gfdfjgfjulk
New member
קצת הבנה ואולי עצות..
שלום...אני דיי חדשה פה, עד עכשיו הייתי קוראת פה אבל עכשיו קיבלתי אומץ והחלטה שאולי גם לי יעזרו קצת עצות מאנשים שעברו חוויה דומה. אני יתחיל עם זה שהוריי גרושים בערך מהיום שאני זוכרת את עצמי ככה שאת חוויית הפרידה כמעט ולא חוויתי בפעם הראשונה, ז"א ורי התגרשו אבל נפרדו וחזרו עוד כמה וכמה פעמים, גם את הפעמים האלה אני לא כ"כ זוכרת, אולי באופן עמום אבל לא ממש- היום אני פשוט רואה את התוצאות של הפרידות והטלטלות האלה. אני בת 18 היום, לא בקשר עם אבא שלי, בעצם אף פעם לא הסתדרנו אבל בשנים האחרונות המצב נהיה בלתי נסבל, על כל שטות שאני לא רוצה לעשות(ללכת איתו לחג-כי אני לא ממש מתחברת עם המשפחה שלו, או לעשות ככה ולהגיד ככה, לא מוא חן בעיניו הוא מפסיק לדבר אז החלטתי שזהו, פה זה נגמר!) יש לי עוד 3 אחים(גדולים, 2 נשואים עם משפחה),רק מאמא אבל אחים לכל דבר!!! קשורים אחד לשני ומאוחדים ואוהבים, האחים רק מאמא כי אמא שלי אלמנה מלפני הנישואים עם אבא שלי. מצב שפחות או ייותר משאיר רק אותי ואותה בבית, יש לי אמא מדהימה שהקריבה את החיים שלה למעננו ואין לה זוגיות או משו כזה(ואם להגיד את האמת, אני די מפחדת שתהיה לה, לא יודעת למה אבל זה מרתיע אותי ואני מנסה שלא לחשוב על כך, בכל פעם שאני רק מזהה משו כזה אני מתחליה לפחד-לא יודעת אם זו ההגדרה הנכונה,אבל אני יודעת שאם זה יקרה זה איכשהו יפתור אותי מאחריות אבל לא יודעת למה זה מרתיע אותי) אני נמצאת במצב מאוד קשה שאני לא יודעת עד כמה הוא נורמלי, אני לא מסוגלת לפתור אותו בכוחות עצמי ולכן אני פונה אליכם. אני לא מסוגלת לצאת מהבית, ז"א עם חברים, לבלות,לישו לא בבית, אני לא מסוגלת לחשוב על העובדה שאמא שלי תשאר לבד, נכון שהיא מבוגרת ושזה לא אמור עד כדי כך להשפיע עליי אבל זה כן!! כמה פעמים ניסיתי לחשוב על זה בצורה שונה ולפתור את הבעיה הזו עם עצמי ואני פשוט לא מצליחה!! אני מוצאת את עצמי ממציאה תירוצים לחברות שלי למה אני לא יכולה לבוא גם, למה אני לא יכולה לישון אצלהם וכו'.. אמא שלי אף פעם לא מנעה ממני את זה אבל אני רואה בעיניים שלה שכשאני רוצה לצאת זה מעציב אותה ולא מהעובדה שאני יוצאת אלא שהיא עומדת להישאר לבד, לישון לבד וכו'.., עכשיו אף אחד לא יודע מה הסיבה שאני לא יוצאת,שהרי זה לא נורמלי, כולם חושבים שאני מוזרה ומבודדת אבל זה לא נכון!!!! ואני פשוט לא יודעת איך להסביר את זה.. יש לציין שאנחנו מאוד קשורות אחת לשנייה. אני עכשיו לפני גיוס ולא יודעת מה יהיה בתקופה הזו אבל החלטתי שאני לא ייתן לתקופת התיכון לחזור על עצמה- אני חייבת למצות את החיים שלי, אבל אני גורמת לעצמי להרגיש רע עם זה שאני יהיה רחוקה למרות שזה כבר לא רצון אלא חובה. סורי שחפרתי, הייתי חייבת לשחרר, תודה לעונים..
שלום...אני דיי חדשה פה, עד עכשיו הייתי קוראת פה אבל עכשיו קיבלתי אומץ והחלטה שאולי גם לי יעזרו קצת עצות מאנשים שעברו חוויה דומה. אני יתחיל עם זה שהוריי גרושים בערך מהיום שאני זוכרת את עצמי ככה שאת חוויית הפרידה כמעט ולא חוויתי בפעם הראשונה, ז"א ורי התגרשו אבל נפרדו וחזרו עוד כמה וכמה פעמים, גם את הפעמים האלה אני לא כ"כ זוכרת, אולי באופן עמום אבל לא ממש- היום אני פשוט רואה את התוצאות של הפרידות והטלטלות האלה. אני בת 18 היום, לא בקשר עם אבא שלי, בעצם אף פעם לא הסתדרנו אבל בשנים האחרונות המצב נהיה בלתי נסבל, על כל שטות שאני לא רוצה לעשות(ללכת איתו לחג-כי אני לא ממש מתחברת עם המשפחה שלו, או לעשות ככה ולהגיד ככה, לא מוא חן בעיניו הוא מפסיק לדבר אז החלטתי שזהו, פה זה נגמר!) יש לי עוד 3 אחים(גדולים, 2 נשואים עם משפחה),רק מאמא אבל אחים לכל דבר!!! קשורים אחד לשני ומאוחדים ואוהבים, האחים רק מאמא כי אמא שלי אלמנה מלפני הנישואים עם אבא שלי. מצב שפחות או ייותר משאיר רק אותי ואותה בבית, יש לי אמא מדהימה שהקריבה את החיים שלה למעננו ואין לה זוגיות או משו כזה(ואם להגיד את האמת, אני די מפחדת שתהיה לה, לא יודעת למה אבל זה מרתיע אותי ואני מנסה שלא לחשוב על כך, בכל פעם שאני רק מזהה משו כזה אני מתחליה לפחד-לא יודעת אם זו ההגדרה הנכונה,אבל אני יודעת שאם זה יקרה זה איכשהו יפתור אותי מאחריות אבל לא יודעת למה זה מרתיע אותי) אני נמצאת במצב מאוד קשה שאני לא יודעת עד כמה הוא נורמלי, אני לא מסוגלת לפתור אותו בכוחות עצמי ולכן אני פונה אליכם. אני לא מסוגלת לצאת מהבית, ז"א עם חברים, לבלות,לישו לא בבית, אני לא מסוגלת לחשוב על העובדה שאמא שלי תשאר לבד, נכון שהיא מבוגרת ושזה לא אמור עד כדי כך להשפיע עליי אבל זה כן!! כמה פעמים ניסיתי לחשוב על זה בצורה שונה ולפתור את הבעיה הזו עם עצמי ואני פשוט לא מצליחה!! אני מוצאת את עצמי ממציאה תירוצים לחברות שלי למה אני לא יכולה לבוא גם, למה אני לא יכולה לישון אצלהם וכו'.. אמא שלי אף פעם לא מנעה ממני את זה אבל אני רואה בעיניים שלה שכשאני רוצה לצאת זה מעציב אותה ולא מהעובדה שאני יוצאת אלא שהיא עומדת להישאר לבד, לישון לבד וכו'.., עכשיו אף אחד לא יודע מה הסיבה שאני לא יוצאת,שהרי זה לא נורמלי, כולם חושבים שאני מוזרה ומבודדת אבל זה לא נכון!!!! ואני פשוט לא יודעת איך להסביר את זה.. יש לציין שאנחנו מאוד קשורות אחת לשנייה. אני עכשיו לפני גיוס ולא יודעת מה יהיה בתקופה הזו אבל החלטתי שאני לא ייתן לתקופת התיכון לחזור על עצמה- אני חייבת למצות את החיים שלי, אבל אני גורמת לעצמי להרגיש רע עם זה שאני יהיה רחוקה למרות שזה כבר לא רצון אלא חובה. סורי שחפרתי, הייתי חייבת לשחרר, תודה לעונים..
