Apikachu L
New member
קצת חוויות מיום הזיכרון הטרנסג'נדרי...
לאור הביקוש כאן וזה, אספר. ובכלל בא לי לחלוק.
אני ובנזוגי לסבית (זה הפסבדונים האינטרנטי שלו...) יחד עם חברה טרנסית וזוגתה הלכנו ביחד, לאחר שלמרות שהאוטו של לסבית התברר כאוטו מסטיקים, הוא בכל זאת החזיק מעמד לאחר שלל התיקונים בו. יצאנו מהבית באיחור של חצי שעה והגענו לת"א כמעט מאוחר מידי, כאשר החברה שהייתה גם צריכה לנאום כמעט איחרה, ורצנו והתבלבלנו קצת בחנייה. האוטו נשרט, אבל ביינתיים איש לא שם לב.
באתי בלבוש יחסית גברי, עם העניבה הכהה ביותר שמצאתי בארון...ואחת החולצות הגבריות החדשות שלי ^_^. זה היה ממש נחמד. שקלתי לבוא גם עם ביינדר מאולתר, אבל לא התחשק לי לצאת בעוד תחום מול ההורים של לסבית, לאחר שהתגלתה בפניהם הזהות המינית שלי באופן מביך ביותר... מה גם שעדיין אין לי מיומנות איתו.
בהתחלה הייתה התכנסות מול המשטרה ובה הקריאו נוכחות/ים על אלימות מצד המשטרה שהופנתה כלפיהן. כאמור, פספסתי את הכל חוץ ממה שהחברה סיפרה. רציתי לבכות ולחבק אותה כאשר שמעתי את הפרטים (לא כולם היו ידועים לי). אין מה לומר, יש לנו משטרה די מחורבנת. אין לי מילה אחרת לתאר מה שהיא סיפרה כטרנספוביה והתעללות.
אחר כך חולקו לפידים והונפו הדגלים הירוקים, הלפידים הודלקו והתחלנו לצעוד אל גן מאיר. לפי מה שנאמר בהתחלה הצעדה הייתה אמורה להיות שקטה, אבל די מהר התחילו לצעוק סיסמאות. קצת התפדחתי להתחיל לצעוק בעצמי ליד החברותים שלי...
היה לי לפיד (פירומאנית שכמוני) גם כן. פרט לערך הסימבולי של הלפידים, לדעתי הם גם שימשו ככוח הרתעה (פרט למשטרה ... שנסעה ליד). לפעמים היה נדמה לי שהדבר היחיד שמנע מאיתנו להפוך להמון זועם היו קצת פרובוקציה וקלשונים. למרות לעובדה שהלפידים האלו היו בערך הדבר הכי לא בטיחותי שיש, והיו הרבה דגלים לא בטיחותייים מסביב, הכל עבר בשלום. באיזה שלב הייתי צריך לכבות את הלפיד שלי, ולמרבה המזל היו שלוליות מים בדרך.
במהלך ההליכה היו הרבה פטפוטים לא מחייבים בדרך. באופן מביך מעט יצא לי לראות הרבה אנשים ידועים בקהילה הטרנסג'נדרית, שהצטלמו גם לסרטים תיעודיים וגם סתם אנשים ידועים בקהילה (גם הבי) מהפייסבוק. זה מביך במידה מסויימת לראות אדם, להכיר אותו, ולדעת עליו פרטים אינטימיים למרות שלא דיברת איתו מעולם. שקלתי לומר שלום לאחד הג'נדרקווירים שגם צעק סיסמאות ויצא לי להתכתב איתו בפייסבוק, אבל החלטתי שלא בסוף. גם בגלל שלא הייתי בטוח אך לפנות אליו, כי ידוע לי שהוא אוהב לשון מעורבת, והאמת? אני קצת מתקשה בזה.
עוד בעייה שהייתה היא שלא ידעתי איך לפנות לחלק מהנוכחותים. (גם אלי לא תמיד פנו איך שרציתי...) ניסיתי להשאר עם פניה כמה שיותר לא מגדרית (זהירות מהלפיד!) אבל... עדיין היה בעייתי.
צעקו סיסמאות כאמור, אבל חצי מהזמן בכלל לא הבנתי מה אמרו. לבסוף הצלחתי להבין את רובן. אחד האנשים בצעדה צעק עם מגהפון, ומישהו אחר צעק עם משהו שנשמע כמו מגפון, אך בסוף התברר כיכולת צעקות מרשימה ביותר. אני מקווה שלא חזר/ה הבייתה צרוד/ה...
אני צעקתי רק קצת, ולא יזמתי סיסמאות. הנה כמה מהסיסמאות:
"ועדה לא תקבע/ אם אני גבר או אישה"
"הממסד לא יקבע/מי גבר ומי אישה"
"המשטרה לא תקבע/מי גבר ומי אישה"
"אף אחד לא יקבע/מי גבר ומי אישה"
"רק אני, אני אקבע/אם אני גבר או אישה"
(קצת חזרו על עצמם ...)
"שבעה מילארד אנשים/למה רק שני מגדרים?!"
בלשון זכר: "זה לא אני שחולה/זה הממסד שמפלה"
בלשון נקבה: "זו לא אני שחולה/זו המדינה שמפלה"
היו גם כמה שלטים נחמדים ושלט הטרנסג'נדרים השחור המסורתי שיצא לי לראות בצילומי עבר מכל מיני הפגנות ומצעדים. היו גם דגלים ירוקים, ואני הצטערתי שלא החלפתי לפיד בדגל כשהייתה לי הזדמנות.
כיתתנו רגלנו בתל אביב עד המרכז הגאה, בו מעולם לא הייתי קודם לכן. מסתבר שיש שם שירותים בלי הפרדה מגדרית. ידעתם/ן?
פגשתי שם בקצרה את מנהלת פורום טרנסג'נדרס, אם כי לא יצא להחליף יותר ממשפט וחצי. הייתה איזו התלבטות אם להכנס לטקס או ללכת הבייתה, אבל בסוף החלטנו להכנס. היו כמה נאומים מרגשים והופעות נחמדות. היו בקהל כמה אנשים שהורידו חולצות וצחקקו ולא היה לי ברור למה. שני הדברים שעצבנו אותי היו הנאום של נורה גרינברג שהאשימה את הפמיניזם בדה-לגיטימציה של הזנות (המממ...מה?! והיו עוד לחשושי אי נוחות בקהל) וקריאת התהלים שהייתה. אייכשהו ההכנסה של דת לאירוע נראתה לי צורמת. במיוחד כי מבחינת הדת להיות טרנסג'דר זה פויה וצריך להיות אלימים לטרנסג'נדרס
. אבל אני יכול להבין למה אכן חלק רצו בזה.
קריאת היזכור דווקא הייתה מאוד נחמדה לדעתי.
יצאנו בערך עם תחילת החלק האומנותי, והלכנו לשאוורמה הצמחונית עם החברות. אכלתי שם ציזבורגר ממש טעים, אם כי טעם הגבינה היה מודגש מידי לטעמי. אח"כ נפרדו דרכנו עם החברות והלכנו הבייתה. בדרך חזרה הרגשתי איכשהו שההפגנה פתחה בי משהו, ולראשונה מזה זמן רב ביקשתי באופן פעיל מבנזוגי שידבר אלי בלשון זכר. האמת? זה היה מאוד נחמד. זה הרגיש לי מאוד בנוח ושונה לדבר בלשון זכר. גם מה שאני מקרין לסביבה השתנה קצת. האמת היא שביום האתמול בדיוק דיברתי הלסבית על כך שלמרות הנוחות שהזהות הג'נדרקווירית סיפקה לי, וכך שמשהו שם הפסיק לעבוד. הזהות המגדרית שלי התחילה לדקור אותי באצבע בצד ולדרוש ממני להמשיך לחקור. באיזה מקום מצאתי עצמי מתחבר שוב למקומות הגבריים שהכחשתי בעצמי מלא זמן. אני לא יודע לאן המחקר של הזהות המגדרית שלי יקח אותי. זה מפחיד אותי. אבל גם מרגש. דיברתי כגבר עד שהרגשתי שאני רוצה לחזור לזהות הרגילה ה"אני אני" שלי (יש לי גם "זהות נשית" אבל גם בה אין לי יותר מידי שימוש פרט להסתרה, אז היא לא מתקשרת לי טוב). הניסוי הזה היה נחמד ומילא בי איזה צורך.
ואז חזרנו הבייתה ונפלנו שדודים על המיטה, עייפים ולא מרוצים כי החנייה עלתה יותר ממה שבשלט!
זהו.
מי עוד היה או הייתה?
לאור הביקוש כאן וזה, אספר. ובכלל בא לי לחלוק.
אני ובנזוגי לסבית (זה הפסבדונים האינטרנטי שלו...) יחד עם חברה טרנסית וזוגתה הלכנו ביחד, לאחר שלמרות שהאוטו של לסבית התברר כאוטו מסטיקים, הוא בכל זאת החזיק מעמד לאחר שלל התיקונים בו. יצאנו מהבית באיחור של חצי שעה והגענו לת"א כמעט מאוחר מידי, כאשר החברה שהייתה גם צריכה לנאום כמעט איחרה, ורצנו והתבלבלנו קצת בחנייה. האוטו נשרט, אבל ביינתיים איש לא שם לב.
באתי בלבוש יחסית גברי, עם העניבה הכהה ביותר שמצאתי בארון...ואחת החולצות הגבריות החדשות שלי ^_^. זה היה ממש נחמד. שקלתי לבוא גם עם ביינדר מאולתר, אבל לא התחשק לי לצאת בעוד תחום מול ההורים של לסבית, לאחר שהתגלתה בפניהם הזהות המינית שלי באופן מביך ביותר... מה גם שעדיין אין לי מיומנות איתו.
בהתחלה הייתה התכנסות מול המשטרה ובה הקריאו נוכחות/ים על אלימות מצד המשטרה שהופנתה כלפיהן. כאמור, פספסתי את הכל חוץ ממה שהחברה סיפרה. רציתי לבכות ולחבק אותה כאשר שמעתי את הפרטים (לא כולם היו ידועים לי). אין מה לומר, יש לנו משטרה די מחורבנת. אין לי מילה אחרת לתאר מה שהיא סיפרה כטרנספוביה והתעללות.
אחר כך חולקו לפידים והונפו הדגלים הירוקים, הלפידים הודלקו והתחלנו לצעוד אל גן מאיר. לפי מה שנאמר בהתחלה הצעדה הייתה אמורה להיות שקטה, אבל די מהר התחילו לצעוק סיסמאות. קצת התפדחתי להתחיל לצעוק בעצמי ליד החברותים שלי...
היה לי לפיד (פירומאנית שכמוני) גם כן. פרט לערך הסימבולי של הלפידים, לדעתי הם גם שימשו ככוח הרתעה (פרט למשטרה ... שנסעה ליד). לפעמים היה נדמה לי שהדבר היחיד שמנע מאיתנו להפוך להמון זועם היו קצת פרובוקציה וקלשונים. למרות לעובדה שהלפידים האלו היו בערך הדבר הכי לא בטיחותי שיש, והיו הרבה דגלים לא בטיחותייים מסביב, הכל עבר בשלום. באיזה שלב הייתי צריך לכבות את הלפיד שלי, ולמרבה המזל היו שלוליות מים בדרך.
במהלך ההליכה היו הרבה פטפוטים לא מחייבים בדרך. באופן מביך מעט יצא לי לראות הרבה אנשים ידועים בקהילה הטרנסג'נדרית, שהצטלמו גם לסרטים תיעודיים וגם סתם אנשים ידועים בקהילה (גם הבי) מהפייסבוק. זה מביך במידה מסויימת לראות אדם, להכיר אותו, ולדעת עליו פרטים אינטימיים למרות שלא דיברת איתו מעולם. שקלתי לומר שלום לאחד הג'נדרקווירים שגם צעק סיסמאות ויצא לי להתכתב איתו בפייסבוק, אבל החלטתי שלא בסוף. גם בגלל שלא הייתי בטוח אך לפנות אליו, כי ידוע לי שהוא אוהב לשון מעורבת, והאמת? אני קצת מתקשה בזה.
עוד בעייה שהייתה היא שלא ידעתי איך לפנות לחלק מהנוכחותים. (גם אלי לא תמיד פנו איך שרציתי...) ניסיתי להשאר עם פניה כמה שיותר לא מגדרית (זהירות מהלפיד!) אבל... עדיין היה בעייתי.
צעקו סיסמאות כאמור, אבל חצי מהזמן בכלל לא הבנתי מה אמרו. לבסוף הצלחתי להבין את רובן. אחד האנשים בצעדה צעק עם מגהפון, ומישהו אחר צעק עם משהו שנשמע כמו מגפון, אך בסוף התברר כיכולת צעקות מרשימה ביותר. אני מקווה שלא חזר/ה הבייתה צרוד/ה...
אני צעקתי רק קצת, ולא יזמתי סיסמאות. הנה כמה מהסיסמאות:
"ועדה לא תקבע/ אם אני גבר או אישה"
"הממסד לא יקבע/מי גבר ומי אישה"
"המשטרה לא תקבע/מי גבר ומי אישה"
"אף אחד לא יקבע/מי גבר ומי אישה"
"רק אני, אני אקבע/אם אני גבר או אישה"
(קצת חזרו על עצמם ...)
"שבעה מילארד אנשים/למה רק שני מגדרים?!"
בלשון זכר: "זה לא אני שחולה/זה הממסד שמפלה"
בלשון נקבה: "זו לא אני שחולה/זו המדינה שמפלה"
היו גם כמה שלטים נחמדים ושלט הטרנסג'נדרים השחור המסורתי שיצא לי לראות בצילומי עבר מכל מיני הפגנות ומצעדים. היו גם דגלים ירוקים, ואני הצטערתי שלא החלפתי לפיד בדגל כשהייתה לי הזדמנות.
כיתתנו רגלנו בתל אביב עד המרכז הגאה, בו מעולם לא הייתי קודם לכן. מסתבר שיש שם שירותים בלי הפרדה מגדרית. ידעתם/ן?
פגשתי שם בקצרה את מנהלת פורום טרנסג'נדרס, אם כי לא יצא להחליף יותר ממשפט וחצי. הייתה איזו התלבטות אם להכנס לטקס או ללכת הבייתה, אבל בסוף החלטנו להכנס. היו כמה נאומים מרגשים והופעות נחמדות. היו בקהל כמה אנשים שהורידו חולצות וצחקקו ולא היה לי ברור למה. שני הדברים שעצבנו אותי היו הנאום של נורה גרינברג שהאשימה את הפמיניזם בדה-לגיטימציה של הזנות (המממ...מה?! והיו עוד לחשושי אי נוחות בקהל) וקריאת התהלים שהייתה. אייכשהו ההכנסה של דת לאירוע נראתה לי צורמת. במיוחד כי מבחינת הדת להיות טרנסג'דר זה פויה וצריך להיות אלימים לטרנסג'נדרס
קריאת היזכור דווקא הייתה מאוד נחמדה לדעתי.
יצאנו בערך עם תחילת החלק האומנותי, והלכנו לשאוורמה הצמחונית עם החברות. אכלתי שם ציזבורגר ממש טעים, אם כי טעם הגבינה היה מודגש מידי לטעמי. אח"כ נפרדו דרכנו עם החברות והלכנו הבייתה. בדרך חזרה הרגשתי איכשהו שההפגנה פתחה בי משהו, ולראשונה מזה זמן רב ביקשתי באופן פעיל מבנזוגי שידבר אלי בלשון זכר. האמת? זה היה מאוד נחמד. זה הרגיש לי מאוד בנוח ושונה לדבר בלשון זכר. גם מה שאני מקרין לסביבה השתנה קצת. האמת היא שביום האתמול בדיוק דיברתי הלסבית על כך שלמרות הנוחות שהזהות הג'נדרקווירית סיפקה לי, וכך שמשהו שם הפסיק לעבוד. הזהות המגדרית שלי התחילה לדקור אותי באצבע בצד ולדרוש ממני להמשיך לחקור. באיזה מקום מצאתי עצמי מתחבר שוב למקומות הגבריים שהכחשתי בעצמי מלא זמן. אני לא יודע לאן המחקר של הזהות המגדרית שלי יקח אותי. זה מפחיד אותי. אבל גם מרגש. דיברתי כגבר עד שהרגשתי שאני רוצה לחזור לזהות הרגילה ה"אני אני" שלי (יש לי גם "זהות נשית" אבל גם בה אין לי יותר מידי שימוש פרט להסתרה, אז היא לא מתקשרת לי טוב). הניסוי הזה היה נחמד ומילא בי איזה צורך.
ואז חזרנו הבייתה ונפלנו שדודים על המיטה, עייפים ולא מרוצים כי החנייה עלתה יותר ממה שבשלט!
זהו.
מי עוד היה או הייתה?
