קצת לא פשוט.. 
אוקיי אז אני אתחיל מנקודת ההתחלה. אז ככה, אני בת 18. יש לי אחות בת 21, ואחת בת 24. האחות בת 24 נקרא לה ש [כי היא מקור הבעיה] ש לומדת באוניברסיטה בבאר שבע, ולכן שנתיים היא גרה שם בדירה שכורה. היא באה מידי פעם הבייתה, וכשהיא מגיעה היא ישנה אצלי בחדר. איתי. לאחותי בת ה21 יש חדר נפרד. אנחנו גרים עם אבא שלי ויש לנו 3 חדרי שינה שמחולקים ביני לבין אחותי בת ה21 ולבין אבא שלי, מכיוון שאחותי הגדולה גרה בעיקרון בבאר שבע. השנה היא יצאה לחופשת סמסטר, שזה אומר ש3 חודשים היא נמצאת בבית, בחדר, במיטה, איתי. יש לה חבר כבר שנה וחצי, וכשהוא מגיע אלינו לסופ"ש או לישון, הם ישנים פעם אצלי בחדר, פעם אצל אחותי השנייה. עד לפה מובן? אוקיי. אז אני אמשיך אני תורמת את החדר שלי בשמחה, אך יש לי אובססיה חולנית למצעים, ולמיטה שלי שהיא חייבת להיות נקייה, ואני נורא ניגעלת אם אנשים אחרים ישנים לי עליה. משו חולני. אבל למרות הכל אני כן תורמת את החדר מידי פעם כשצריך. לא פעם ולא פעמיים ראיתי על המיטה שלי כתמים שלא אני גרמתי להם, ולמרות הכל הבלגתי , וכיבסתי. למרות שזה נורא הגעיל אותי, ורק ההשערות למה זה יכול להיות הרתיעו אותי. לפני כשבוע היינו אצל דודים, אכלנו ארוחת צהריים, ו-ש וחבר שלה רצו ללכת מוקדם הבייתה, כדי לנוח. בדרך שהיא באה להגיד להתראות לאבא שלי, אמרתי לה שלא יישנו בבקשה בחדר שלי, כי ניקיתי ומירקתי אותו, והיא התחילה להגיד שזה גם כביכול החדר שלה והיא תישן בו אם היא רוצה. אמרתי לה שבבקשה שלא תישן כי הוא מסודר ונקי והמצעים חדשים חדשים [ישר מהעטיפה ולא הספקתי אפילו לישון עליהם!!] אך היא נורא התעקשה, ומול כול הדודים עשתה בושות לאבא שלי. בת 24 מתנהגת כמו ילדה בת 6, כשהיא עושה לי דווקא, ואומרת שזה החדר שלה והיא תישן איפה שהיא רוצה. כשהתעצבנתי ואמרתי שאני אחזור אותה אם זה ככה, היא אמרה "אין בעיה, תבואי.. תעמדי לידי כשאני אשן" וזה עוד יותר עיצבן אותי, שיש לה 2 חדריים פנויים! לא 1 , 2 חדרים פנויים!! אבל היא באה בקטע של עיקרון, ולמרות שביקשתי והבאתי הסברים היא מתעקשת שהיא רוצה לישון שם. ממש גועל נפש של התנהגות. לאחר שהיא עשתה את הפאדיחות שלה היא יצאה מהבית עם חבר שלה, וישר שלחתי לה הודעת טקסט, שבה עירבתי את אבא שלי, שהוא מבקש ממנה לא לישון בחדר. אך היא כמובן לא שמה עליי כל-כך והחזירה לי הודעה שאני אתחיל להפנים שזה גם החדר שלה ואם היא רוצה היא תישן בו ועוד כל מיני שטויות. החזרתי לה הודעה, והיא בתגובה התקשרה. הייתי נורא עצבנית, אז נתתי לאבא שלי לדבר איתה. שמעתי אותה מהקו השני נורא נורא נורא עצבנית וסוערת. היא ממש צעקה ובכתה, ואבא שלי נורא התעצבן מהפאדיחות שהיא גרמה לו מול כל המשפחה, ומההתנהגות הילדותית שלה. בהתחלה הוא ניסה לדבר, ואמר לה שזה קטע של עיקרון, ושיש לה 2 חדרים פנויים ושלא תתקרב לחדר, אך היא המשיכה לדבר ולא הפסיקה. אבא שלי הודיעה לה שהם יידברו על זה בבית, אבל היא לא וויתרה, ואז הוא התחיל להתעצבן ולצעוק שהוא לא יתחיל לריב איתה פה בטלפון והוא מבקש ממנה לא להתקרב לחדר שלי, ואין יותר על מה לדבר. אני קצת הרגשתי רע, אבל בתוך תוכי הייתי כל-כך עצבנית עליה, שהיא כל-כך גדולה ומשחקת איתי משחקים של ילדה בת 7. מה ביקשתי? שתישן מחוץ לדלת? שפשוט לא תישן בחדר. ואני לעולם לא מבקשת ממנה דבר כזה. לאחר שחזרנו הבייתה, התברר שהיא "כביכול" עזבה את הבית. את הידיעה בישרה לנו אחותי בת ה21, והודיעה לאבא שלי שזה לא יפה שהוא הצדיק אותי. [ואני בלב שאלתי את עצמי, מה פה לא יפה? אם הוא היה מצדיק אותה זה היה יפה? לא מובן.] אבא שלי נורא נפגע. הוא נותן בשבילה הכל. הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל. כל מה שהיא אי פעם חלמה, כל מה שהיא רק צייצה היא מקבלת. הוא משלם לה על האוניברסייטה, על הדירה, הוא עוזר לה נורא. אך היא מזלזלת בו בצורה כל-כך מבישה, ועושה לו כאלה בושות מול המשפחה. הוא אמר שמצידו שתלך והוא לא זה שייצור איתה קשר. אך כמובן זה לא החזיק מעמד ואחרי יומיים היא חזרה הבייתה. היא כבר 4 ימים ישנה על הספה בסלון. מסרבת בכל תוקף לישון איתי. וזה לא שאני מדברת איתה על זה, זה בא לידי ביטוי במעשים. כשהיא חזרה לא החלפנו מילה, אבל יום אחרי כבר היו בינינו כמה החלפי מילים. והיום אפילו הלוותי לה חולצה לבר מצווה שהייתה לנו. אנחנו לא בקשר טוב כמו שהיינו לפני שפרצה המריבה, אבל אנחנו ככה ככה. אם היא רוצה להגיד משהו, היא אומרת, וכך להפך. אני ברוח התנדבותית מאוד פתחתי בפניה את הארון היום והצעתי לה כל מה שרק ייעלה ברוחה. והיא אכן לקחה חולצה, ובאמת שבשמחה. היום היא חזרה מעבודה, החליפה פיג'מה, התארגנה, והופ. ישר סידרה לה את הספה עם השמיכה והכרית, והלכה לישון. אני מכירה אותה, ואני יודעת שהיא בטח נשבעה לעצמה שהיא יותר לא תישן איתי, ולכן בגלל העיקרון הכ"כ דבילי והמטומטום הזה היא מעבירה את לילותייה על הספה. אני לא רוצה לדבר איתה על זה, כי אני שונאת את המשחקים הילדותיים שלה, ואני חושבת שאני לא זאת שצריכה לפנות אליה. כי אחרי הכל אני עדיין מחכה שהיא תבין את הטעות שלה. אבל עכשיו אני עוברת בסלון, ואני חשה רע כשאני רואה אותה שוכבת על הספה והורסת לעצמה את הגב מול הטלויזיה. אחרי הכל, זו אחותי. וגם אם אני אתכחש לכך.. אני אוהבת אותה נורא. ואכפת לי ממנה. מה אתם מציעים לי לעשות? לגשת אליה? לחכות שהיא זו שתבוא לישון איתי? לדבר עם אבא שלי? תודה לכל מי שקרא, אני מעריכה זאת נורא, ומאחלת לכם לילה טוב.
אוקיי אז אני אתחיל מנקודת ההתחלה. אז ככה, אני בת 18. יש לי אחות בת 21, ואחת בת 24. האחות בת 24 נקרא לה ש [כי היא מקור הבעיה] ש לומדת באוניברסיטה בבאר שבע, ולכן שנתיים היא גרה שם בדירה שכורה. היא באה מידי פעם הבייתה, וכשהיא מגיעה היא ישנה אצלי בחדר. איתי. לאחותי בת ה21 יש חדר נפרד. אנחנו גרים עם אבא שלי ויש לנו 3 חדרי שינה שמחולקים ביני לבין אחותי בת ה21 ולבין אבא שלי, מכיוון שאחותי הגדולה גרה בעיקרון בבאר שבע. השנה היא יצאה לחופשת סמסטר, שזה אומר ש3 חודשים היא נמצאת בבית, בחדר, במיטה, איתי. יש לה חבר כבר שנה וחצי, וכשהוא מגיע אלינו לסופ"ש או לישון, הם ישנים פעם אצלי בחדר, פעם אצל אחותי השנייה. עד לפה מובן? אוקיי. אז אני אמשיך
אני תורמת את החדר שלי בשמחה, אך יש לי אובססיה חולנית למצעים, ולמיטה שלי שהיא חייבת להיות נקייה, ואני נורא ניגעלת אם אנשים אחרים ישנים לי עליה. משו חולני. אבל למרות הכל אני כן תורמת את החדר מידי פעם כשצריך. לא פעם ולא פעמיים ראיתי על המיטה שלי כתמים שלא אני גרמתי להם, ולמרות הכל הבלגתי , וכיבסתי. למרות שזה נורא הגעיל אותי, ורק ההשערות למה זה יכול להיות הרתיעו אותי. לפני כשבוע היינו אצל דודים, אכלנו ארוחת צהריים, ו-ש וחבר שלה רצו ללכת מוקדם הבייתה, כדי לנוח. בדרך שהיא באה להגיד להתראות לאבא שלי, אמרתי לה שלא יישנו בבקשה בחדר שלי, כי ניקיתי ומירקתי אותו, והיא התחילה להגיד שזה גם כביכול החדר שלה והיא תישן בו אם היא רוצה. אמרתי לה שבבקשה שלא תישן כי הוא מסודר ונקי והמצעים חדשים חדשים [ישר מהעטיפה ולא הספקתי אפילו לישון עליהם!!] אך היא נורא התעקשה, ומול כול הדודים עשתה בושות לאבא שלי. בת 24 מתנהגת כמו ילדה בת 6, כשהיא עושה לי דווקא, ואומרת שזה החדר שלה והיא תישן איפה שהיא רוצה. כשהתעצבנתי ואמרתי שאני אחזור אותה אם זה ככה, היא אמרה "אין בעיה, תבואי.. תעמדי לידי כשאני אשן" וזה עוד יותר עיצבן אותי, שיש לה 2 חדריים פנויים! לא 1 , 2 חדרים פנויים!! אבל היא באה בקטע של עיקרון, ולמרות שביקשתי והבאתי הסברים היא מתעקשת שהיא רוצה לישון שם. ממש גועל נפש של התנהגות. לאחר שהיא עשתה את הפאדיחות שלה היא יצאה מהבית עם חבר שלה, וישר שלחתי לה הודעת טקסט, שבה עירבתי את אבא שלי, שהוא מבקש ממנה לא לישון בחדר. אך היא כמובן לא שמה עליי כל-כך והחזירה לי הודעה שאני אתחיל להפנים שזה גם החדר שלה ואם היא רוצה היא תישן בו ועוד כל מיני שטויות. החזרתי לה הודעה, והיא בתגובה התקשרה. הייתי נורא עצבנית, אז נתתי לאבא שלי לדבר איתה. שמעתי אותה מהקו השני נורא נורא נורא עצבנית וסוערת. היא ממש צעקה ובכתה, ואבא שלי נורא התעצבן מהפאדיחות שהיא גרמה לו מול כל המשפחה, ומההתנהגות הילדותית שלה. בהתחלה הוא ניסה לדבר, ואמר לה שזה קטע של עיקרון, ושיש לה 2 חדרים פנויים ושלא תתקרב לחדר, אך היא המשיכה לדבר ולא הפסיקה. אבא שלי הודיעה לה שהם יידברו על זה בבית, אבל היא לא וויתרה, ואז הוא התחיל להתעצבן ולצעוק שהוא לא יתחיל לריב איתה פה בטלפון והוא מבקש ממנה לא להתקרב לחדר שלי, ואין יותר על מה לדבר. אני קצת הרגשתי רע, אבל בתוך תוכי הייתי כל-כך עצבנית עליה, שהיא כל-כך גדולה ומשחקת איתי משחקים של ילדה בת 7. מה ביקשתי? שתישן מחוץ לדלת? שפשוט לא תישן בחדר. ואני לעולם לא מבקשת ממנה דבר כזה. לאחר שחזרנו הבייתה, התברר שהיא "כביכול" עזבה את הבית. את הידיעה בישרה לנו אחותי בת ה21, והודיעה לאבא שלי שזה לא יפה שהוא הצדיק אותי. [ואני בלב שאלתי את עצמי, מה פה לא יפה? אם הוא היה מצדיק אותה זה היה יפה? לא מובן.] אבא שלי נורא נפגע. הוא נותן בשבילה הכל. הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל. כל מה שהיא אי פעם חלמה, כל מה שהיא רק צייצה היא מקבלת. הוא משלם לה על האוניברסייטה, על הדירה, הוא עוזר לה נורא. אך היא מזלזלת בו בצורה כל-כך מבישה, ועושה לו כאלה בושות מול המשפחה. הוא אמר שמצידו שתלך והוא לא זה שייצור איתה קשר. אך כמובן זה לא החזיק מעמד ואחרי יומיים היא חזרה הבייתה. היא כבר 4 ימים ישנה על הספה בסלון. מסרבת בכל תוקף לישון איתי. וזה לא שאני מדברת איתה על זה, זה בא לידי ביטוי במעשים. כשהיא חזרה לא החלפנו מילה, אבל יום אחרי כבר היו בינינו כמה החלפי מילים. והיום אפילו הלוותי לה חולצה לבר מצווה שהייתה לנו. אנחנו לא בקשר טוב כמו שהיינו לפני שפרצה המריבה, אבל אנחנו ככה ככה. אם היא רוצה להגיד משהו, היא אומרת, וכך להפך. אני ברוח התנדבותית מאוד פתחתי בפניה את הארון היום והצעתי לה כל מה שרק ייעלה ברוחה. והיא אכן לקחה חולצה, ובאמת שבשמחה. היום היא חזרה מעבודה, החליפה פיג'מה, התארגנה, והופ. ישר סידרה לה את הספה עם השמיכה והכרית, והלכה לישון. אני מכירה אותה, ואני יודעת שהיא בטח נשבעה לעצמה שהיא יותר לא תישן איתי, ולכן בגלל העיקרון הכ"כ דבילי והמטומטום הזה היא מעבירה את לילותייה על הספה. אני לא רוצה לדבר איתה על זה, כי אני שונאת את המשחקים הילדותיים שלה, ואני חושבת שאני לא זאת שצריכה לפנות אליה. כי אחרי הכל אני עדיין מחכה שהיא תבין את הטעות שלה. אבל עכשיו אני עוברת בסלון, ואני חשה רע כשאני רואה אותה שוכבת על הספה והורסת לעצמה את הגב מול הטלויזיה. אחרי הכל, זו אחותי. וגם אם אני אתכחש לכך.. אני אוהבת אותה נורא. ואכפת לי ממנה. מה אתם מציעים לי לעשות? לגשת אליה? לחכות שהיא זו שתבוא לישון איתי? לדבר עם אבא שלי? תודה לכל מי שקרא, אני מעריכה זאת נורא, ומאחלת לכם לילה טוב.