קצת הסטוריה - מרוץ הגליל הבינלאומי
לפני מספר חודשים התגלגלה לידי, מידי חבר טוב, החוברת של מרוץ הגליל הבינלאומי. לא סובב גליל הזכור לטוב, אלא מרוץ בן חמישה קטעים שנערך בגליל במסגרת כינוס הפועל בשנת 1987, לפני 18 שנה! כן רבותיי, לפני 18 שנה, וגם לפני 22 שנה כאן בישראל התקיים טור בינלאומי בהשתתפות נבחרות של רוכבים חובבנים ברמה הגבוהה ביותר (אז החלוקה היתה שונה, לא היתה קטגוריית 23 - U). הקבוצות שהגיעו למירוץ היו מצרפת, אירלנד, גרמניה, לוקסמבורג, הולנד, נורבגיה ושוייץ. ישראל העמידה שתי נבחרות שאת נבחרת א' הוביל יהודה גרשוני ביחד עם עמוס גרי וזוהר רובין. את נבחרת ב' הוביל הרוכב הערבי הראשון (ולמיטב ידיעתי גם האחרון) בשם עאבד חטיב, אליו הצטרפו מרקו יצחק (שעדיין רוכב בנצרת) ואייל אסנפלד. גרשוני, שהרבה לראות את גבם של הרוכבים האוסטרים, בכינוס של 1983, יצא לאירופה, רכב כמקצוען אצל שון קלי בקבוצת SKILL, אך משום שתוצאותיו כמקצוען אירופאי לא היו משביעות רצון, חזר ארצה, ללא חוזה מקצועני וניצח את הכינוס ב - 87, די בקלות יש לומר, מה שמלמד על ההפרש האדיר בין מקצוען לחובבן (וגם ע"ע לאנס ארמסטרונג במרוץ המקצועני הראשון שלו - סאן סבסטיאן, שבו הגיע אחרון אחרי שהיה כוכב על כחובבן). הקטעים במרוץ הגליל הבינלאומי בשנת 1987 היו ארוכים ומתישים וכללו (כמו שעקיבא רזניק, מאמן הנבחרת דאז אהב) עליות רבות לחיפה, נצרת, כרמיאל וכו'. המרחקים נעו בין 120 ק"מ ל - 195 ק"מ! החוברת מפורטת, עם מפות ותמונות מערי הזינוק וערי הסיום, ממש טור! במיוחד אהבתי בפתיחת החוברת שני דברים: מנחם אריאב היה כבר אז ראש העיר נצרת (העיר המארחת) וגיורא גלזר, מנהל מטה משחקי הפועל באותה שנה פתח את ברכתו למרוץ במשפט: "ענף האופניים מקבל בישראל תאוצה ומתחיל לתפוס את המקום הראוי לו בספורט הישראלי" וזה נכתב לפני 18 שנה. חומר למחשבה.
לפני מספר חודשים התגלגלה לידי, מידי חבר טוב, החוברת של מרוץ הגליל הבינלאומי. לא סובב גליל הזכור לטוב, אלא מרוץ בן חמישה קטעים שנערך בגליל במסגרת כינוס הפועל בשנת 1987, לפני 18 שנה! כן רבותיי, לפני 18 שנה, וגם לפני 22 שנה כאן בישראל התקיים טור בינלאומי בהשתתפות נבחרות של רוכבים חובבנים ברמה הגבוהה ביותר (אז החלוקה היתה שונה, לא היתה קטגוריית 23 - U). הקבוצות שהגיעו למירוץ היו מצרפת, אירלנד, גרמניה, לוקסמבורג, הולנד, נורבגיה ושוייץ. ישראל העמידה שתי נבחרות שאת נבחרת א' הוביל יהודה גרשוני ביחד עם עמוס גרי וזוהר רובין. את נבחרת ב' הוביל הרוכב הערבי הראשון (ולמיטב ידיעתי גם האחרון) בשם עאבד חטיב, אליו הצטרפו מרקו יצחק (שעדיין רוכב בנצרת) ואייל אסנפלד. גרשוני, שהרבה לראות את גבם של הרוכבים האוסטרים, בכינוס של 1983, יצא לאירופה, רכב כמקצוען אצל שון קלי בקבוצת SKILL, אך משום שתוצאותיו כמקצוען אירופאי לא היו משביעות רצון, חזר ארצה, ללא חוזה מקצועני וניצח את הכינוס ב - 87, די בקלות יש לומר, מה שמלמד על ההפרש האדיר בין מקצוען לחובבן (וגם ע"ע לאנס ארמסטרונג במרוץ המקצועני הראשון שלו - סאן סבסטיאן, שבו הגיע אחרון אחרי שהיה כוכב על כחובבן). הקטעים במרוץ הגליל הבינלאומי בשנת 1987 היו ארוכים ומתישים וכללו (כמו שעקיבא רזניק, מאמן הנבחרת דאז אהב) עליות רבות לחיפה, נצרת, כרמיאל וכו'. המרחקים נעו בין 120 ק"מ ל - 195 ק"מ! החוברת מפורטת, עם מפות ותמונות מערי הזינוק וערי הסיום, ממש טור! במיוחד אהבתי בפתיחת החוברת שני דברים: מנחם אריאב היה כבר אז ראש העיר נצרת (העיר המארחת) וגיורא גלזר, מנהל מטה משחקי הפועל באותה שנה פתח את ברכתו למרוץ במשפט: "ענף האופניים מקבל בישראל תאוצה ומתחיל לתפוס את המקום הראוי לו בספורט הישראלי" וזה נכתב לפני 18 שנה. חומר למחשבה.