Digi Lista
New member
קצת באיחור...יום הולדת שמח גד../images/Emo49.gif
אני יודעת שהתאריך היה כבר לפני שבוע אבל לא הייתי בבית באותו היום(למרות שתיכננתי להיכנס לפני ולברך לא הספקתי...) והשבוע הזה פשוט עובד בקצב רצחני-אני עדיין משתעלת ועם ליחה אבל החלטתי לחזור לקצב רגיל ולמעשה גם אין לי כול כך ברירה בגלל שיש כול כך הרבה מה לעשות שכול רגע מנוחה נוסף מעכב,הבעל של הסייעת נפטר וזה אחרי גסיסה ארוכה של מעל חודש בבית חולים וזה כשרק חודש קודם אימא שלה נפטרה,באיזשהו שלב השבוע הסייעת התמוטטה עליי פשוטו כמשמעו ודברים כאלה דיי היסטריים עבורי בגלל שאני רגילה שהיא זאת שמהווה בסיס יציב בכיתה ועם כמה שכעסתי עליה בתקופה מסויימת השנה(נו,הריכולים...) ראיתי אותה הולכת ונגמרת והשבוע היה השיא וזה היה יומיים לפני שבעלה נפטר(היום הלכתי לנחם אותה-לשמחתי לא הגיעו הרבה ילדים ויכולתי לקפוץ לאיזה שעה וחצי ולחזור להסעת הצהריים,אלך שוב גם בראשון ו/או שני,רק השבוע הבנתי כמה אנחנו קרובות למרות הכול-היחידה שהיא דיברה איתה וביקשה שתהיה לידה זו אני ולא הייתי היחידה שבאה היום,השבוע גם הכנתי לה משהו כדי לנסות לעודד אותה וגם אמרתי שבאמת בכול עזרה שהיא רק מעלה על דעתה אני לשירותה)ואני לא בטוחה שאני יודעת איך לתמוך בה באבל הכפול שנחת עליה(כמו שאומרים צרות באות בצרורות) ואיך להחזיק את הכיתה(שזה בכלל סיוט כי אני שוב נאלצת באופן טבעי לתפקד עם מחליפות וזה מאוד בעייתי שמצד אחד הן יכולות בגיל להיות אימא שלי ומצד שני אני הצוות הקבוע בכיתה שאמור להדריך אותן ולדאוג שהעבודה תהיה לפי השגרה הכיתתית ולא לפי איך שנוח להן) כשצריך גם להשגיח ולהקל עליה וזה עוד בלי שאר האירועים,שבוע ארוך ודיי מתיש(אבל גם כזה שהראה את אחד הכישרונות שלי והוביל לפרגון ולהתפעלות עצומה) שאת שאר הפרטים אספר בהמשך כי תיכף אני שוב יוצאת הפעם לבייביסיטר אחרי שגם אתמול הייתי בערב בבייביסיטר(לא אצל אותה משפחה) ומחר נוסעים לסבתא ולדודים לחגוג ימי הולדת או משהו כזה.... כרגיל גלשתי והחרבתי קצת את תחילת השרשור שנועד באמת להיות שרשור איחולים לגד לכבוד הזדקנותו... אז גד המון המון
,בריאות,שמחה,
,הגשמה וכול מה שמאחלים(ברכות בדרך כלל נוטות לחזור על עצמן בכול אירוע ולכן זה דיי מתיש לחפש חידושים ולהיות מקוריים...)ובכלל אני משאירה לך מקום בהודעה בו אתה מוזמן לברך את עצמך ומבטיחה שאני מצטרפת לברכות עם כול ה
1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 12. 13. 14. 15. 16. 17. 18. 19. 20. 21. 22. 23(לשנה הבאה)...
אני יודעת שהתאריך היה כבר לפני שבוע אבל לא הייתי בבית באותו היום(למרות שתיכננתי להיכנס לפני ולברך לא הספקתי...) והשבוע הזה פשוט עובד בקצב רצחני-אני עדיין משתעלת ועם ליחה אבל החלטתי לחזור לקצב רגיל ולמעשה גם אין לי כול כך ברירה בגלל שיש כול כך הרבה מה לעשות שכול רגע מנוחה נוסף מעכב,הבעל של הסייעת נפטר וזה אחרי גסיסה ארוכה של מעל חודש בבית חולים וזה כשרק חודש קודם אימא שלה נפטרה,באיזשהו שלב השבוע הסייעת התמוטטה עליי פשוטו כמשמעו ודברים כאלה דיי היסטריים עבורי בגלל שאני רגילה שהיא זאת שמהווה בסיס יציב בכיתה ועם כמה שכעסתי עליה בתקופה מסויימת השנה(נו,הריכולים...) ראיתי אותה הולכת ונגמרת והשבוע היה השיא וזה היה יומיים לפני שבעלה נפטר(היום הלכתי לנחם אותה-לשמחתי לא הגיעו הרבה ילדים ויכולתי לקפוץ לאיזה שעה וחצי ולחזור להסעת הצהריים,אלך שוב גם בראשון ו/או שני,רק השבוע הבנתי כמה אנחנו קרובות למרות הכול-היחידה שהיא דיברה איתה וביקשה שתהיה לידה זו אני ולא הייתי היחידה שבאה היום,השבוע גם הכנתי לה משהו כדי לנסות לעודד אותה וגם אמרתי שבאמת בכול עזרה שהיא רק מעלה על דעתה אני לשירותה)ואני לא בטוחה שאני יודעת איך לתמוך בה באבל הכפול שנחת עליה(כמו שאומרים צרות באות בצרורות) ואיך להחזיק את הכיתה(שזה בכלל סיוט כי אני שוב נאלצת באופן טבעי לתפקד עם מחליפות וזה מאוד בעייתי שמצד אחד הן יכולות בגיל להיות אימא שלי ומצד שני אני הצוות הקבוע בכיתה שאמור להדריך אותן ולדאוג שהעבודה תהיה לפי השגרה הכיתתית ולא לפי איך שנוח להן) כשצריך גם להשגיח ולהקל עליה וזה עוד בלי שאר האירועים,שבוע ארוך ודיי מתיש(אבל גם כזה שהראה את אחד הכישרונות שלי והוביל לפרגון ולהתפעלות עצומה) שאת שאר הפרטים אספר בהמשך כי תיכף אני שוב יוצאת הפעם לבייביסיטר אחרי שגם אתמול הייתי בערב בבייביסיטר(לא אצל אותה משפחה) ומחר נוסעים לסבתא ולדודים לחגוג ימי הולדת או משהו כזה.... כרגיל גלשתי והחרבתי קצת את תחילת השרשור שנועד באמת להיות שרשור איחולים לגד לכבוד הזדקנותו... אז גד המון המון