קצת לקטר....
טוב כפי שאתם כבר הצלחתם להבין, אני וההורים שלי זה סיפור עצוב מאוד. זה לא שאני לא אוהבת אותם אני פשוט לא מסוגלת להיות לידם מבלי להתעצבן בתוכי ואפילו בחוץ. הם חונקים אותי ואני מבינה שככה זה הורים ושכל מדאגה ובלה בלה בלה בלה אבל יש פורפורציה לכל דבר והם עוברים כבר את הקו ויודעים את זה. ההורים שלי נורא חונקים מצד אחד, תמיד מתחקרים, ואם אני שותקת אז ישר מנסים לדובב אותי בצורה הכי דפוקה בעולם: "זה לא נעים שאת ככה שותקת" (סליחה אבל לשתוק עדיף מלהתווכח ולצרוח כל הזמן!!!). מצד שני, יש להם העדפה ברורה לאחותי (עכשיו אני מתארת לעצמי אותכם חושבים שאני ילדה שלא התבגרה אבל תכו תבינו למה אתם לא חושבים נכון אם חשבתם כך) תמיד מדברים עליה בבית, לא משנה כמה היא תעצבן אותם היא תהיה המלכה והגיס שלי המלך להם צריך לסגוד. עכשיו הגיס הגיע מחו"ל לרגל עסקים ואשכרה אתמול כשחזרתי בצהריים הבייתה התאכזבו לגלות כשהגעתי ונאלצתי לשמוע את המשפט הכל כך מגעיל: "לא, זה לא XXX , זאת רק שירי". המשפט הכל כך פוגע הזה גרם לי לרצות לצאת שוב החוצה אבל במקום פשוט הלכתי לחדר, הסתגרתי שם והתעלמתי מהם ולהם עוד היה טענות אליי למה אני עצבנית עליהם. מצד אחד הם חונקים ומצד שני כשמדובר באחותי הם הכי לארג'יים לגביה וממש סוגדים לה כאילו היא אלה וזה ממש נהיה מוגזם. דיברתי איתם על זה ואחרים גם דיברו ולא איכפת להם הם ממשיכים ביחס הזה ולי אישית נמאס מכל זה. מה דעתכם?
טוב כפי שאתם כבר הצלחתם להבין, אני וההורים שלי זה סיפור עצוב מאוד. זה לא שאני לא אוהבת אותם אני פשוט לא מסוגלת להיות לידם מבלי להתעצבן בתוכי ואפילו בחוץ. הם חונקים אותי ואני מבינה שככה זה הורים ושכל מדאגה ובלה בלה בלה בלה אבל יש פורפורציה לכל דבר והם עוברים כבר את הקו ויודעים את זה. ההורים שלי נורא חונקים מצד אחד, תמיד מתחקרים, ואם אני שותקת אז ישר מנסים לדובב אותי בצורה הכי דפוקה בעולם: "זה לא נעים שאת ככה שותקת" (סליחה אבל לשתוק עדיף מלהתווכח ולצרוח כל הזמן!!!). מצד שני, יש להם העדפה ברורה לאחותי (עכשיו אני מתארת לעצמי אותכם חושבים שאני ילדה שלא התבגרה אבל תכו תבינו למה אתם לא חושבים נכון אם חשבתם כך) תמיד מדברים עליה בבית, לא משנה כמה היא תעצבן אותם היא תהיה המלכה והגיס שלי המלך להם צריך לסגוד. עכשיו הגיס הגיע מחו"ל לרגל עסקים ואשכרה אתמול כשחזרתי בצהריים הבייתה התאכזבו לגלות כשהגעתי ונאלצתי לשמוע את המשפט הכל כך מגעיל: "לא, זה לא XXX , זאת רק שירי". המשפט הכל כך פוגע הזה גרם לי לרצות לצאת שוב החוצה אבל במקום פשוט הלכתי לחדר, הסתגרתי שם והתעלמתי מהם ולהם עוד היה טענות אליי למה אני עצבנית עליהם. מצד אחד הם חונקים ומצד שני כשמדובר באחותי הם הכי לארג'יים לגביה וממש סוגדים לה כאילו היא אלה וזה ממש נהיה מוגזם. דיברתי איתם על זה ואחרים גם דיברו ולא איכפת להם הם ממשיכים ביחס הזה ולי אישית נמאס מכל זה. מה דעתכם?
