קצת דבר תורה על פרשת שבוע
השבוע פר´ בהלותך את הנרות אני רוצה להקדיש את הדבר תורה לחיילנו שנהרגו ולאזרחים שנרהגו בפיגועים ולרפואת שלימה הפצועים תקדישו 4 דקות לקריראה ואני ישמח לשמוע אם אתם רוצים להמשיך הלאה בזה כל שבוע או רעיון אחר אז קדימה לקריאה פרשת שבוע מתוך "ילקוט לקח טוב" מידות טובות – תוצאה של התקרבות האדם לרוחניות "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (י"ב, ג´) ענוותנותו המיוחדת של משה רבינו לצד רום פיסגת מעלתו – "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" – תובן על פי ביאור מעמיק של תוכן הענווה ושאר המידות. הענווה והמידות הטובות – אומר הגר"י ניימן זצ"ל בספרו "דרכי מוסר" – דבר טבעי הן. הכיצד? הנשמה היא, כידוע, חלק אלוק ממעל, כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" ודרשו חז"ל: "מאן דנפח מדיליה נפח". ומכיון שעל הקב"ה נאמר: במקום גדולתו שם ענוותנותו, כך הוא גם טבע הנשמה הנאצלת ממנו יתברך. לכן הענווה היא תופעה טבעית אצל הנשמה, בלי שום חשבונות. ומכאן שכל מי שמקורב לנשמתו הוא עניו, וכמידת קרבתו אליה כן מידת ענוותנותו. כנגד זה, ככל שמתרחק האדם מנשמתו ומתחבר אל הגוף והחומר, נעשה הוא בעל גאווה. כי טבע הגוף להיות בעל גאווה – וכגודל שקיעתו של אדם בהבלי העולם הזה כן גודל גאוותו, לכן אמר הנביא "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו" – כי אלו הדברים המביאים גאווה. "כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותו" (ירמיה ט´). אם יתקרב אל הקב"ה תדבק בו מידת הענווה, כי השכל וידוע אותי מהווה קירבה אל הנשמה. והוא הדין לגבי כל המידות, המידות הרעות אינן באות מהנשמה, שכן בהיותה חלק אלוק ממעל אין בה מידות רעות. מקור כל המידות הרעות הוא הגוף העכור, וככל שאדם חי חיי חומר הוא נשלט על ידי המידות הרעות. מאידך ככל שאדם חי עם הנשמה ומתרחק מן הגשמיות שולטות בו מידות טובות. כי כל אלה דברים טבעיים הם – כי ה"נשמה שנתת בי טהורה היא" מכל המידות הרעות. הסבא זצ"ל מקלם אומר: חז"ל אומרים שנמנו וגמרו: "נוח לו לאדם שלא נברא". אם נוח לו לאדם שלא נברא אזי כשנברא צריך להשתדל שיהיה פחות "נברא" – דהיינו להסתפק במועט בהבלי העולם הזה – אז יהיה נוח לו. כל הסבל שסובל האדם בעולם הזה הינו תולדה של המידות הרעות. מאידך, אין לך תענוג גדול יותר ממידות טובות כמו שאמר הכתוב: "טוב לב – משתה תמיד". על הפסוק "ובו תדבק" שואלים חז"ל: האיך אפשר להדבק בו יתברך הלא אש אוכלה הוא? אלא, הדבק במידותיו – מה הוא רחום אף אתה רחום וכו´. הדבר מתאפשר הודות לעובדה שכל מידותיו של הקב"ה קיימות גם בנשמת האדם. כל מה שעל האדם לעשות הוא להשתדל להתקרב אל הקב"ה ואל הנשמה ואז ישלטו בו המידות הטובות.
השבוע פר´ בהלותך את הנרות אני רוצה להקדיש את הדבר תורה לחיילנו שנהרגו ולאזרחים שנרהגו בפיגועים ולרפואת שלימה הפצועים תקדישו 4 דקות לקריראה ואני ישמח לשמוע אם אתם רוצים להמשיך הלאה בזה כל שבוע או רעיון אחר אז קדימה לקריאה פרשת שבוע מתוך "ילקוט לקח טוב" מידות טובות – תוצאה של התקרבות האדם לרוחניות "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (י"ב, ג´) ענוותנותו המיוחדת של משה רבינו לצד רום פיסגת מעלתו – "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" – תובן על פי ביאור מעמיק של תוכן הענווה ושאר המידות. הענווה והמידות הטובות – אומר הגר"י ניימן זצ"ל בספרו "דרכי מוסר" – דבר טבעי הן. הכיצד? הנשמה היא, כידוע, חלק אלוק ממעל, כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" ודרשו חז"ל: "מאן דנפח מדיליה נפח". ומכיון שעל הקב"ה נאמר: במקום גדולתו שם ענוותנותו, כך הוא גם טבע הנשמה הנאצלת ממנו יתברך. לכן הענווה היא תופעה טבעית אצל הנשמה, בלי שום חשבונות. ומכאן שכל מי שמקורב לנשמתו הוא עניו, וכמידת קרבתו אליה כן מידת ענוותנותו. כנגד זה, ככל שמתרחק האדם מנשמתו ומתחבר אל הגוף והחומר, נעשה הוא בעל גאווה. כי טבע הגוף להיות בעל גאווה – וכגודל שקיעתו של אדם בהבלי העולם הזה כן גודל גאוותו, לכן אמר הנביא "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו" – כי אלו הדברים המביאים גאווה. "כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותו" (ירמיה ט´). אם יתקרב אל הקב"ה תדבק בו מידת הענווה, כי השכל וידוע אותי מהווה קירבה אל הנשמה. והוא הדין לגבי כל המידות, המידות הרעות אינן באות מהנשמה, שכן בהיותה חלק אלוק ממעל אין בה מידות רעות. מקור כל המידות הרעות הוא הגוף העכור, וככל שאדם חי חיי חומר הוא נשלט על ידי המידות הרעות. מאידך ככל שאדם חי עם הנשמה ומתרחק מן הגשמיות שולטות בו מידות טובות. כי כל אלה דברים טבעיים הם – כי ה"נשמה שנתת בי טהורה היא" מכל המידות הרעות. הסבא זצ"ל מקלם אומר: חז"ל אומרים שנמנו וגמרו: "נוח לו לאדם שלא נברא". אם נוח לו לאדם שלא נברא אזי כשנברא צריך להשתדל שיהיה פחות "נברא" – דהיינו להסתפק במועט בהבלי העולם הזה – אז יהיה נוח לו. כל הסבל שסובל האדם בעולם הזה הינו תולדה של המידות הרעות. מאידך, אין לך תענוג גדול יותר ממידות טובות כמו שאמר הכתוב: "טוב לב – משתה תמיד". על הפסוק "ובו תדבק" שואלים חז"ל: האיך אפשר להדבק בו יתברך הלא אש אוכלה הוא? אלא, הדבק במידותיו – מה הוא רחום אף אתה רחום וכו´. הדבר מתאפשר הודות לעובדה שכל מידותיו של הקב"ה קיימות גם בנשמת האדם. כל מה שעל האדם לעשות הוא להשתדל להתקרב אל הקב"ה ואל הנשמה ואז ישלטו בו המידות הטובות.