קצת לשחרר..
על פניו הכל מווושלם, לצוציקית (שכבר בת 8) שתי משפחות מדהימות ואוהבות, הורים גרושים (שנישאו בשנית) שמסוגלים לנהל שיחה של בוגרים, שלושה אחים חדשים ואושר אחד גדול.. רק ש..בחודשים האחרונים היא מפתחת משהו שנראה כמו "חרדת נטישה" (דיאגנוזה חובבנית לחלוטין): 1. כמעט בכל בוקר סנריו של בכי ו"כאבי בטן" בכניסה לבית הספר, ולא משנה מי לוקח אותה לשם. 2. מעדיפה לבלות איתנו את אחה"צ במקום להיות עם חברות שוחחנו איתה, כולנו..כולל היועצת והמורה, בדקנו בבפנוכו האם יש משהו שמפריע לה בביה"ס, בבית..ונאדה גורנישט! היא מסבירה בשפה רהוטה ובוגרת שהיא בסה"כ רוצה להיות איתנו (איתנו = ההורים, בני זוגם). יצויין שהצוציקית "ילדה גרושה" כבר מגיל 2.8 ובסה"כ חוותה גירושים נעימים. היא תלמידה טובה (ואפילו מאד), ילדה מקסימה ואחות נפלאה. אבל נראה שהמורכבות, גם אם היא נהדרת..עושה לה קצת קשה
ולי זה עושה רע כל כך שאני לא מצליחה לנחם אותה ולהקל עליה.. (שוקלים טיפול רגשי, פסיכולוגי, הדרכת הורים...) מישהו חווה?
על פניו הכל מווושלם, לצוציקית (שכבר בת 8) שתי משפחות מדהימות ואוהבות, הורים גרושים (שנישאו בשנית) שמסוגלים לנהל שיחה של בוגרים, שלושה אחים חדשים ואושר אחד גדול.. רק ש..בחודשים האחרונים היא מפתחת משהו שנראה כמו "חרדת נטישה" (דיאגנוזה חובבנית לחלוטין): 1. כמעט בכל בוקר סנריו של בכי ו"כאבי בטן" בכניסה לבית הספר, ולא משנה מי לוקח אותה לשם. 2. מעדיפה לבלות איתנו את אחה"צ במקום להיות עם חברות שוחחנו איתה, כולנו..כולל היועצת והמורה, בדקנו בבפנוכו האם יש משהו שמפריע לה בביה"ס, בבית..ונאדה גורנישט! היא מסבירה בשפה רהוטה ובוגרת שהיא בסה"כ רוצה להיות איתנו (איתנו = ההורים, בני זוגם). יצויין שהצוציקית "ילדה גרושה" כבר מגיל 2.8 ובסה"כ חוותה גירושים נעימים. היא תלמידה טובה (ואפילו מאד), ילדה מקסימה ואחות נפלאה. אבל נראה שהמורכבות, גם אם היא נהדרת..עושה לה קצת קשה
