קצת ארוך,

[angel of the morning]

קצת ארוך,

הערצתי אותו.למעשה כולם העריצו אותו.היתה לו אישיות כובשת כזו. הקול המרגיע (עם סרקסטיות מיוחדת במינה),רוח סערה תמידית שאפפה אותו. עיניים שובבות שיורקות ברקים לכל עבר.גומות חמודות שבצבצו להן מדי פעם. חיוך שמדי פעם היה נוטה טיפה יותר לצד ימין.הוא היה חזק.ממש.וזה גם היה הרושם הויזואלי הראשוני שהוקרן ממנו.לא עדינות,לא רוך.אלא חוזק. יובלי תמיד היה בשליטה.קר רוח.הן בשגרה (וממה שהכרתי אח"כ-גם בחייו האזרחיים) וגם בפעילויות מבצעיות,גם במקרים קטסטרופלים (ולצערי,היו לנו). שירתתי תחת פיקודו כסמבצ"ית ולפני שיצאתי לקורס קצינות הייתי ה-ע´ שלו. עבדתי ממש קשה.השכמה לפני השמש,וגם הלכתי לישון אחרי כולם.סגרתי יותר שבתות ואפילו הקפיצו אותי כמה פעמים מהבית.לעתים חשבו שיש ביננו רומן (הלוואי) אבל,לא.ויחד עם זאת,כולן קנאו בי.כולן אהבו את ולעבוד עם יובלי. למרות שהוא היה קשה ודרש משמעת מבצעית מאוד גבוהה.הוא היה בסה"כ גדול ממני ב3 שנים,אבל לפעמים הרגשתי כמו ילדה קטנה לידו (הוא לא התנשא,ההפך), כאילו יש ביננו הרבה יותר מ3 שנים.אחד כזה שיודע הכל. "יובלי".יובל לצעירים של היחידה ולאנשים זרים,יובלי למקורבים ו"במבי" היה כינוי החיבה שלו ביחידה.אני חושבת שבאחת מישיבות המבצעים בחטיבה,יובלי הגיע ללשכת המח"ט (מלווה בי!-ה-ע´ הנאמנה), והמח"ט(כן,המח"ט זה שכולם יראים מפניו) ניגש אליו ואמר לו "יובלי תגיד לשירן -פקידת הלשכה- איך אתה רוצה את הקפה שלך". כן,כן,המח"ט!!, עד כדי כך!!. אני חושבת,שכשאומרים "הישראלי היפה"או "מלח הארץ" מתכוונים ליובלי.באמת. בן קיבוץ.קצין בסיירת.רוצה ללמוד רפואה.הוא היה מעביר לחיילים ביחידה בחינות בנוגע לנהרות,הרים וכל מני אתרים בארץ.כשפיקד על טירונים,הוא דרש מהם לכל אורך המסלול,ללמוד כל יום שיר של א"י הישנה והטובה. וכל היחידה ידעה,ש"צוות יובל" שר את "עטור מצחך" או "פרח הלילך".הוא הדריך ב"שומר הצעיר".יש יותר מזה? כשיצאתי לקורס קצינות,התנתקתי כמעט מכולם למעט מיובלי. just call me angel-of the morning

 

[angel of the morning]

-2-

קשה לשמור על קשר עם אנשים כמו יובלי (אני לא יכולה לקרוא לו יובל),כי הוא לא תמיד חוזר להודעות שמשאירים לו,לא עונה לממתינות.אבל 3 שיחות בשבוע,כמעט תמיד קיימנו.הוא היה שם(איתי) כשהלכתי לבד´ הריון.הוא היה איתי כשנפרדתי מאסף (החבר התקופתי).הוא בא לטקס סיכת מ"מ.לטקס חשיפת דרגות. את דרגות הסג"מ שלי (ואח"כ את דרגות הסגן),קיבלתי ממנו.תמיד היו לו עצות מועילות בשבילי.כשסיימתי את ההשלמה ואת הקורס,יובלי כבר היה אחרי קורס מפ"ים ופיקד על פלוגת מסלול באחד מגדודי החטיבה. יובלי קיבל את ה רב-סרן וחזר לפקד על הסיירת (היחידה בה גדל).לי הוא קרא (דרש)שאחזור ליחידה לפקד על איזשהו נושא שהוא חשב שאני מתאימה לו בדיוק. עם קצת לחץ מהמח"ט לשעבר (שכבר נהיה אוגדונר) חזרתי ליחידה.אמנם למורת רוחם של כמה צרי עין ומרימי גבה,אבל חזרתי.לחיק היחידה.לחיקו של יובלי-המפקד. הימים היו ימים של פעילות ענפה מאוד בגזרה שלנו.סביב השעון.דרך כל היחידות הצה"ליות.כולם כולם כולל כולם נטלו חלק בפעילות. יום אחד יובלי קרא לי ואמר לי שהוא יוצא לתקופה לא ידועה,של,לפחות חודש. הוא לא יכול לספר לי,אבל הוא ישמור על קשר.כשהוא אמר לי שהוא ישמור על קשר הסתכלתי בעיניים שלו וידעתי שהוא לא סתם אומר לי את זה. במהלך הזמן שהוא נעדר הוא זרק לי מדי פעם,פה ושם,שצה"ל מתכנן מבצע "חזק" ומאוד מורכב,וכמעט כל הלוחמים המשתתפים הם קצינים.ובתקופה שהוא נעדר מהיחידה,זה למטרת אימוני "מודל".הוא עדיין לא יודע לכמה עוד זמן,ומתי יערך המבצע,אבל גם כך הוא מנוע מלספר."אל תדאגי כשזה יקרה,את תדעי". באחד הימים זומנתי ללשכת האוגדונר.הרמטכ"ל,אלוף פצ"ן ועשרות קצינים היו שם.שם כבר קיבלנו תיאור ומידע למה זומנו ומה הולך לקרות. באמת מבצע מיוחד הרהרתי לעצמי.לכל אורך המבצע ישבתי בחמ"/חפ"ק של פצ"ן. השתתפו מפקדים(קצינים) מכל מני יחידות.היו המון צותי גיבוי,מסוקים וסירות בכוננות.השמועות אמרו שהיו אפילו חבר´ה של "המוסד" "בסביבה". הרמטכ"ל עצמו היה בבור. החלק הראשון והשני של המבצע בוצעו בצורה חלקה. ידעתי שיובלי שם.יובלי מעולם לא איכזב. just call me angel-of the morning

 

[angel of the morning]

-3-

בעצם לא.אני מעדיפה לא להמשיך. sorry מוזה just call me angel-of the morning

 

[כוסון בצפון 20]

המשיכי בבקשה...

קורא בשקיקה מחכה לעוד חלק לעוד "פרוסת עוגה" ... מקווה שיהיה המשך...

 

[angel of the morning]

-3-המשך

ואז שמענו על היתקלות של הכוח.משהו שבהחלט לא היה מתוכנן.בנסיגה שלהם.(דוקא בנסיגה).לא שמעתי שום דבר על יובלי.וזהו,שמענו שהמסוקים והכלים נעים חזרה כמתוכנן.לאחר כמה שעות(קצרות)נקראתי לאוגדונר.הוא אמר שהוא שולח אותי לבביה"ח של נהריה.שאלתי אותו אם הוא שמע משהו על יובלי והחבר´ה. הוא אמר לי שכרגע הוא רוצה אותי שם.לא יודעת למה,אבל לא שאלתי אותו שוב.לא נראה לי מוזר.לא ראיתי התחמקות מצידו.חשבתי שאולי יובלי רוצה שאחכה שם לחבר´ה שלנו,אולי הוא מעדיף שקצינה מהיחידה תראה אותם לפני כל גורם אחר.מן הסתם,אלה שיגיעו יהיו הפצועים.אולי הוא רוצה שאראה אותם לפני שקצינות הנפגעים השונות יראו אותם.הגיוני.מקובל. מנהריה שלחו אותנו ישירות לרמב"ם.מנסיון העבר שלי,בד"כ כשמעבירים לרמב"ם פצועים זה סימן שיש פגיעות קשות.לרמב"ם יש מערך טראומתי וכירורגי שערוך במיוחד למצבים כאלה.כך ש,הבנתי שיש לנו פצועים מעל לדרגת בינוני.נראה לי תמוה קצת,אמנם היה צוות של היחידה בחילוץ,אבל לא תיארתי לעצמי שהם ייפגעו.מצד שני,יכול להיות,הרי ההיתקלות היתה לקראת החבירה לכלים. "ענת",שמעתי שקוראים לי.הסתובבתי וראיתי את ליטל,קצינת הנפגעים של החטיבה.היא הגיעה לפני,מה שאומר שטעיתי בסברה שלי.היא נגשה אלי ונתנה לי פתק מנויילן ולקחה אותי לחדר הניתוח.מהחלון של חדר הניתוח ניתן היה לראות את מהלך הניתוח(לחדר עצמו אסור היה להכנס-מן הסתם-). ניסיתי לראות מי מנותח שם,הפנים היו מוכרות לי אבל,לא!,לא יכול להיות!! הסתכלתי בפתק just call me angel-of the morning

 

[angel of the morning]

-4-

בפתק היה רשום שמי,שם משפחתי,דרגתי ומספרי האישי. יובלי שלי,יובלי שלי נפגע!. לא ספרתי כמה שעות הוא היה בניתוח.כמה כוסות קפה שתיתי.האוגדונר,המח"ט,האלוף,כולם הגיעו לביה"ח,לבקר את הפצועים (היו בסה"כ 2,לא כולל יובלי)ואת יובלי.ישבנו במסדרון הפנימי כולם ביחד.אני,קצינה זוטרה,סגן בסה"כ,יושבת ליד אל"מ,תא"ל,ואלוף!.אני!,שותה קפה בכוס חד פעמית מקרטון יחד עם אלוף! (ה-אלוף).נרדמתי לכמה דקות,מדי כמה דקות על כתפו של האוגדונר.כבר לא נותר בי כוח לכלום גם לא לפורמליות הצבאית.הרגשתי איך אני מתרוקנת.מאיה,חברה של יובלי בשנה האחרונה (איתי הוא התייעץ לגביה!!)היתה בחו"ל.גם אבא שלו.לאמא שלו יקראו רק בסוף הניתוח.כשהבוקר יעלה. הרגשתי משב של רוח קרה.מוזר.אף אחד מהנוכחים לידי לא הרגיש וגם המסדרון סגור.כמה דקות אח"כ יצאו הרופאים.האוגדונר והמח"ט (שניהם היו מפקדים ישירים של יובלי)נגשו אליו.האוגדונר (שאותו הכרתי באופן אישי) ניגש אלי ולחש לי שזה נגמר.יובלי מת על שולחן הניתוחים.יובלי והרופאים נתנו שם חתיכת "fight" אבל זה לא עזר.יובלי שלי מת.יובלי שלי מת.יובלי שלי לא יחזור.ביקשתי להכנס לחדר הניתוח להפרד ממנו,לתת לו נשיקת פרידה. בקשתי מהצבא שיחכו עם ההלוויה למאיה.למרות שהיא לא קירבה ראשונה. אבל מה שאף אחד לא ידע וגם לא יידע,זה שיובלי רצה להתחתן עם מאיה.לסיים את תפקידו כמפקד הסיירת,להשתחרר ולהתחתן איתה.עכשיו,יובלי לקח את סודו(ואלי עוד רבים) לקבר.ואני נשארתי עם ריק.המון ריק. אני מתגעגעת. just call me angel-of the morning

 

[angel of the morning]

למי שיגיב,

זה לא קרה לי. אני רק מעבירה את זה הלאה. מוזה יקרה,אני יודעת שאני כותבת בעיקר דברים טראגדיים,אבל,כך אני מיישמת את מהות הפורום בעיניי. שלך just call me angel-of the morning

 

[mammalit]

סליחה...

סליחה לא הבנתי. זה קרה לך או לא קרה לך? זה כתוב כל כך נכון... חבל שלאנשים מסויימים זה נכון. לפעמים המתוק שלפני המר עושה את המר עוד יותר מר....

 

[angel of the morning]

זה קרה

זה קרה באמת. הסיפור אמיתי למעט השמות.(מן הסתם...). זה קרה למישהי שאני מכירה טוב. ואני פשוט סיפרתי את סיפורה. just call me angel-of the morning

 

[Pure SilenCe]

אין מחיר לטרגדיות הללו

והן ספוגות בכאב עצום כמו לא יהיו עוד ימים אחרים וכמו התרוקן העולם מאוויר

והלב שבור...

 

[ה מוזה]

אין מילים ...

המציאות עולה על כל דימיון והמציאות הכואבת בארץ שלנו מעלה עלילות טרגיות שפוגעות בבטן הרגישה בנשמת המדינה הילדים שלנו .. אלו עם החלומות שלא יתגשמו יותר.. אלו עם האהבות שלא יתמששו יותר..