קצת הומור על הבוקר

[Clementine Kruczynsk]

קצת הומור על הבוקר

http://www.funnyordie.com/videos/47...o-ferns-comedy-deathray-and-zach-galifianakis

 

[HollyGolightly]

וקטע הזוי נוסף:

http://www.youtube.com/watch?v=fkIPwx7_6Vg

 

[chrono היחיד]

אני תמיד נדהם כמה ג'ון האם הוא

חסר כרזימה לחלוטין, ואיך הוא משתנה כשהוא משחק את דון, כנראה זה אומר משהו על יכולת המשחק שלו אחרי הכול.

 

[chrono היחיד]

כריזמה

 

[Clementine Kruczynsk]

אני לא חושבת שהוא חסר כריזמה

כמו שהוא משדר איזה חוסר איכפתיות הרבה מהזמן

 

[chrono היחיד]

גם, אבל הוא פשוט אפס כזה

הוא לא שנון, אין לו תובנות, ציפיתי מאנשים שמשחקים במד מן לפחות להישמע אינטליגנטים וודאי שמג'ון האם. טוב כנראה שמאט ווינר הוא החוליה החזקה שם אחרי הכול.

 

[Clementine Kruczynsk]

זה נאמר בעקבות הסרטון האחד הזה

או בעקבות דברים אחרים?
כי לא יודעת כמה צריך לקחת מסרטון אחד

 

[chrono היחיד]

טוב, האמת

רוב הסרטונים האחרים שאני רואה עליו נראים לי מבוימים. כל פעם שמארחים אותו זה נראה כאילו כתבו לו את השאלות והתשובות. נו באמת שמים לו בובה של חזיר על השולחן וכמה דקות אחרי זה הוא במקרה מדבר על החזירים בANGRY BIRDS ? דווקא הסרטון שצירפת מראה אותו כפי שהוא 100% וחוץ מזה, הרבה פעמים הוא מגמגם כזה.

 

[chrono היחיד]

רק כדי להמחיש כמה זה מבוים

המראיין שם לו איזה בובה על השולחן של חזיר, ואז מדבר "במקרה" על איזה משחקים ג'ון משחק באייפון אם בכלל ובמקרה הוא עונה ANGRY BIRDS מדגיש את החזירים ואז הבן אדם מוציא את הבובה וג'ון מתמוגג....

 

[black scar1]

באמת בד"כ כשרואים אותו בראיונות וכאלה הוא דיי אנמי ולא ממש מעניין. זה באמת מעניין כי הדמות שלו כ"כ שונה. זה גם אגב לא שהוא עושה לי את זה בתור דון, מבחינת משיכה. אני לא נמשכת לטיפוסים כמו דון. אבל הוא מעניין אותי מאוד כדמות, וללא ספק הוא משחק מדהים ויוצר דמות מרתקת ומעניינת, ועושה זאת בצורה כ"כ מרשימה עד הניואנסים הקטנים. זה באמת מעניין ההבדל הזה.

 

[chrono היחיד]

קראתי פעם

שיש כמה קווי דמיון בין ג'ון האם לדון. כלומר אמא שלו כמובן לא הייתה זונה אבל היא מתה ממחלה כשהוא היה ילד קטן ואז הוא חי עם אבא שלו כמו דון עד שגם האבא מת אבל אצל ג'ון הוא מת כשהוא כבר היה עצמאי ויכול לדאוג לעצמו.
יכול להיות שמכאן הוא שואב את החיבור שלו לדרייפר, ומצליח בכל זאת להיכנס לנעליו ולהבין איך הוא פועל וחושב,להבין את ההרגשה של "היו לי חרא חיים" שיש לדרייפר. אני לא חושב שאני אשכח בזמן הקרוב את הסצנה שבה מייגן אמרה לדון שיתקשר לאמא שלו, או משהו דומה לזה, כל הצער של דון והבריחה שלו מהמקום והפאניקה היו מאוד אמינים, ושראיתי את זה לא ידעתי את מה שאני יודע על החיים של ג'ון עכשיו וכבר אז נפעמתי מהמשחק שלו בסצנה ההיא.

 

[Clementine Kruczynsk]

אני לא נמשכתי אליו בהתחלה

אבל ככל שהסדרה התקדמה מצאתי את עצמי יותר ויותר לכיוון הזה.
אבל בעונה האחרונה הוא ממש לא עשה לי את זה רב הזמן

גם אני התחלתי את הצפיה עם מחשבות של - הוא רק מעניין כדמות, אבל מתישהו זה פשוט נהפך ל"אני רוצה אותו עכשיו"

 

[chrono היחיד]

זה לא יאמן

:כל בחורה שרואה אותי רואה מד מן חייבת להביע מולי איזו מידת התפעלות ממנו במידה שגורמת לי להרגיש מיותר באותו רגע. ולא זו באמת לא הסיבה שאמרתי שהוא אפס וחסר כריזמה הוא באמת נראה לי כזה גם בלי קשר.
מה שכן, האדם שאני נורא רוצה לשמוע את תגובתו לסרטונים זה ניר...

 

[black scar1]

הלוווווווו גם אני פה ואני יכולה

לתת לך הצהרה חד משמעית אם זה עוזר לך שלאורך כל הסדרה לא היה בי שמץ או קמצוץ של משיכה מינית/רומנטית לדון (טוב נו, אם תדחק אותי לפינה, אולי אני אוכל למצוא כמה רגעים שבהם הוא היה נראה לי חמוד או משהו, אבל באמת שאפשר לעשות את זה על כל גבר בעולם שלא נראה זוועת עולם. באמת באמת. בכללי ובגדול- הוא ממש אבל ממש לא מדגדג לי כלום, אבל כלום. ואני בעצמי לא מבינה איך כל הבנות נמרחות עליו. רסמי. הסטייל שלו ממש לא עושה לי את זה).
ובכלל, זה קצת מציק לי שאין לי אף קראש רציני כמעט על אף אחד מדמויות הגברים במד מן, וזה מבאס אותי, כי בד"כ בכל תוכנית שאני רואה תמיד יש מישהו ששובה את ליבי. פה- כלום, נאדה. כמעט כל הגברים דוחים אותי אחד אחד, או במקרה הטוב, אני אדישה אליהם (מבחינת רגשות, לא מבחינת הדמות שלהם).

אולי עם קצת יוצאי מהכלל. האחד אייב- שהוא באמת מותק, והלוואי עלי מישהו כמוהו. אבל זה לא ממש פייר כי הראו אותו ממש מעט, וברגעים שהראו אותו הוא תמיד היה כזה רגיש וחמוד. הוא דמות מאוד שטוחה בעיני.
וקני שאני דיי מאוהבת בו בשתי העונות האחרונות. (אבל ממש לא בעונות הראשון- שם הוא היה דוחה כמו כל השאר, ואני מעדיפה להדחיק את ההתנהגות שלו אז).

בגדול- אני פשוט חולה על חנונים רגישים, ושאף אחד לא יבלבל לי את המוח עם מראה חיצוני, או כסף או פאסון, או "גבריות". חנונים רגישים זה ה-דבר!!!

והאמת זה מוזר, יש לי גם איזה משהו למייקל. אבל אני לא סגורה אם זו משיכה רומנטית או סתם כי הוא דמות מעניינת, ופשוט בא לי להבין אותו יותר, אני חושבת שיש בו משהו שמושך אותי מעבר לסתם התעניינות, אבל לא פיתחו אותו מספיק כדי שאני אסגר על עצמי בעניין.

בסופו של דבר - קראש, קראש- רציני כאילו, לא ממש היה לי במד מן על אף אחד (ואני נוטה לפתח קראשים רציניים על דמויות טלוויזיוניות).

כנראה שאני אצטרך להסתפק באהבתי הרבה (והאפלטונית, לא להתבלבל) בחלק מנשות הסדרה, ובראשם פגי.

 

[chrono היחיד]

האמת, כן זה עוזר לי

אני שמח על כל אחת שלא נופלת מגברים מצ'ואיסטים בסטייל של דון בנוגע למה שאמרת על משיכה לדמויות, אף פעם לא הבנתי איך אישה מסוגלת להימשך לדבר כמונו הגברים בכללי אז אני רק מודה על כך אלף פעמים בלי להבין את זה.... כמו על כל פלא טבע אחר.

אבל ברצינות, את כנראה לא נמשכת אליהם מרוב שאת מכירה אותם, את כל הצדדים הטובים יותר והפחות ובקראש כל הקטע של כל הידלקות מבוסס על זה שאתה מתלהב ממישהי בהתחלה בלי להכיר אותה או אותו לעומק ואתה יכול לחשובעליה מה שאתה רוצה, אם כבר תאהב אותה, זה תלוי אם תאהב את מה שתכיר בה אחר כך, אז הדמויות של מד מן לא ממש מאפשרות את זה כי את ממש מכירה כל חלק בהן. בנוגע למייקל מייקל לגמרי מיוחד, ומייקל שאני שם לב אליו הוא באמת רגיש ואין בו שמץ של שפלות.

לי היו קראשים טלווזיונים עד היום, רק לפנלופה קרוז (שריטה) ולפגי אז אני יכול להבין. כולם אומרים שהיא די מכוערת או לפחות לא ראויה לציון, אני לא יודע איך אפשר להגיד את זה, ברור שהדמות שלה מוסיפה לזה אבל עדיין. לעולם לא היה מזיק עוד פגי אחת. כל כך רגישה ובאותה נשימה גם נורא מחושבת ומבינה ענינים עמוקים.

מהצד ההפוך כל הגברים האחרים שרואים אותי רואה מד מן מעירים כמובן משהו על ג'ואן ואלוהים היא פשוט לא עושה לי כלום, ואני עוד אוהב ג'ינג'יות ובהירות היא הייתה אמורה להזיז לי משהו... היא משעממת אותי.
פגי פגי פגי...

 

[black scar1]

יואו!! איך אהבתי מה שכתבת!

דבר ראשון- הרגת אותי מצחוק עם המשפט - "אף פעם לא הבנתי איך אישה מסוגלת להימשך לדבר כמונו הגברים בכללי"

אבל ברצינות עכשיו, בדיוק כמו שגברים נמשכים לנשים או לסוגים שונים של נשים (או גברים

) אז נשים גם נמשכות לסוגים שונים של גברים. לצערי לפעמים נשים נמשכות לגברים שלדעתי- לא כדאי להימשך אליהם, אבל פסדר, כל אחת וטעמה.

ובקטע שאמרת - "את כנראה לא נמשכת אליהם מרוב שאת מכירה אותם, את כל הצדדים הטובים יותר והפחות " - אני לא חושבת שזה רק זה. אולי יש בזה משהו, אבל זה לא מדויק. ראשית כי כן יש בנות שטוענות שהם נמשכות לדון או לשאר גברי הסדרה שלא עושים לי את זה, גם אחרי כל ההתנהגויות שלהם. ושנית כי היו לי "קראשים" או "משיכה" או איך שאתה לא רוצה לקרוא לזה (אחרי הכל זה סוג של פנטזיה כן, אנחנו לא מדברים פה על דמויות אמיתיות), על דמויות טלוויזיוניות אחרות שגם אותם ראיתי במשך הרבה זמן וגם מהם ראיתי צדדים שלא אהבתי, ועדיין הייתה לי את הפנטזיה עליהם והקראש וההערצה והכל.

דבר שני, יש משהו בטיפוסים האלה של מד מן, שמראש לא ממש עושה לי את זה. אני נזהרת פה כי אני לא אוהבת להכליל, ובכלל לא אוהבת שמכניסים אנשים לקטגוריות בכללי, לכן אני גם לא יכולה לתאר בדיוק לאיזה טיפוס אני נמשכת, זה או שזה קיים, או שלא. ובכל זאת כל הקטע הזה של הגברים העשירים האלה בחליפות, שהם נורא רציניים וזה, בקיצור כל ה"טיפוסים" האלה שעובדים במשרד הזה (דון,רוג'ר, פיט וכו'), ממש כאילו- לא רק שלא מושכים אותי, יש בהם אפילו משהו שעושה לי turn-of. גם ממבט ראשון וגם מלפני שממש הכרתי אותם לעומק. כבר מהפרק הראשון אני יכולה להגיד שממש לא התלהבתי מדון. אמרתי שקני חמוד, אבל זה רק בהשוואה לגברים האחרים בסדרה, זה לא קראש באמת כזה, כמו שיש לי לפעמים על דמויות מסדרות אחרות שאני ממש מתאהבת בהם וכו'.

לגבי קראשים על בנות- בתור אחת שלא נמשכת לבנות, אני לא יכולה ממש להביע דעה כנראה.. אבל בדיוק כמו שזה מתסכל אותך למשל לשמוע שבנות מהללות את דון- גם אותי דיי מעצבן הבחורות האלו שהם מודל היופי שבד"כ אנשים נמשכים אליהם- כמו ג'ואן בדיוק. וזה שאמרת עכשיו שפגי יותר עושה לך את זה מג'ואן עשה לי את היום!

רק שתדע לך! זה מאוד נדיר לשמוע את זה מבן! אז זה גם עשה לי את היום בטירוף!

דווקא פנלופה קרוז ככל שאני יודעת נחשבת לסמל מין כזה, וממה שאני שמעתי הרבה מחשיבים אותה כסקסית, אז מבחינתי זה לא הפתעה גדולה שגבר נמשך אליה.

אבל הקטע הוא שאין לי משיכה ל"סתם" אנשים מפורסמים שאני לא מכירה. זה בד"כ משיכה לדמות, פרסונה. סתם נגיד, היה לי קראש מטורף על הדמות של ספייק בבאפי- אבל זה לא אומר שיש לי קראש על ג'יימס מסטרס (השחקן ששיחק אותו) (אם כי ראיתי מספר לא מבוטל של ראיונות איתו וגם מבחינה אישית, ממה שראיתי לפחות הוא חמוד ביותר)

 

[chrono היחיד]

אם כך, אני מוכן לומר לך את זה על בסיס

שבועי את זה שפגי עושה לי את זה יותר מג'ואן כי זה ככה.אני מבין מה שאת אומרת הגברים בסדרה הם בובות ראווה, לא במובן שהן לא מפותחות כי הן מאוד מפותחות. במובן הזה שהגברים שם כל הזמן מתחזקים תדמית, לי למשל הייתה אכזבה עמוקה מרוג'ר לגבי ג'ואן ציפיתי ממנו לעשות משהו אמיתי, כמו שדון עשה ולדבר עם ג'ואן על זה, אבל התדמית שלו הייתה חשובה לו יותר. ודון המון פעמים נהג כמו רוג'ר במקרים אחרים של חוסר איכפתיות וחשיבה על התדמית שלו ועל הפאסון. אני חושב למשל שפיט הרבה פעמים בנקודות שבירה כי הוא נאבק עם עצמו האם הוא יכול באמת להפוך לאדם כמו דון ורוג'ר וכולם שם, אל תביני לא נכון הוא לא פחות גרוע מהם רוב הזמן אבל יש לו מקרים
שהוא מגלה רגישות נדירה כמו עם בט למשל ואני חושב שהוא רואה את מה שהיה לו עם פגי כהזדמנות שהוא פספס, הזדמנות לחוות משהו אמיתי. הוא רואה בדון מודל לחיקוי ולמשל לג'ואן הוא התייחס בצורה גרועה בקטע של ההצעה
אבל עבורי הוא נמצא בשני המקומות.זה היופי במד מן הדמויות כל כך מורכבות.

לקני יש לי בעצמי חיבה קצת, בגלל שהוא טיפוס כותב כמוני. ולא ממש יוצא לו מזה משהו עוד משהו שאהבתי בפאגי מאוד זה העידוד שלה איך שהיא עודדה אותו ואמרה שהסיפור שהוא פירסם היה נהדר, זה עשה לי הרגשה נדירה, כאילו אלי היא מדברת. או שלפחות אם היא הייתה דמות אמיתית זה מה שהיא הייתה אומרת לי. לא הבנתי מה קני עושה עם הגננת הזאת שהוא קורא לה אישתו אם מישהי הייתה חושפת את זה שאני כותב בעיני אנשים שאני לא מעוניין זה מבחינתי היה נגמר איתה באותו רגע, דוגמא לאנשים חסרי רגישות.

בנוגע לפנלופה, , זה מפתיע אותי בעצמי ... כי באמת אין בה משהו מיוחד מאוד, כאילו אין לה איזה דמות יוצאת דופן יצא לי כל פעם ליפול על סרטים ספרדים שלה במקרה והתפתח אצלי מנהג לראות אותם, אבל היא לחלוטין במקום השני פגי ראשונה תמיד.

 

[Clementine Kruczynsk]

אני מרגישה שאני צריכה להסביר את עצמי

כדי שלא תתפסו ממני איזה אוהבת מצ'ואים

דון "עשה לי את זה" ככל שהזמן עבר בגלל שחפרו בו יותר ויותר.
לא מצו'אים עושים לי את זה, אלא מורכבות. הוא נהפך מפלקט לדמות אנושית ואמיתית ברש ודם שהיא כל כך הרבה מעבר לפרצוף על המסך.
ככל שנכנסו בו יותר ויותר וככל שהוא קרס יותר ויותר, החיבה שלי אליו התעצמה בגלל שזה הפך אותו לכל כך אנושי ואמיתי.

וגם זה שדמות מעניינת אותי בצורה זו או אחרת, לא אומר שבמציאות אגב יעניין אותי אותו דבר, נראה לי שאתם קצת לא מפרידים בין השניים.
ביחוד כתסריטאית אני נמשכת עוד יותר לדמויות כאלו כי הן מרתקות אותי ומאתגרות אותו ומפתיעות אותי ככותבת.
החנון הרגיש, הילד הטוב וכו' אולי חמוד במציאות אבל על המסך הוא הרבה פחות מעניין.

 

[chrono היחיד]

אני מבין מה שאת אומרת ....

בקטע של "הדמות קמה לחיים" וזה משהו באמת מיוחד בדמות של דון, אני חושב שהדמות שלו הולכת להצטרף אצלי לדמותם של הולדן קולפילד וגסטבי הגדול, במובן הזה ששני הדמויות האלה עבורי יצאו מהספרים שהם מככבים בהם ושאני קורא אותן אני אוהב אותן ממש כאילו היו חברים טובים. זה נדיר. את דון אני לא בדיוק "אוהב" אבל הוא דמות בלתי נשכחת כמוהם במובן הזה שהוא מאוד חי. גם פגי במשבצת הזאת בשביל מאוד חייה מאוד אמיתית.

וזו את שאמרת "אני רוצה אותו" אנחנו לא אמרנו את זה ..... אני לא חושב שאת מאמינה לגמרי במה שאמרת במה שאמרת על הדמות של הילד הטוב והחמוד וכו' כלומר אני לא יכול להחליט לך אבל אני מאמין שתהיה פעם דמות שתוכל להפתיע אותך בקטע הזה. כי אני באמת חושב שכל עוד דמות היא מורכבת ומאתגרת כמו שאמרת, זה לא באמת חשוב מה היא העיקר שהיא מגרה לנו את הדמיון והמחשבה. עבורי אני גם לא יכול להכחיש שמה שתורם לדון ולפגי להפוך
לכל כך אמיתים עבורי כדמויות זה שאני לא ממש מכיר אף אחד מהשחקנים שלהן בתפקידים אחרים. אז השחקנית של פגי היא עבורי תמיד "פגי" וג'ון האם הוא תמיד "דון" ואני חושב שלרובנו המוחלט זה ככה גם כי הם לא היו הכי ידועים לפני.

 

[Clementine Kruczynsk]

פגי בשבילי לנצח תהיה זואי ברטלט

אולי בגלל זה אני לא מצטרפת להתלהבות סביבה תמיד.
שלא תבין אותי לא נכון אני חושבת שהיא נפלאה, אבל בגלל שהיא זואי ברטלט יש את הריחוק הזה, שעם דמויות אחרות במצבים דומים לא יהיה לי.

וכן ברור שכל דמות כל עוד היא כתובה טוב יכולה להית מעניינת, אין ספק. וכן גם היו גיקים טובי לב שאהבתי על המסך, הכל נכון. עדיין דמויות קשות יש להן יותר פוטנציאל למורכבות ועניין.
גם ברמה האישית יש משהו בדמויות אובר מתוסבכות שאני נהנית ממנו כי במקום מסויים אני חושבת שאם הם היו אמיתיים הם היו מקבלים אותי או מבינים אותי יותר והיה לנו יותר מקום של חיבור אישי והבנה.
לא שאני מתוסבכת כמו דון וששיניתי זהות ושברחתי מקוריאה, אבל אתה ידוע איך זה, כל אחד והמטען שלו, וכשאתה רואה מישהו עם כזה מטען זה...לא יודעת, אותי זה מחבר אליהם עוד יותר איכשהו ומעורר אצלי עוד יותר סימפתיה, וגם גורם לי לתהות אם במציאות היינו מסתדרים.
לא שהייתי מאחלת לעצמי מערכת יחסים עם דון חלילה וזה ממש לא משהו שאני שואפת אליו. סתם מסקרן לאיזה שיחה היינו נכנסים.