קצת לפרוק

[פרח מפלסטיק]

קצת לפרוק

אני עצובה

יש איזה בחור שאני בקשר איתו (הכרנו בצ'ט). כבר חצי שנה שאנחנו מתקשרים לפחות פעם בשבוע- לרוב דרך המחשב ולפעמים גם מדברים בטל'. נפגשנו רק פעם אחת- לא בקטע של "דייט" אלא סתם כזה מתוך סקרנות (עוד באחת השיחות הראשונות הבנתי שהוא לא מחפש בת זוג כרגע).

בזמן האחרון הוא פשוט מתעלם ממני.. כשהוא מתחבר לסקייפ הוא כבר לא פונה אליי. וכשאני שולחת הודעה- הוא פשוט לא עונה. וזה מעציב אותי. מאוד. כי אין לי יותר מדי אנשים בחיים אז זה נחשב מבחינתי "מכה".

אני מרגישה קצת מקוללת. על מציאת בנזוג כמעט ויתרתי. עכשיו אני מבינה שגם ידיד וירטואלי זה יותר מדי בשבילי. (זו לא פעם ראשונה שידיד וירטואלי "נוטש" אותי..)

קשה לי..כי אני כ"כ רגישה ולוקחת כל דבר ללב

ומה יהיה...מתי אני אראה קצת אור בקצה המנהרה ? מתי אני אפסיק להתאכזב

..נמאס לי.

בד"כ במצבים האלה אני מנסה לנחם את עצמי, שומעת מוזיקה/שירים אופטימיים, נאחזת בכל מיני משפטים מלאי תקווה..........אבל וואלה, כבר הפסקתי להאמין לעצמי. אבל כנראה שאין לי ברירה אחרת..

"ובלילה, בלילה
בשעות הקטנות
התפילות הפשוטות מבקשות
בלילה, בלילה
לחכות לתשובות
כדי למצוא עוד סיבה לקוות"

 

[אוהבת תה]

היי פרח

אני אוהבת את זה שאת מדברת מהלב....
אני לא לגמרי יודעת מה לכתוב ולומר כי אני לא כל כך מכירה אותך, אבל נורא בא לי לעזור בשיפור ההרגשה

(כמובן במידה שאת מעוניינת)
למה החלטת לוותר על בן-זוג? איזה מקרה גרם לך לחשוב בצורה הזאת?
אם את מעדיפה לא על גבי הפורום אז אפשר כמובן במסרים. תרגישי חופשי. אני פה

 

[פרח מפלסטיק]

תודה מתוקה

זה לא קל למצוא היום, זה ידוע. אבל יש כאלה שאצלם זה קשה כפליים. הגעתי למסקנה שלא בא לי יותר אכזבות, ושאולי יש דברים שפשוט לא נועדו לקרות.

 

[אוהבת תה]

היי שוב

ניסיתי להגיב, ואני לא מצליחה... אולי קפצתי גבוה מדי ואין לי באמת את הכלים או הידע בשביל זה... למרות שאני רוצה
על הערכה עצמית יש דרכים לעבוד בעיקרון ולא לקבל את זה כמצב נתון, אבל זה כמובן תהליך ולכן זה לא כזה פשוט.... (גם לי יש עבודה לעשות)
חיצונית - אפשר לנסות להתלבש אחרת או לשנות תסרוקת למשל,
פנימית - אפשר לרשום על דף רשימה של כל התכונות הטובות שאת יכולה לזהות אצלך ולהוסיף כל הזמן לרשימה כשעולה עוד משהו לראש, אפשר לעשות רשימה של כל הכישורים שלך או ההצלחות שלך, או מה יכול לדבר למין השני שקשור אלייך (למשל רגישות תדבר להרבה גברים)
ואולי פשוט ברגע אחד פתאום יימאס לך להרגיש "קטנה" ואז ברגע של "החלטה" תחליטי (פשוט ככה) שאת לא פחות טובה מכל אחד אחר וזה בדיוק גם מה שתשדרי ומשם זה יתגלגל כשרשרת - תשדרי ביטחון ונעימות (כי יהיה לך נעים עם עצמך) תקבלי על זה פידבק חיובי מהסביבה, שתחזק אותך שוב... וכך הלאה....
העלתי לפה כמה דברים שעלו לי עכשיו לראש...

 

[אוהבת תה]

אופס.... רק עכשיו שמתי לב....

 

[פרח מפלסטיק]

יופי של עצות כתבת

עד לפני כמה חודשים חשבתי אפילו ללכת לקאוצ'ר/ית אבל עמוק בפנים אני יודעת שזה הכל תלוי קודם כל בי.

לא מזמן שמעתי את התוכנית של אלון גל ברדיו- וחשבתי לאמץ את אחת העיצות שלו. הוא אמר שכדי לשפר קצת את הבטחון העצמי צריך לעמוד כל יום מול המראה ולדבר לעצמי, להגיד על עצמי מילים טובות..יש לי תחושה שזה יכול לעזור אבל זה נראה לי מוזר מדי

.

 

[אוהבת תה]

אכן הכל תלוי קודם כל בנו

אבל זה לא סותר את זה שקואוצ'רית זה רעיון לא רע בכלל, אפילו מצויין, כי היא נותנת משימות מסודרות ועוזרת ליצור עובדות מעשיות בשטח ולא רק במחשבה (ככה לפחות נראה לי) ואז דברים לא נשארים כזה באויר חסרי בסיס....

 

[פרח מפלסטיק]

יש בזה משהו

אבל לא יודעת..שמעתי שכל פגישה זה כמה מאות שקלים

..מה אני רוטשילד?

אבל אם הייתי יודעת שזה בוודאות יעזור בטח הייתי הולכת על זה.

 

[פריאל12]

אוהבת תה, שתדעי שאת מעצבנת אותי

לא, לא באופן עקרוני, רק לגבי דבר מסוים

אני קוראת את תגובותייך ומוצאת בהן לא פעם התנצלות - כאילו שאת מתנצלת על כך שכתבת משהו חכם.
וחביבתי, את רושמת דברים חכמים, שנראה כי הם מבוססים על עובדות (אני לא יודעת בוודאות כי אני לא מתמצאת באימון אישי, למשל).
את כותבת דבר מה ולבסוף מסייגת את דברייך בכך שאת לא בטוחה או בכך שאת כנראה "מסטולית"... אל!
זה בסדר לכתוב דברים נכונים וחכמים, כפי שזה בסדר לכתוב דברים שגויים ולהתנצל על כך לאחר מכן.
כולנו אנשים שעושים טעויות לפעמים, והטעויות לא עושות אותנו לפחות שווים - הן רק עושות אותנו בני-אדם.

צניעות בעיניי היא מעלה מבורכת אבל הקיצוניות שלה, ביטול עצמי, ממש לא.

 

[אוהבת תה]

מה???

חס ושלום, אני ממש לא מבטלת את עצמי

מה עשית ממני?

תודה על הפרגון בכל אופן!
כבר אמרו לי בעבר בחיי היומיום שיש לי לפעמים נטייה להתנצל, אני יודעת שזה בעייתי ופוגע בי, אבל לא תמיד שמה לב לזה כשאני עושה את זה. תודה שהזכרת לי. מצד שני אני גם לא סובלת את הקיצוניות ההפוכה של אדם שמלא בעצמו/גאוותן (והיו מקרים שגם אני לרגעים הייתי שם). ולפעמים אני באמת לא בטוחה בדברים שאני כותבת או אומרת, זה כזה נורא?

אז נראה לי שבחרתי במודע בקו האמצע...

 

[פריאל12]

התנצלות יתר מובילה לביטול עצמי

ואם העירו לך על כך כנראה שלא רק אני שמתי לב לכך. בטח ובטח אם את עצמך מרגישה שזה פוגע בך.
אם את מודעת לכך, את במחצית הדרך לשינוי.
וזה ממש לא נורא לא להיות בטוחים בדברים, רק שחוסר הבטחון הזה לא ישתלט עלייך.

 

[אוהבת תה]

קיבלתי

 

[פריאל12]

אגב, שתדעי דבר נוסף

הדברים שכתבתי קשורים אליי.
בעבר הייתי שופעת התנצלויות, עם השנים, הנסיון והבגרות זה הלך והתמעט, למרות שעד היום אני מוצאת את עצמי מתנצלת על דברים בצורה מופרזת.

 

[אוהבת תה]

ותודה שאכפת לך

 

[פריאל12]

אני יודעת שאני נשמעת פלצנית/פלספנית לפעמים (הנה מגיעה התנצלות

) אבל זה באמת לא מתוך רוע

 

[אוהבת תה]

ההודעות שלך מכל הסוגים תמיד רצויות

הן מלאות הומור ושמחה ומלאות רגישות

 

[פריאל12]

תודה

 

[אוהבת תה]

ותודה...

 

[פריאל12]

את מתארת מצב בו את מעבר להכרות בצ'אט

אתם מתקשרים בפון ובסקייפ ואף נפגשתם, כך שזה קצת יותר ממצב וירטואלי.
הבחור ממנן את השיחות איתך... השאלה כמה זמן?
זו תקופה ארוכה שאת חשה התחמקות או דחיה מצידו?
אם זה רק בזמן האחרון, אז אולי עובר על הבחור איזה שהוא משבר והוא בחר להתרחק לזמן מה עד שיתגבר על כך.
אם זה נמשך תקופה ארוכה (או לפחות באופן חריג לעומת המצב הנורמלי לו היית רגילה) אז אחת מהשתיים:
או שתפני אליו ישירות בפון ותשאלי אותו אם הכל כשורה - מהפון לא יוכל להתעלם, ואם יתעלם ולא ישוב אלייך - הכתובת על הקיר.
או שתחליטי שאין טעם בכלל לשאול כי עבר מספיק זמן, והוא יכול היה מזמן להגיב לך, ופשוט תמשיכי הלאה.

* אני לא רוצה להישמע כמחלק-המוסר, אבל מסיפורים רבים ששמעתי וגם מנסיוני - נדיר שבצ'אטים מחפשים מערכות יחסים
ידידותיות או חברותיות. אני בקלות יכולה לסייג זאת כעת עם סיפורים המפריכים זאת, אבל זה נושא אחר

 

[פרח מפלסטיק]

בשבועיים האחרונים הוא נעלם

האמת ששבוע שעבר שלחתי לו סמס, לסמס הוא לא ענה אבל למחרת הוא התקשר. לא הספקתי לענות לשיחה ובניתי על זה שבטח הוא יתחבר שוב לסקייפ אז לא החזרתי לו שיחה. ובאמת הוא התחבר אחרי כמה ימים לסקייפ, אבל שם הוא לא ענה לי. אולי באמת כדאי שאתקשר וזהו. מצד שני אני לא רוצה להטריד אותו, אולי פשוט נמאס לו ממני או משהו. לא יודעת...

ולגבי ההערה בסוף- עם כמה שאני לא בחורה כ"כ אופטימית, אני מאמינה שאפשר למצוא ידידים/חברים כמעט בכל מקום. אם כי כנראה שצ'ט זה באמת לא המקום האידאלי.