא זוכרת אי פעם שרצתי בכזה מבול. הטיפות מוציאות לי את האוזניות מהאוזניים, אני לא רואה כלום והנעליים שלי הפכו לבריכות שחיה אולימפיות. עוצרת כמה דק' מתחת לבנין הקרוב להערכת מצב. מהיכרותי עם המבול פה הוא אכן נפסק אחרי כמה דקות. הנעליים אמנם כבדות יותר עכשיו אבל התחלתי ולכן אסיים. קצת יותר מ-5 ק"מ ונגמרה הארוכה והקצב נשמר. טירוף, איזה כיף.