קצת ארוך, אבל אני ממש אשמח אם תקראו ותגיבו..
לעולם לא. ככה קוראים לכדור העגול הזה שעליו חיים בני האדם. אין יותר את השם "כדור הארץ", יש רק "לעולם לא". השינוי בשם חל לפני בערך 100 שנה, אני לא יודע את התאריך המדויק כי מאז שאנשים הפסיקו להזדקן, כבר לא סופרים את השנים שחולפות, אין לזה משמעות, אנחנו זוכרים לפי מאות וגם זה בערך. במאה הקודמת ישבו כל המדענים והפוליטיקאים הגדולים בעולם והחליטו לשנות את "כדור הארץ" ל-"לעולם לא". שלא תחשבו שהשם הזה נבע מאין, הוא נבע מהרבה החלטות אחרות שהמדענים והפוליטיקאים קיבלו. הם חיברו ספר שלם שנקרא "ספר התקנות של לעולם לא", וזוהי התורה החדשה. כמו שכבר הזכרתי, אנשים כבר לא מתים מזקנה, אז הם הפסיקו מזמן להאמין באלוהים. אין תורה, אין דתות אין כלום- וזה הכלל הראשון שנחקק בספר החוקים לעולם לא- "לעולם לא תתפלל אל אלוהים אחרים חוץ מאשר אל מנהיגייך הקצינים" הא כן, שכחתי להגיד לכם, עידן הדמוקרטיה חלף עבר מן העולם. הדמוקרטיה עשתה בלאגן ואי סדר בעולם, אז הדמוקרטיה נעלמה בהדרגה. בהתחלה זו הייתה דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה, הם קראו לעצמם דמוקרטים, אבל כל המתנגדים מות ימותו, וכל המנהיגים ישובחו ויהוללו כאלים. עם הזמן הם כבר המציאו מושג חדש הנקרא "demonever", שהוא בעצם דיקטטורה שכתובה בצורה יפה ועדינה. במציאות זה לא ככה אגב, אבל אתם בטח מתארים לעצמכם. אתם גם בטח תוהים מה קרה לתקשורת, לאנשים, איך הם לא התנגדו? ובכן, שאלה מצוינת. למה שלא תשאלו את ספר התקנות לעולם לא? תקנה מספר 56 להלן: "לעולם לא תתנגדו למנהיגיכם, יהיה אשר יהיה. המתנגדים יוענשו בחומרה" או את תקנה מספר 52: "לעולם לא תפרסמו את הידוע לכם. לעולם לא תקראו/ תפרסמו עיתונים. לעולם לא תראו/תשדרו טלוויזיה, ולעולם לא תעשו כל דבר המשתף אחרים בידיעותיכם על השלטון ועל העולם" כמובן שמי שיעשה זאת, סופו מר ורע. אל תשכחו שאנחנו לא מתים כל כך מהר. הדרך היחידה להרוג אדם היא מזעזעת ואנא סלחו לי, אך אחסוך מכם את הפרטים. שלא תחשבו שגם השלטון דואג להסתיר מאתנו את הפרטים- הוא מפרסם אותם בעיתון היחיד בעולם- עיתון השלטון- בכל בוקר מחדש, וכל בוקר מחדש מצולם שם מקרים מזעזעים חדשים של מוות. הם דואגים שנפחד מספיק. האנשים כבר לא יוצאים מהבית, אמנם מותר לנו לצאת מהבית רק בין השעות 8 בבוקר ל3 בצהרים, ע"פ תקנה מספר 87, אך האנשים לא יוצאים מהבית גם בשעות האלה. מסוכן מדי. קציני לעולם לא מסתובבים בהמוניהם ברחובות, כל רחוב, גם הכי קטן, יש לפחות קצין לעולם לא אחד. הקצינים האלה מחפשים אנשים שמפרים את תקנות לעולם לא, ואת העושים זאת הם הורגים בו במקום, בדרכם המזעזעת כאמור. בלי דיונים, בלי התפשרויות. אז האנשים פשוט לא יוצאים מהבית. יש יותר מדי דברים שאסור לעשות, שהם מפחדים לעשות אותם בטעות ליד קציני לעולם לא. אתם בטח תוהים למה הם עשו את כל זה, למה הם קבעו את כל התקנות האלה? ובכן, גם לשאלה הזאת הכינותי מראש. כל החברים בועידת לעולם לא, הועידה שבה חיברו את ספר התקנות, היו ערים למציאות. הם ידעו שאם יתנו לדברים מסוימים להתקיים- השלטון לא יחזיק מעמד. כשהם התחילו למנות את הדברים הללו, הם ראו שיש המון כאלה, והחליטו לחבר ספר חוקים שבו יאמר את כל מה שאסור לעשות. והרי למה בכלל צריך שלטון כזה? ובכן, ללא שלטון כזה, שלא מורכב משליט אחד אגב, הוא מורכב ממיליוני קצינים- העולם יופל אל תוך תוהו ובוהו מטורף. דבר זה כבר קרה לפני כ400 שנה, שהדמוקרטיה הייתה בשיאה. האלימות שברה שיאים, אנשים הרגו אחד את השני מתי שרק חפצו בכך, וכל אחד עשה מה שהוא רוצה- בקיצור- תוהו ובוהו במלוא מובן משמעותו. חברי הועידה ישבו לילות על גבי ימים וניסו למצוא פתרון. והפתרון שמצאו היה לעולם לא. זוהי האפשרות היחידה, כך חשבו. שלטון לעולם לא התפתח ותפח, וכך הוא הפך להיות למה שהוא היום. לעולם לא תחייה. ככה אני מגדיר את כל ספר התקנות הזה. שלא תחשבו שהחוקים לא פועלים עלינו, הקצינים. אם אני, קצין בכיר בלעולם לא, תופס קצין אחר שעובר על תקנה מסוימת- אני הורג אותו בו במקום, מתעד את זה, ומכניס את זה לעיתון הבוקר. אין מה לעשות, אלה החוקים, ואם אני לא אנהג על פיהם... דבר נוסף שבזמן האחרון (50 שנה אחרונות לערך...) נכפה עלינו לעשות- זה לעבור בבתים, בית בית, בהפתעה כמובן וללא הודעה מוקדמת, ולאכוף את התקנות. להרוג את מי שעובר אותם. והרבה עוברים. והרבה מתים. הרוב נופלים על התקנה "לעולם לא תאהב", או "לעולם לא תאכל שלא בשעת האוכל" ועוד דברים בסגנון.. יש לי מחשב נייד שאחראי על הסטטיסטיקה בעולם. יש כזה לכל הקצינים הבכירים. לפי הסטטיסטיקה, בכל יום שעובר, מתים כ200,000 אנשים. בפעם האחרונה שהסתכלתי, היו שישה מליון אנשים בכל העולם. השאר מתו. הרוב מתו. בהתחשב בעובדה שלפני שהתחיל שלטון לעולם לא, היו כשבעה מיליארד אנשים בעולם, בהחלט אפשר להגיד שהרוב מתו. אבל אין מה לעשות, רק ככה הם לומדים האנשים האלה. אם היה שישה מליון אנשים בכל העולם, וכל יום מתים 200,000, אז בתוך 30 יום אמורים למות כל האנשים בעולם. מה? לא הגיוני.. טוב נו, רק ככה הם לומדים האנשים האלה.. רגע, מתי פעם אחרונה הסתכלתי? אני יבדוק במחשב הסטטיסטי שלי, רגע.. לפני.. 30 יום. מה? אז רגע, רגע, רגע... אין יותר אנשים בעולם? רגע אני יבדוק בסטטיסטיקות... "ברגע זה העולם מכיל.......... אדם אחד" צווח המחשב בקול מעצבן שתמיד שנאתי אותו. אדם אחד? אני? טוב נו, רק ככה הם לומדים האנשים האלה. פתאום התחילה רוח חזקה. עפתי איתה. עפו מעליי הבגדים, הנעליים, המחשב, השעון, הכל. נשארתי ערום כביום היוולדי. לא ראיתי כלום מסביבי, הרוח הייתה חזקה מדי ולא הצלחתי לפקוח את עיניי. אני לא יודע כמה זמן עפתי שם, אבל בסוף נחתי במכה כואבת על הראש. ערום וחשוף. אחרי שהתאוששתי מהמכה, פקחתי את עיניי. מה זה? מה הולך פה? הכל דשא מסביב. דשא על גבי דשא, עצים על גבי פרחים, על גבי אגמים.. לפתע אני רואה מישהי מתקרבת אליי, גם היא עירומה כביום היוולדה. היא מתקרבת בצעדים עדינים, היא הייתה יפה ונראית חופשייה- הרבה זמן שלא ראיתי אדם עם מבט כזה. האישה נעמדת מולי ואומרת לי במין פשטות עדינה כזאת- "שלום, אני חווה, ואתה?"
לעולם לא. ככה קוראים לכדור העגול הזה שעליו חיים בני האדם. אין יותר את השם "כדור הארץ", יש רק "לעולם לא". השינוי בשם חל לפני בערך 100 שנה, אני לא יודע את התאריך המדויק כי מאז שאנשים הפסיקו להזדקן, כבר לא סופרים את השנים שחולפות, אין לזה משמעות, אנחנו זוכרים לפי מאות וגם זה בערך. במאה הקודמת ישבו כל המדענים והפוליטיקאים הגדולים בעולם והחליטו לשנות את "כדור הארץ" ל-"לעולם לא". שלא תחשבו שהשם הזה נבע מאין, הוא נבע מהרבה החלטות אחרות שהמדענים והפוליטיקאים קיבלו. הם חיברו ספר שלם שנקרא "ספר התקנות של לעולם לא", וזוהי התורה החדשה. כמו שכבר הזכרתי, אנשים כבר לא מתים מזקנה, אז הם הפסיקו מזמן להאמין באלוהים. אין תורה, אין דתות אין כלום- וזה הכלל הראשון שנחקק בספר החוקים לעולם לא- "לעולם לא תתפלל אל אלוהים אחרים חוץ מאשר אל מנהיגייך הקצינים" הא כן, שכחתי להגיד לכם, עידן הדמוקרטיה חלף עבר מן העולם. הדמוקרטיה עשתה בלאגן ואי סדר בעולם, אז הדמוקרטיה נעלמה בהדרגה. בהתחלה זו הייתה דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה, הם קראו לעצמם דמוקרטים, אבל כל המתנגדים מות ימותו, וכל המנהיגים ישובחו ויהוללו כאלים. עם הזמן הם כבר המציאו מושג חדש הנקרא "demonever", שהוא בעצם דיקטטורה שכתובה בצורה יפה ועדינה. במציאות זה לא ככה אגב, אבל אתם בטח מתארים לעצמכם. אתם גם בטח תוהים מה קרה לתקשורת, לאנשים, איך הם לא התנגדו? ובכן, שאלה מצוינת. למה שלא תשאלו את ספר התקנות לעולם לא? תקנה מספר 56 להלן: "לעולם לא תתנגדו למנהיגיכם, יהיה אשר יהיה. המתנגדים יוענשו בחומרה" או את תקנה מספר 52: "לעולם לא תפרסמו את הידוע לכם. לעולם לא תקראו/ תפרסמו עיתונים. לעולם לא תראו/תשדרו טלוויזיה, ולעולם לא תעשו כל דבר המשתף אחרים בידיעותיכם על השלטון ועל העולם" כמובן שמי שיעשה זאת, סופו מר ורע. אל תשכחו שאנחנו לא מתים כל כך מהר. הדרך היחידה להרוג אדם היא מזעזעת ואנא סלחו לי, אך אחסוך מכם את הפרטים. שלא תחשבו שגם השלטון דואג להסתיר מאתנו את הפרטים- הוא מפרסם אותם בעיתון היחיד בעולם- עיתון השלטון- בכל בוקר מחדש, וכל בוקר מחדש מצולם שם מקרים מזעזעים חדשים של מוות. הם דואגים שנפחד מספיק. האנשים כבר לא יוצאים מהבית, אמנם מותר לנו לצאת מהבית רק בין השעות 8 בבוקר ל3 בצהרים, ע"פ תקנה מספר 87, אך האנשים לא יוצאים מהבית גם בשעות האלה. מסוכן מדי. קציני לעולם לא מסתובבים בהמוניהם ברחובות, כל רחוב, גם הכי קטן, יש לפחות קצין לעולם לא אחד. הקצינים האלה מחפשים אנשים שמפרים את תקנות לעולם לא, ואת העושים זאת הם הורגים בו במקום, בדרכם המזעזעת כאמור. בלי דיונים, בלי התפשרויות. אז האנשים פשוט לא יוצאים מהבית. יש יותר מדי דברים שאסור לעשות, שהם מפחדים לעשות אותם בטעות ליד קציני לעולם לא. אתם בטח תוהים למה הם עשו את כל זה, למה הם קבעו את כל התקנות האלה? ובכן, גם לשאלה הזאת הכינותי מראש. כל החברים בועידת לעולם לא, הועידה שבה חיברו את ספר התקנות, היו ערים למציאות. הם ידעו שאם יתנו לדברים מסוימים להתקיים- השלטון לא יחזיק מעמד. כשהם התחילו למנות את הדברים הללו, הם ראו שיש המון כאלה, והחליטו לחבר ספר חוקים שבו יאמר את כל מה שאסור לעשות. והרי למה בכלל צריך שלטון כזה? ובכן, ללא שלטון כזה, שלא מורכב משליט אחד אגב, הוא מורכב ממיליוני קצינים- העולם יופל אל תוך תוהו ובוהו מטורף. דבר זה כבר קרה לפני כ400 שנה, שהדמוקרטיה הייתה בשיאה. האלימות שברה שיאים, אנשים הרגו אחד את השני מתי שרק חפצו בכך, וכל אחד עשה מה שהוא רוצה- בקיצור- תוהו ובוהו במלוא מובן משמעותו. חברי הועידה ישבו לילות על גבי ימים וניסו למצוא פתרון. והפתרון שמצאו היה לעולם לא. זוהי האפשרות היחידה, כך חשבו. שלטון לעולם לא התפתח ותפח, וכך הוא הפך להיות למה שהוא היום. לעולם לא תחייה. ככה אני מגדיר את כל ספר התקנות הזה. שלא תחשבו שהחוקים לא פועלים עלינו, הקצינים. אם אני, קצין בכיר בלעולם לא, תופס קצין אחר שעובר על תקנה מסוימת- אני הורג אותו בו במקום, מתעד את זה, ומכניס את זה לעיתון הבוקר. אין מה לעשות, אלה החוקים, ואם אני לא אנהג על פיהם... דבר נוסף שבזמן האחרון (50 שנה אחרונות לערך...) נכפה עלינו לעשות- זה לעבור בבתים, בית בית, בהפתעה כמובן וללא הודעה מוקדמת, ולאכוף את התקנות. להרוג את מי שעובר אותם. והרבה עוברים. והרבה מתים. הרוב נופלים על התקנה "לעולם לא תאהב", או "לעולם לא תאכל שלא בשעת האוכל" ועוד דברים בסגנון.. יש לי מחשב נייד שאחראי על הסטטיסטיקה בעולם. יש כזה לכל הקצינים הבכירים. לפי הסטטיסטיקה, בכל יום שעובר, מתים כ200,000 אנשים. בפעם האחרונה שהסתכלתי, היו שישה מליון אנשים בכל העולם. השאר מתו. הרוב מתו. בהתחשב בעובדה שלפני שהתחיל שלטון לעולם לא, היו כשבעה מיליארד אנשים בעולם, בהחלט אפשר להגיד שהרוב מתו. אבל אין מה לעשות, רק ככה הם לומדים האנשים האלה. אם היה שישה מליון אנשים בכל העולם, וכל יום מתים 200,000, אז בתוך 30 יום אמורים למות כל האנשים בעולם. מה? לא הגיוני.. טוב נו, רק ככה הם לומדים האנשים האלה.. רגע, מתי פעם אחרונה הסתכלתי? אני יבדוק במחשב הסטטיסטי שלי, רגע.. לפני.. 30 יום. מה? אז רגע, רגע, רגע... אין יותר אנשים בעולם? רגע אני יבדוק בסטטיסטיקות... "ברגע זה העולם מכיל.......... אדם אחד" צווח המחשב בקול מעצבן שתמיד שנאתי אותו. אדם אחד? אני? טוב נו, רק ככה הם לומדים האנשים האלה. פתאום התחילה רוח חזקה. עפתי איתה. עפו מעליי הבגדים, הנעליים, המחשב, השעון, הכל. נשארתי ערום כביום היוולדי. לא ראיתי כלום מסביבי, הרוח הייתה חזקה מדי ולא הצלחתי לפקוח את עיניי. אני לא יודע כמה זמן עפתי שם, אבל בסוף נחתי במכה כואבת על הראש. ערום וחשוף. אחרי שהתאוששתי מהמכה, פקחתי את עיניי. מה זה? מה הולך פה? הכל דשא מסביב. דשא על גבי דשא, עצים על גבי פרחים, על גבי אגמים.. לפתע אני רואה מישהי מתקרבת אליי, גם היא עירומה כביום היוולדה. היא מתקרבת בצעדים עדינים, היא הייתה יפה ונראית חופשייה- הרבה זמן שלא ראיתי אדם עם מבט כזה. האישה נעמדת מולי ואומרת לי במין פשטות עדינה כזאת- "שלום, אני חווה, ואתה?"