לי דווקא יש
ועם כל הכבוד לרופאים אוסטרליים, בינתיים עוד לא יצא לי להכיר ולו אחד מהם. (אני רק שנה פה, ושנה בריאה למדי). אני מדברת על רופאים ישראליים, וכן פגשתי רופאת עור בגישה כמעט הוליסטית, ורופא שיניים בגישה נהדרת ותומכת, ורופא משפחה שבפגישה הראשונה תחקר אותי על כל פרט אפשרי בחיי, מלמעלה עד למטה, אשכרה כמו שכתוב בספר שרופא משפחה צריך לעשות כדי להבין את התמונה הרחבה של המטופל... אז כן. יש לי ציפיות ואני לא מתביישת בהן
וכשאני פוגשת רופא שאינו כזה אני א. מתחפפת משם ב. או שאני יושבת אצלו ולא זזה, חוזרת על המנטרה שלי שוב ושוב עד שהוא נותן לי את היחס שאני רוצה. ואז, כמובן, מסתלקת. זה עבד נהדר עם אורתופד-נגר אחד, אחרי שנפלתי על הקרסול. ("תשמעי, הצילום בסדר, הרגל שלך בסדר, הכל בסדר" (מסתובב לשולחן הכתיבה ומחכה שאני אלך). "אבל הרגל הזאת לא בסדר" "הצילום בסדר גמור ולא רואים שום בעיה" "אבל הרגל הזאת לא בסדר" (שתולה על המיטה, לא הולכת) "..." שתיקה, הוא מתעסק עם הניירות שלו. "..." גם אני שותקת ומחכה בסבלנות "את יכולה ללכת הביתה" "אבל הרגל הזאת לא בסדר" יימח שמה "טוב, תעמדי על רגל אחת ותעצמי עיניים" אני מנסה לעמוד וישר מאבדת שיווי משקל ונופלת. "יש לך חולשה בשרירי הקרסול, קחי הפניה לפיזיותרפיה" אני יוצאת משם באנחת רווחה. כל כך קשה היה לך לעשות את זה מהתחלה? בדיקה כל כך פשוטה, שלא להגיד זולה ונטולת סיבוכים? למה הייתי צריכה לסחוט ממך דבר כה אלמנטרי? טוב, נו, העיקר שקיבלתי פיזיו.
אלא ליווי הריון, ולדעתי שווה לשמור כאן את הקישור הזה, כי פשוט תענוג לקרוא את הגישה שלו להריון. אנחנו מדברות הרבה על לידה פעילה, אבל לידה מתחילה בהריון, לא? ואולי מתאים לדבר גם על הגישה הפעילה או הפיזיולוגית להריון, בניגוד-מה לגישה השלטת בארץ. יום טוב טחינה
